השבת שלפני תשעה באב, "שבת חזון", מפגישה אותנו עם אחת הנבואות המטלטלות ביותר בהיסטוריה היהודית. בחזון ישעיהו בן אמוץ, הנביא אינו מסתפק בתיאור של החורבן הפיזי של אבנים מנותצות וחומות שרופות. הוא חושף בפנינו את השבר העמוק מכול - השבר הרוחני והמוסרי שהוביל לאותו אסון.
"בנים גידלתי ורוממתי, והם פשעו בי", זועק הנביא בשם ה'. המילים הללו מבטאות כאב אבהי, אכזבה עמוקה מעם שקיבל את כל הטוב, אך בחר להפנות עורף. ישעיהו ממשיך במילים קשות כדורבנות: "הוי גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים". הריקבון הפנימי, אובדן הדרך והזלזול במצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, הם הם שהחריבו את הבית.
הגלות הארוכה: מחיר השבר הרוחני
עלינו לזכור כי חורבן בית המקדש לא היה אירוע נקודתי שהסתיים בעבר הרחוק. הוא פתח את השער לגלות בת אלפיים שנה - שרשרת ארוכה וכואבת של רדיפות, שמד, אינקוויזיציה ופרעות שחווה עמנו לאורך הדורות. כל הסבל ההיסטורי הזה נכלל ונמצא בשורשו של חורבן תשעה באב.
קל לנו, במרחק הדורות, להביט לאחור באצבע מאשימה כלפי אנשי ירושלים של אותם ימים. אך חז"ל מנערים אותנו מקלות הדעת הזו בקביעה נוקבת: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו". המילים הללו אינן מאפשרות לנו להתנשא או לחשוב שדורנו טוב יותר. אם השכינה עדיין בגלות, ואם הבית טרם נבנה, משמעות הדבר היא שאותם ליקויים רוחניים, אותה שנאת חינם ואותו ריחוק שהחריבו את הבית אז, עדיין קיימים ומפעפעים בתוכנו היום. "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו!".
מעומק השבר - חזון הנחמה והתיקון
אולם, התורה והנביאים לעולם אינם מותירים אותנו בייאוש. מטרת התוכחה אינה לשבור את רוחנו, אלא לעורר אותנו לתשובה. דווקא מתוך תחתית השאול של הנבואה, בוקע פתאום אור גדול של תקווה.
בסופה של ההפטרה מנבא ישעיהו על התיקון העתיד לבוא: "ואשיבה ידי עליך ואצרף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך. ואשיבה שופטיך כבראשונה...אחרי כן יקרא לך עיר הצדק, קריה נאמנה".
הקב"ה מבטיח לזכך אותנו, להסיר את הסיגים והפסולת הרוחנית, ולהשיב את ההנהגה הישרה והאמיתית לירושלים.
כיצד נזכה לכך? הנביא חותם במשפט המהווה מצפן לדורות: "ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה". סוף גלותנו הארוכה משולב באופן בלתי נפרד במשפט ובצדקה. התיקון אינו תלוי בנסים שמימיים בלבד, אלא במעשינו אנו. כאשר נרדוף צדק, ננהג ביושר, נרבה באהבת חינם ונחזק את מידת הצדקה והחסד איש עם רעהו - נהפוך שותפים פעילים בבניין הבית.
בשבת חזון זו, נביט נכוחה אל החורבן, אך העיניים ישאו אל הנחמה. נתפלל שנשכיל לתקן את הטעון תיקון, ונזכה לראות בפדיון ציון ובניין ירושלים במהרה בימינו.