מאמין בתורה אבל לא רוצה לשנות את חיי. מה עושים?

קודם כול, ברכות על הכנות. כמוך יש רבים וטובים שמאמינים באלוקים ובתורה, והיו רוצים לאמץ קצת יותר מצוות לחייהם, אך חוששים מההשלכות של השינוי.

שינוי הוא קשה בכל תחום. קואצ'רים ויועצי צמיחה אישית מדברים על "אזור הנוחות" שממנו אף אחד לא רוצה לצאת. כמו שקובע החוק הראשון של ניוטון, כל גוף שואף להישאר במקומו...

הפחד מהיציאה לאזור שבו איננו מרגישים בנוח הוא מה שעוצר את רוב האנשים מלבצע את השינויים שהם היו רוצים לעשות בחייהם. ההתמודדות עם הפחד הזה היא שמצמיחה אנשים גדולים - בעסקים, בזוגיות, במנהיגות ובכלל. וכמו בחיים האישיים, כך גם בהתקרבות ליהדות. המפתח הוא להבין מאיפה נובע הפחד, לראות אם הוא אמיתי ולבחון אם הוא מצדיק עמידה במקום וחוסר התמודדות. ברובם המכריע של המקרים, הדבר הנכון יהיה לנצח את הפחד והחששות, לאזור אומץ לצאת מאזור הנוחות ולעשות צעד שידרוש מאיתנו מאמץ מנטלי - זו הדרך היחידה שבה נוכל להפוך לגרסה הכי טובה של עצמנו.

רובין שארמה, מומחה להעצמה אישית שספריו התפרסמו ברחבי העולם, כותב: "אתם יכולים להישאר על חוף המבטחים לשארית חייכם, אבל אז לעולם לא תזכו לגלות את הפנינים שנמצאות בלב הים". במקום אחר בספריו הוא כותב: "היאחזות בחוף המבטחים של החיים אינה אלא הבחירה להישאר בכלא הפחדים שלכם. אי אפשר לגלות אוקיינוסים חדשים בלי להתרחק מהחוף".

טבוע בכולנו פחד שגורם לנו לסרב לעזוב את נמל המבטחים המוכר והידוע של חיינו הנוכחיים, אך כפי שמסביר זאת שארמה:

"סירה שלעולם לא עוזבת את מעגנה לא תיפגע לעולם, אך לא לשם כך נבנות סירות. בדומה לכך, אדם שאף פעם אינו מעז ללכת אל המקומות הלא מוכרים בחייו, לעולם לא ייפגע - אולם זה אינו ייעודם של בני האדם. נועדנו לחוות את הצמיחה המתחוללת כתוצאה מביקור במקומות חדשים כמי שנוסעים בשבילי החיים" (מתוך הספר "גלה את ייעודך").

רובם של האנשים נשארים כל ימי חייהם במקום שבו נמצא הידוע. הם נמשכים אחר הנורמה המקובלת בסביבה שלהם וחוששים להיכנס לשטח זר. הם משקיטים את הקולות הפנימיים שבהם, המעזים להציע משהו אחר, ובכך כובלים את הנשמה שבהם מלזרוח ולפרוח.

סיבה אחת שמונעת מרבים לעשות צעד לעבר התחזקות היא החשש מהגבלות. אדם שחי חיים חילוניים מרגיש שהוא יכול לעשות מה שמתחשק לו. החיים הדתיים, לעומת זאת, נראים מלאים במגבלות, איסורים וצווים. בפועל, הכול עניין של צורת הסתכלות, כי התפיסה היהודית היא שמצווה אינה מגבלה, אלא זכות עצומה, כפי שנאמר בגמרא: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" (מסכת מכות, סוף פרק ג').

התפיסה היהודית כלפי קיום המצוות היא שאין זה עול או מגבלה, אלא להפך, זהו הביטוי והאמצעי לקשר שלנו עם אלוקים. על דרך המשל, ספורטאי שרוצה להתחרות באולימפיאדה חייב להתאמן שעות ארוכות, להימנע ממאכלים מסוימים ולהקפיד על שעות שינה מדויקות. למרות כל זאת, הוא אינו מרגיש כבול במגבלות שמכניעות אותו, אלא להפך - הוא מרגיש שדווקא הגבולות הללו הם אלה שעוזרים לו להוציא לפועל את פוטנציאל הכישרון והכוחות שקיימים בו.

כמו כן, קונדיטור בכיר יודע שכדי שמנה תצא מושלמת קיימים כמה תנאים והגבלות: כמות הרכיבים חייבת להיות במינון מדויק, הטמפרטורה צריכה להיות מדויקת וגם משך זמן האפייה או הבישול של הרכיבים חייב להיות תחת השגחה קפדנית. הוא אינו רואה בכך מגבלות כובלות ומכניעות, אלא תנאים מחייבים כדי להגיע ליעד שלו - להוציא קינוח שרק יעשה טעם של עוד...

התפיסה היהודית היא שרק בזכות הגבולות שמעמידה התורה אפשר להשתחרר מהמגבלות הלא רצויות של החיים, ובכך להגשים את מי שאנחנו באמת, כפי שנאמר: "אין לך בן חורין אלא זה שעוסק בתלמוד תורה" (אבות, פרק ו'). תוכלו לקרוא על משמעות המצוות בשאלה: האם אכפת לאלוקים אם אני מקיים מצוות?

סיבה נוספת לחוסר המוטיבציה בהתחזקות היא התחושה כאילו היהדות היא "עניין לדתיים בלבד". אך האמת היא שהיהדות נוגעת לכל יהודי באשר הוא. הנשמות של כולנו עמדו בהר סיני, כולנו קיבלנו את התורה, וכל מי שרואה בעצמו יהודי אמור לקיים את דברי התורה. זוהי הברית ההיסטורית שאלוקים כרת איתנו, והיא ממשיכה להיות רלוונטית גם היום.

התורה היא הבסיס להיסטוריה היהודית, לכל המנהגים, המצוות והחגים, והיא השורש של הזהות היהודית. היא לא ניתנה רק כדי שנדבר עליה ונשאב ממנה השראה. התורה ניתנה לנו כדי שנקיים אותה גם ברמה המעשית. התנ"ך חוזר על כך שוב ושוב: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ" (דברים ד', א'); "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה'" (ויקרא י"ח, ה'); "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם" (במדבר ט"ו, מ'), ועוד פסוקים רבים.

חכמת התורה נועדה לרדת לעולם המעשי ולהתבטא במעשים הכי קטנים ויומיומיים שלנו כבני אדם - באכילה (כשרות), ביחסים עם הזולת (בין אדם לחברו), בשליטה על הזמן (שבת ומועדים), בתפיסת העולם בכלל (אמונה ותפילה). זו השליחות שלנו עלי אדמות, ולכן מצופה מכל יהודי שיעשה מה שאפשר כדי למלא את חלקו בתוכנית האלוהית.

דבר נוסף שמרתיע רבים מקיום המצוות הוא התחושה שביהדות יש עומס של פרטים וידיעות, ושאין סיכוי שנצליח להשתלט עליהם. לכן מראש מתייאשים ומוותרים. אך הגמרא מספרת על רבי עקיבא, שהיה רועה צאן עד גיל 40. רק אז הוא הלך לראשונה לבית הספר, ושם למד את הא'-ב'. הוא התמיד בלימודו והצליח להפוך לגדול חכמי התנאים. מסיפורו של רבי עקיבא אפשר ללמוד שאף פעם לא מאוחר מדי. בכל גיל ובכל שלב בחיים אפשר לפתוח דף חדש ולהתקדם בשמירת המצוות.

ההתקרבות ליהדות הפכה מתופעה קטנה לתופעה ארצית ועולמית, שמקיפה מאות אלפי אנשים. כמעט אין בית בישראל שאין בו חוזר או חוזרת בתשובה, ואין מקום לפרט את כל ה"סלבס" שעשו את הצעד הזה. חשוב לציין שיש כמובן הרבה יותר שמתקרבים ליהדות, מתחזקים ומוסיפים לחייהם את שמירת המצוות, אך עליהם לא שומעים, כי הם לא "סלבס"...

קיימת מחשבה שההתקרבות ליהדות צריכה לקרות בבת אחת. זו טעות גדולה. האמת הפוכה לחלוטין: ההתקרבות ליהדות צריכה להיעשות בתהליך הדרגתי ומתמשך, שלמעשה נמשך כל החיים. זה לא "זבנג וגמרנו", וגם לא "הכול או כלום".

הסיבה הפשוטה היא שהתקרבות ליהדות ו"תשובה" הן שינוי שפועל על הרמות העמוקות ביותר של הנפש והנשמה. שינויים רבים וקשים מדי בבת אחת יכולים להכביד על הנפש ולפגוע בה, ולכן חשוב לתת לעצמנו זמן להבשיל ולהיות מוכנים לקראת הצעד הבא. זו הסיבה שההמלצה המקובלת היום בקרב רבנים שעוסקים בתחום ההתקרבות היא לא לאפשר צעדים מהירים מדי, אלא ללכת בהדרגה, בשלבים, צעד אחר צעד.

לדוגמה, מעוניינים להתחזק בשמירת שבת? לאט לאט! תתחילו ממשהו קטן יחסית, שתוכלו להתמיד בו, כמו הדלקת נרות, קידוש, הימנעות משימוש באחד ממכשירי החשמל, הימנעות מהדלקה או מכיבוי אורות בבית, חימום האוכל בפלטה, שימוש במיחם, עישון של סיגריה אחת פחות, הליכה לבית כנסת לקבלת שבת וכדומה. התחילו בצעד אחד, ובכל פעם תוסיפו עוד משהו קטן.

דוגמה נוספת: החלטתם להתחיל להתפלל? יופי! תתחילו בלהניח תפילין בבוקר, קראו קריאת שמע, אמרו פרק תהילים. בכל פעם תוסיפו עוד משהו, עד שתצליחו להחזיק תפילה שלמה.

רוצות להתחזק בצניעות? נפלא! קנו חצאית חדשה שאתן אוהבות, החליפו את הגופיות בחולצות קצת יותר צנועות, ובכל פעם עשו עוד שינוי קטן במלתחה שלכן.

הדבר האחרון שנדבר עליו הוא התגובות של הסביבה. סביר להניח שאם תאמצו דברים מאורח החיים היהודי לחייכם, יזרקו לכם הערות כגון: "מה, התחלת לחזור בתשובה?", "זהו, נהיית דוס?", "לאן זה יגיע?!". אז איך צריך להגיב?

קודם כול, לא להתבייש. ההלכה הראשונה ב"שולחן ערוך", ספר ההלכה הבסיסי והחשוב ביותר, נפתחת במילים: "יתגבר כארי לעבודת הבורא... ואל יבוש מן המלעיגים". אין שום דבר בעייתי או מוזר בהתקרבות ליהדות. נהפוך הוא, אתם הנורמליים, שמתחברים מחדש לשלשלת שעברה 3,000 שנה. סביר להניח שבמשפחתכם היו, באחד הדורות הקודמים, סבא או סבתא שומרי מצוות, אולי אפילו רב, וכל מה שאתם עושים הוא להמשיך את דרכם.

גם אם יגידו לכם אחרת, היו שלמים וגאים בעצמכם שהעזתם לשחות כנגד הזרם. זכרו שפרצוף עקום שאולי תיתקלו בו נובע מכך שהתחזקות של אדם חילוני מהווה ביקורת סמויה על אלה שנותרים בחילוניותם, כאומרים: "אני הייתי איפה שאתה היית, וגיליתי שאלה חיים של שקר. אתה ממשיך לחיות חיים לא נכונים, ולכן מוטל גם עליך להשתנות".

היו שלמים עם דרככם גם אם תיתקלו בעקיצות או בגיחוכים על החלטתכם האמיצה. היו גאים בעצמכם על שהעזתם לעשות שינוי ולנסות משהו חדש.

ההמצאות הגדולות ביותר לאורך ההיסטוריה התרחשו בזכות אנשים שחשבו מחוץ לקופסה, שהעזו לקחת סיכונים, ויותר מכול - שהיה להם האומץ לא להקשיב להמון, אלא לעשות את מה שהם הרגישו שהוא הדבר הנכון.

האחים רייט היו הראשונים שהצליחו לבנות כלי טיס בעל מערכת שליטה ויכולת כיוון. הם ספגו ביקורת מהסביבה וכונו "משוגעים", ולמרות כל זאת הם נשארו נאמנים ליעד שהציבו לעצמם והתמידו בנחישות בעבודת התכנון והפיתוח. האחים רייט לא היו היחידים שנתקלו בהתנגדות ובסירוב להכיר בפריצת הדרך שלהם. כמוהם היו עוד רבים, כגון: לואי פסטר - הביא לפריצות דרך בחקר מחלות ומניעתן; קרל פרידריך גאוס - תרם בתחומי המתמטיקה, החשמל, האסטרונומיה, האופטיקה ועוד; ניקולה טסלה - הביא להמצאות שונות, כגון הרדיו, גנרטור זרם שקידם את השימוש בחשמל, נורות חשמליות ללא נורת להט וכן חידושים נוספים בתחום קרני הרנטגן והמכ"ם; ועוד רבים.

המחשבה "מה אנשים יגידו?" אינה אמורה להוות שיקול שיעצור אותנו מלחיות את החיים שאנו היינו רוצים בהם. היכנעות לתכתיבי הסביבה וללחצים חברתיים לעולם לא תוביל אף אחד לחיים מלאי סיפוק ותחושת שלמות עצמית, אלא רק תגרור רגשות של תסכול, חוסר מימוש ומלחמה פנימית. שאלו את עצמכם: מה אתם רוצים להיות - אלה שהולכים בעקבות הסביבה, או אלה שמגשימים את מי שהם?

שנית, אל תטיפו לאחרים בהתנשאות. התורה אמרה: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג', י"ז), וכך צריך להיראות המהלך - בלי לפגוע באף אחד. המטרה שלכם היא להתקדם בתהליך, ועם זאת להיות מודעים לאנשים שסביבכם ולמה שקורה איתם. לא חייבים לנסות לשנות את כולם, תתחילו מעצמכם.

החיים הם מתנה. והמתנה הזו לא נועדה רק כדי שיהיה לנו בית יפה, שניהנה בטיול בחו"ל, שנוציא בערב את הכלב לטיול או שנדאג לרווחה הכלכלית שלנו. מובן שאין בכל אלה פסול, וזהו חלק אינטגרלי מהחיים, אך לא לשם כך ניתנו לנו החיים. החיים נועדו לכך שנחיה אותם במלוא עוצמתם, שנפיק מהם את המיטב, שנעשה בהם את הכי טוב שלנו למען אמת עליונה ונצחית.

"רוב האנשים איבדו את הקשר עם עצמם. הם שכחו מי הם באמת. בתוך כל אחד מאיתנו יש גדולה שאצורה בתוך הדנ"א שלנו... אנחנו מאמינים שלא נועדנו לניסים. אנחנו מעדיפים לחיות בקטן, מתוך פחד שאם נחרוג ונחקור אפשרויות נעלות יותר ניפגע, או שאנשים לא יאהבו אותנו, או שחיינו ייהרסו.

"אנחנו קונים את השקר שרק הנאות שמגיעות באמצעות כסף יוכלו לגרום לנו להיות מאושרים, ולכן אנחנו מוכרים את נשמתנו. אנחנו כבר לא יודעים מי אנחנו ומה נועדנו להיות. באופן לא מודע, מכרנו את הכוח האותנטי שנולדנו איתו תמורת כוח חיצוני שמגיע מהחיים בעולם. שכחנו מי אנחנו באמת" (מתוך הספר "גלה את ייעודך" של רובין שארמה).

החיים חולפים מהר, כמו גרגירי חול מבעד לאצבעותינו. החרטה הגדולה ביותר שיכולה להיות לאדם בערוב ימיו היא ההבנה שהוא לא העז, שהוא לא ניסה לממש את מי שהוא, שהוא לא אזר אומץ לצאת מאזור הנוחות, שהוא לא פסע צעד אחד אל המקום שקצת מפחיד אותו, אבל ייקח אותו למקום נעלה יותר.

שאלו את עצמכם: אילו חיים אתם רוצים לחיות - חיים המנוהלים על ידי הפחדים, העצלות המנטלית מפני שינוי, חיים של עצימת עיניים מן האמת - או חיים של אומץ, העזה, אותנטיות, מימוש עצמי, סיפוק ונאמנות לאמת הפנימית שלכם?

לסיכום, דעו ש"הכול או כלום" הוא משפט מוטעה. זו לא צביעות למלא רק חלק מההלכות, אם זה מה שאתם מרגישים שאתם מסוגלים לו בשלב הנוכחי. כל מה שתעשו הוא בעל ערך, ואל תזלזלו בכך בשום אופן! לפני כמה שנים התארח בחור צעיר מבית לא דתי אצל משפחה שומרת שבת. החוויה הייתה משמעותית כל כך עבורו, עד שהוא הרגיש שהוא רוצה להתחיל לשמור שבת, אבל זה נראה לו קשה מאוד. ובכל זאת הוא החליט לעשות משהו: כשייסע במכונית בשבת, לפחות את הרדיו הוא לא ידליק. לכאורה זו החלטה קטנה, אך בעיניו הייתה לכך משמעות עצומה. הוא הקפיד עליה מאוד, ובמשך הזמן הוסיף עוד ועוד חלקים משמירת השבת לחייו, עד שהגיע לשמירת שבת מלאה, בשמחה ובנחת.

לעוד מידע, כנסו לאתר 70 השאלות הקשות ביהדות >>

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.