רבים מאיתנו מסתובבים בעולם בתחושה שהכול מונח אך ורק על הכתפיים שלנו. מהכביסות והבישולים, דרך עמידה בציפיות בעבודה ועד לשמירה על תדמית ללא רבב. למשל, התחושה שאנחנו הורים מושלמים רק אם ניתן לילדים את הכול מהכול, או אנשי מקצוע מוצלחים רק אם נעמוד בכל המשימות בלי יוצא מן הכלל. אנחנו נוטים לחשוב שאם רק נעשה עוד קצת, ואם נשתלט על כל המטלות לבדנו, הכול יסתדר על הצד הטוב ביותר, ומתוך כך מאמינים שאם לא נעשה זאת בעצמנו - אין מי שיעשה, והכול יקרוס.
אך האמת היא שדווקא הניסיון להחזיק את הכול ולהיות "כל יכולים" מוביל אותנו למקום שבו נקרוס, וגם לא יהיה מי שימלא את מקומנו, כך שגם הערך העצמי שלנו ייפגע וגם הסביבה תיפגע.
מהו ערך עצמי אמיתי ואיך נהיה נציגים טובים של ה'?
בפרשת יתרו מתוארת האחריות הכבדה שמוטלת על משה רבנו. במשך שנים רבות הוא ממלא תפקידים רבים מבוקר ועד ערב. הוא גם שופט, גם מייעץ, גם מלמד ועוד שלל דברים שמונחים על כתפיו. כשיתרו חותנו מבחין בכך, הוא ניגש אליו ואומר: "לא טוב הדבר אשר אתה עושה, נבול תיבול גם אתה, גם העם הזה אשר עמך, כי כבד ממך הדבר, לא תוכל עשוהו לבדך".
יתרו רואה את הנולד ואת ההשלכות של מה שיקרה אם משה ימשיך כך. הוא מבין שבמצב כזה משה עלול לקרוס, וזה ישפיע על הסביבה ועל העם, שעלול לקרוס גם הוא יחד איתו. לכן, כדי למנוע זאת, יתרו מציע למשה לקבל עזרה, כדי להביא את עצמו לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר, להצליח להמשיך לתפקד ולרכז את הכוחות והאנרגיות שלו במקום שאותו הוא צריך להביא לעולם, במקום שבו הכי צריך אותו, שבו מתבטאת שליחותו, במקום שרק הוא יכול למלא.
כשאנחנו לוקחים הכול על הכתפיים שלנו, אנחנו מרוויחים אמנם שקט נפשי מכך שהכול בשליטתנו ושעשינו את מה שרצינו - אבל יש לזה גם מחיר. כשזה קורה לאורך זמן, אנחנו נשחקים, וזה מוביל אותנו לתפקד באפיסת כוחות, שגורמת דווקא לדברים המהותיים באמת - כמו הקשר עם הילדים, הזוגיות או השליחות האישית שלנו - להידחק הצידה, כי פשוט לא נשאר לנו אוויר. וכך הסביבה שלנו לא מקבלת את מי שאנחנו במלואנו, אלא רק חלקיק קטן, את הצל העייף שלנו.
למה קשה לנו כל כך לבקש עזרה?
לפעמים זה נובע מריצוי ומערך עצמי נמוך. אנחנו פוחדים שאם נשחרר את השליטה בבישולים או בניקיון, הערך שלנו בעיני הסביבה ובעיני עצמנו ירד.
אבל האמת היא הפוכה: אדם עם ביטחון עצמי אמיתי יודע מה הוא שווה גם בלי רשימת מטלות אינסופית. אדם שמאמין בערכו הפנימי לא מפחד להודות בצורך שלו. יש לו ענווה, והוא מבין שבקשת עזרה אינה הקטנה עצמית, אלא הכרה במציאות שהוא אנושי ולא מושלם. כשאנחנו מבקשים עזרה, אנחנו מפנים מקום לאחרים ומאפשרים להם לצמוח ולהיות טובים יותר. אנחנו מאפשרים להם גם לאהוב אותנו, כי הם מעניקים לנו חלק מעצמם, וכך אנחנו שומרים על הכוחות שלנו למה שבאמת דורש את הפוטנציאל הייחודי שלנו.
אבל לא כל לקיחת אחריות וריבוי תפקידים הם שליליים או מעידים על ערך עצמי נמוך. יש אנשים שהערך העצמי שלהם גבוה ויש להם ביטחון אמיתי, ובכל זאת הם מביאים את עצמם לידי ביטוי בכמה וכמה תחומים שהקב"ה חנן אותם בהם, וממלאים בכך את שליחותם. הסוד טמון באיזון.
כשמוצאים את האיזון בין כל התחומים והתפקידים ונותנים לכל אחד את הזמן והמקום שלו, אנחנו יכולים לבטא את עצמנו כראוי בכל מקום ולהביא אור גדול לכל תחום ולכל סביבה שאנחנו נמצאים בה - גם במשפחה, גם בעבודה וגם במעגלים נוספים. כשאדם מתעסק במה שמתאים לנפש שלו ולכישרונות שבו, הוא מתמלא באנרגיה ונמצא באיזון נכון ובאופן מלא בכל רגע. כדאי למצוא את המקומות המתאימים לנו, כי הם אלה שיאפשרו לנו למצוא איזון ולמלא את המקום שרק אנחנו יכולים למלא, כך שגם הסביבה תרוויח מזה.
לפעול בכל הכוח במקומות שהם השליחות הייחודית שלנו, ולשחרר בענווה את מה שאחרים כן יכולים לעזור לנו בו - זה המתכון לאיזון. כשאנחנו משחררים את הלחץ המיותר, אנחנו עוזרים לעצמנו וגם הופכים לכלים נקיים יותר להשראת שכינה. כשהבית והחיים מתנהלים מתוך שותפות ולא מתוך קריסה, האור שאנחנו מפיצים כנציגים של ה' מאיר בצורה נקייה ועוצמתית הרבה יותר, ובכל מקום.
עוד בערוץ
איך להפסיק לכעוס? 5 כלים עתיקים שעובדים גם היום
מה שחז"ל אמרו על כסף לפני 2,000 שנה - עדיין רלוונטי
לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.