אפרת טליה כהן, עו"סית קלינית, מנהלת הפקה בהידברות ורווקה שמבקשת זוגיות, מכירה היטב את השאלות, המבטים וההערות שמגיעים עם הרווקות המאוחרת. בפרק בפודקאסט "מאוחרים: רשמים של רווקות מאוחרת", היא פגשה את ציפי הלר, פסיכולוגית קלינית ומטפלת זוגית, לשיחה על אחד הצדדים הכואבים של התופעה: התחושה שאם לא התחתנת עד גיל מסוים, כנראה צריך להסביר למה.
"כשאת מבררת על מישהו, על בחור שגם הוא מחכה הרבה שנים, הרבה פעמים השאלה הראשונה ששואלים היא: מה הסיפור שלו? למה בעצם הוא לא התחתן עד עכשיו?", מתארת כהן. לדבריה, מאחורי השאלה מסתתרת לעיתים הנחה שלפיה רווקות בגיל מאוחר חייבת להעיד על בעיה, בררנות או קושי כלשהו.
כהן משתפת שגם היא חוותה זאת באופן אישי. זמן קצר לאחר שסיימה קשר עם אדם שהיא דווקא רצתה בו, בן משפחה אמר לה שאולי אם תהיה פחות בררנית יהיה לה קל יותר למצוא זוגיות. "זה התיישב אצלי על מקום מאוד כואב", היא מספרת. "אמרתי לו: זה דווקא לא הסיפור".
לא כל מי שלא התחתן מוקדם "עשה משהו לא נכון"
הלר מצביעה על המסלול החברתי הברור שאליו רבים גדלים: מסיימים לימודים, מתחתנים, מקימים משפחה וממשיכים הלאה. כאשר מישהו אינו מתקדם במסלול הזה בקצב המצופה, קל לסביבה לחפש הסבר.
"כל זמן שאתה לא חי את הסיפור הנורמטיבי של החיים ושל החברה, אתה שייך לאנשים הלא שייכים", היא אומרת. אלא שלדבריה, החיים מורכבים הרבה יותר. לא כולם מתפתחים באותו קצב, לא כולם זקוקים לאותם דברים, ולעיתים אדם פשוט עדיין לא פגש את האדם הנכון.
מכאן מגיע גם המסר המרכזי שלהן לסביבה: פחות לדעת עבור הרווק או הרווקה מה נכון להם, ויותר להקשיב.
כהן והלר מדברות על אותם משפטים שנאמרים לעיתים מתוך כוונה טובה - "את בררנית", "אין מושלם", "בגיל שלך צריך להתפשר" - אבל עלולים להפוך לחלק מהקול הפנימי של מי שמתמודד ממילא עם כאב ואכזבות.
להציע, אבל לא לנהל לאחרים את החיים
השיחה אינה קוראת לסביבה להתנתק. להפך. שתי המשתתפות מדגישות עד כמה חשוב להציע שידוכים, לחשוב על אנשים מתאימים וליצור הזדמנויות להיכרות. ההבדל נמצא בדרך.
"לא תמיד אנשים רוצים לספק לך הסברים", אומרת כהן על הרגע שבו רווק או רווקה דוחים הצעה. לדבריה, יש לכבד את סדרי העדיפויות שלהם ולא להחליט עבורם על מה ראוי להתפשר.
הלר מוסיפה כי גם למי שרוצה לעזור יש אחריות לבדוק מאיזו עמדה הוא מגיע: האם מתוך אהבה ורצון אמיתי בטובתו של האחר, או מתוך ביקורת, לחץ ורצון "לפתור את הבעיה".
הרגישות הזו חשובה במיוחד ברגעים שבהם תחושת הבדידות עלולה להתעצם - שבתות, חגים, חתונות וימי הולדת. לא תמיד צריך למצוא את המשפט המושלם. לפעמים עצם הזיכרון, ההזמנה והתחושה שמישהו רואה אותך הם הדבר החשוב ביותר.
בסופו של דבר, כהן מבקשת לשנות את נקודת המבט: "פעם הבאה שאתם פוגשים אדם שעוד לא מצא את הזיווג שלו, יכול להיות שאתם פשוט לא מבינים. אתם לא יודעים".
ואולי זו גם האחריות החברתית החשובה ביותר: להמשיך לחשוב, להציע ולעזור, אבל לעשות זאת מתוך כבוד. להשאיר פחות מקום לשיפוט ולרחמים, ויותר מקום לאמון בכך שגם מי שעדיין מחפש זוגיות יודע להכיר את עצמו, את רצונותיו ואת הדרך שלו.
לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.