ישבתי במסדרון ובכיתי את חיי: שולי שמואלי על הרגע המכונן בחייה

"אני מבינה שעכשיו סבתא שלי נלחמת על החיים. אני פשוט יושבת שם במסדרון ובוכה את חיי, כשספר התהילים מכסה את הפנים שלי. אני מתחננת לה': תציל את סבתא שלי". כך מתארת שולי שמואלי, עורכת המשנה של עלוני הידברות, את אחד הרגעים המטלטלים בחייה. הכול התחיל לפני כשלושה וחצי חודשים, ביום שני בשעה 7:30 בבוקר, כאשר רכב שבו נסעו אביה וסבתה התהפך בכביש 2 ונפל לתעלה בשולי הכביש.

אביה יצא מהתאונה כשהוא בסדר, אך סבתה, אישה בת יותר מ-80, נפצעה באורח קשה ונזקקה לניתוח דחוף.

עבור שמואלי, הבשורה הייתה קשה במיוחד. "זו סבתא שאני מאוד מאוד קרובה אליה", היא מספרת. "כשהייתי ילדה ושני ההורים שלי עבדו במשרה מלאה, היא בעצם גידלה וטיפלה בי ובאחים שלי. אחרי הגן, אחרי בית הספר, היינו איתה. ארוחת צהריים, ארוחת ערב, ממש הכול".

כמה שעות לאחר התאונה התקשרה שמואלי לאמה, מבלי שידעה מה התרחש. "היא אמרה לי: 'אל תיבהלי. הייתה תאונת דרכים קשה לאבא ולסבתא. אבא בסדר, סבתא בחדר הניתוח'".

"באותו רגע פשוט נכנסתי להיסטריה", היא מספרת. "ידעתי שסבתא שלי מאוד מבוגרת, ועכשיו היא בחדר ניתוח עם דימום פנימי. לא ידעתי מה היקף הפגיעה ומה קורה שם. מיד נתתי כמה אלפי שקלים לצדקה, 'וצדקה תציל ממוות', והתחלתי להתחנן לקדוש ברוך הוא שיציל את סבתא שלי".

בעלה לקח אותה לבית החולים רמב"ם, שם המתינה במשך שעות מחוץ לחדר הניתוח. לבסוף יצא המנתח ועדכן את המשפחה על מצבה הקשה. לדבריה, בעקבות הדימום הפנימי נאלצו הרופאים לכרות את הטחול, ובנוסף היא סבלה משברים רבים בבית החזה, בהם צלעות משני הצדדים.

"במצב כזה היא לא יכלה לנשום בצורה עצמאית", מספרת שמואלי. "סבתא הייתה מורדמת ומונשמת. הרופא אמר לנו: 'כרגע אני נותן לה צ'אנס, אני לא יודע מה הולך לקרות'".

סבתה הועברה לטיפול נמרץ נשימתי. לאחר כשעתיים של המתנה, ניגשה שמואלי לאינטרקום בכניסה למחלקה וביקשה לדעת מה מצבה.

"ואז האחות אמרה לי שתי מילים שאני לא מאחלת לאף אחד לשמוע: 'עובדים עליה'. הבנתי שעכשיו סבתא שלי נלחמת על החיים".

באותו רגע, היא מספרת, התיישבה במסדרון עם ספר תהילים. "פשוט בכיתי את חיי. התחננתי לה': תציל את סבתא שלי. הבטחתי שאחזור בתשובה, שאעשה עוד יותר. אמרתי: תגיד לי מה אתה רוצה שאעשה, אני אעשה, רק תציל את סבתא שלי".

אבל גם לאחר שסבתה שרדה את השעות הקשות, המאבק עדיין לא הסתיים.

כעבור כשבועיים וחצי זומנה המשפחה לשיחה עם מנהל המחלקה. "המבט שלו לא בישר טובות", היא נזכרת. לדבריה, הוא הסביר להם שהסיכוי שסבתה תצליח אי פעם לנשום בכוחות עצמה עומד על כ-10 אחוזים, ואולי אף פחות.

"יש רגעים בחיים שאתה יודע שלעולם לא תשכח. זה היה אחד מהם".

שמואלי חזרה הביתה והתפרקה. ואז, במהלך שיחה עם אחיה, שמעה ממנו משפט ששינה עבורה את נקודת המבט.

"מה יש לך?", הוא שאל אותה. "את יהודייה? יהודי זה מעל הטבע".

"זה היה הרגע המכונן שלי", היא מספרת. "הבנתי שעכשיו ה' הציב אותי במבחן אמונה".

שמואלי מספרת כי בעצמה כתבה ספר בשם "מחשבה ויצירת מציאות", העוסק באמונה. אחד מפרקיו, "לגעת מעל הכוכבים", עוסק לדבריה בישועות ובנסים שנראים בלתי אפשריים.

"פתאום הבנתי שעכשיו ה' מעמיד אותי במבחן. החלטתי שאני נעמדת ונלחמת. זה היה במוצאי שבת, ואמרתי: בעוד שבוע סבתא נושמת לבד. זה יקרה. ה' יעשה לי מעל הטבע".

לדבריה, היא גם קיבלה על עצמה לפרסם את סיפורה אם מצבה של סבתה ישתפר. "אמרתי לה': אני בוטחת בך, ואם תעשה לנו את הנס הזה מעל הטבע, אני אפרסם אותו ואעשה קידוש השם. אז הנה אני פה, מספרת את הנס".

שבוע לאחר מכן, ביום שישי, חל השיפור שלו ציפתה המשפחה.

"סבתא נשמה עם תמיכה נשימתית. זה אומר שהיא כבר נשמה בכוחות עצמה וקיבלה תמיכה", מספרת שמואלי. "כמה ימים לאחר מכן, כשבועיים אחרי אותה שיחה קשה עם הפרופסור, ראינו את הנס המלא לנגד עינינו: סבתא נשמה בצורה עצמאית לגמרי".

עבור שמואלי, התקופה הקשה הפכה לשיעור אמוני שהיא מבקשת להעביר הלאה.

"אמונה משנה מציאות, גם מעל הטבע. תודה לה' יתברך".

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.