פרשת עקב מעמידה אותנו בפני אחד התיאורים המרהיבים ביותר של ארץ ישראל: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן", אך מייד לאחר מילות השבח הללו, מופיעה אזהרה נוקבת: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִבְלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו".
מה הקשר בין הטוב הפיזי המופלג המתואר בפסוק הראשון לבין הסכנה הרוחנית שבאה בהמשך? המלבי"ם: הסוד הטמון בגאוגרפיה.
כדי להבין זאת, מציע המלבי"ם (רבי מאיר בן יחיאל מיכל וייזר, מפרשני המקרא והפוסקים שבדורות האחרונים, מזרח אירופה 1809-1879) להתבונן בהשוואה בין מצרים לארץ ישראל. לכאורה, לו רצה הקב"ה להעניש את המצרים על מאות שנות שיעבוד ועינוי, היה מגרש אותם ממצרים ונותן את נחלתם הפורייה באיזור הנילוס הפורה לעם ישראל.
אולם, מסביר המלבי"ם, במצרים טמונה תכונה מוסרית המשחיתה את האדם. מפתח החיים של המצרי נמצא בידו ממש: כשהשדה זקוק להשקיה, הוא ניגש ליובלי הנילוס, פותח את מגופי המים ומציף את שדותיו. עצמאות זו, כביכול, מייצרת אשליה של "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי", משחררת את האדם מהצורך לפנות למרום, ומולידה אטימות מוסרית ואכזריות כלפי החלשים.
ארץ ישראל, לעומת זאת, שונה בתכלית. היא אינה מושקית במים המובטחים מראש, אלא "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָיִם" - תלותה במי גשמים מחייבת את יושביה להביט למעלה, להתפלל לחסדי ה' ולשמור על ערכי התורה כדי להיות ראויים לשפע. השפע בארץ ישראל אינו מובן מאליו - הוא תוצאה של מערכת יחסים חיה עם הבורא.
"אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ" - התלותיות בגשם שומרת על הלב ער וקשוב.
מתוך תפיסה זו של בניין רוחני, מתיישבת תמיהה נוספת אותה מעלה ה"חתם סופר" (הרב משה סופר שרייבר, 1762-1839, רב וראש ישיבה במרכז ארופה ומגדולי הפוסקים בדורו, נודע בכינוי זה על שם ספרו): אם ארץ כנען היתה מיועדת לעם ישראל מששת ימי בראשית, מדוע הושיב בה הקב"ה עמים כנעניים שבנו "עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם"?
החתם סופר משיב כי הקב"ה ברחמיו רצה שבני ישראל ייכנסו לארץ מוכנה, מבלי שיצטרכו להשקיע את כל כוחותיהם הראשוניים בעבודת כפיים מפרכת של חציבת בורות ובניית ערים. הכנענים שימשו כביכול כ"קבלנים" שהכינו את התשתית החומרית, כדי שעם ישראל יוכל להתפנות מייד לייעודו המרכזי - היקלטות רוחנית, לימוד תורה ובניין חברה מוסרית מתוקנת.
לסיכום, הקשר בין טוב הארץ לאזהרת השכחה שזור כחוט השני: השפע החומרי הוא מצע נפלא, אך הוא טומן בחובו סיכון של זחיחות. ארץ ישראל נבחרה דווקא מפני שקיומה ופריחתה הוא כזה הדורש מוסריות, תפילה וזיקה תמידית לבורא מצד יושביה ואם חלילה אנו מנתקים בין המתנה לבין תנאי קבלתה עלולים אנו חלילה לאבדה...