מה הקטע עם המקווה? אמבטיה בבית זה לא מספיק טוב?

נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, מחפשת כבר שנים רבות חיים בחלל. אבל איך מחפשים חיים בחלל? אחד הפרמטרים הוא הימצאותם של מים בכוכבי לכת רחוקים. הנחת היסוד של האסטרופיזיקאים היא שחיים יכולים להתקיים רק במקום שבו קיימים מים, ואם אין עדויות למים - הסיכוי למצוא חיים הוא קלוש. מים פירושם חיים, ולא בכדי התורה מכנה את המים פעמים רבות בשמם המלא: "מַיִם חַיִּים". המים מהווים לא רק 70% ממשקל הגוף שלנו, אלא גם את הנוזל הראשוני ביותר שאיתו נפגש העובר. כבר ברחם הוא עטוף בשכבת מים עבה שמספקת לו הגנה.

התורה הגדירה את הטבילה במים כאמצעי לטהרה, והמצווה לטבול חלה ביסודה גם על גברים וגם על נשים. הטהרה הייתה בשיאה בזמן שבית המקדש עמד על תילו. באותם ימים, הקשר בין האדם לבין ה' היה ישיר ופשוט יותר, ולטהרה היה חלק חשוב בכך. אולם מאז שחרב בית המקדש, חלק ניכר ממנה הפך לרלוונטי פחות בחיינו. עם זאת, גם בימינו הטהרה מסלקת את המחסומים הרוחניים שעומדים בינינו לבין ה', ורבים מתארים את הטבילה כחוויה רוחנית גבוהה. בפועל, במציאות של ימינו, ישנה משמעות הלכתית רק לטבילת נשים.

מה שיוצר טומאה הוא מגע עם מוות. לכן המת הוא אבי אבות הטומאה, בעלי חיים מתים, ולא אלה שנשחטו בשחיטה כשרה, אף הם מטמאים ברמה מסוימת, וכך גם תהליכים ביולוגיים בגוף שיש בהם "ירידה" בדרגת החיים, כגון וסת, לידה, שכבת זרע בגבר וכדומה. אם החיים עצמם הם הקדושה והטהרה, אז כל דבר שמעיד על אובדן של חיות הוא היפך הטהרה - הטומאה. קבלת הווסת מעידה על פוטנציאל לחיים שאבד ולא יצא לפועל, וכן גבר ששכבת זרע יצאה מגופו מקבל טומאה, שכן הזרע הוא פוטנציאל לחיים. אף אישה שעוברת לידה, שהוא האירוע שמסמל את החיים בצורה המובהקת ביותר, עוברת ממצב טהרה למצב טומאה, כי עד רגע הלידה גדלו בתוך גופה חיים, וכעת הם נמצאים מחוצה לה. כלומר, כל חיות שמתהווה בתוך גוף האדם ונפלטת החוצה מביאה לידי טומאה רוחנית. ישנם גורמים נוספים המביאים לידי טומאה, כמו נוכחות בבית עלמין, טומאת נבלה ועוד, כאשר לכל אחד ישנה רמת טומאה אחרת וכללי טהרה שונים.

משמעות המילה "מקווה" היא בפשטות "מאגר מים", אולם המים שנמצאים במקווה אינם מי ברז רגילים. הטבילה נעשית בתוך "מי טהרה" - מי מעיין או מי גשמים במצבם הראשוני והבראשיתי, שלא נותקו מן הקרקע, או מחוברים אליה על ידי השקה. בעבר היו טובלים במעיינות המצויים בחיק הטבע, אך הדבר אינו אפשרי כל כך לרוב האנשים, לא תמיד נוח וגם יש בו אתגרים הלכתיים לא קטנים. לכן נבנו המקוואות - בריכות של מים נקיים, מחוממים, כשרים כהלכה, והכי חשוב - טהורים.

רק במים כאלה מתקיים גם אפקט הטהרה, ולא ניקיון בלבד, כפי שמתקיים ברחצה רגילה במי אמבטיה. ניקיון במקלחת עם תחליבי רחצה שונים לעולם לא יביא לידי טהרה, כיוון שטבילה במקווה היא פעולה מטאפיזית, רוחנית, שמעבר לגוף, ולא חיצונית גרידא. אמנם ההכנות הנדרשות טרם הטבילה עוסקות בניקיון חיצוני, כדי למנוע חציצה בין הגוף לבין מי המקווה המטהרים, אך עצם פעולת הטבילה אינה קשורה כלל לניקיון. ניקיון במקלחת הוא פעולה חיצונית, בעוד טבילה במקווה היא פעולה פנימית, שמשפיעה על החלק הגבוה באדם - הנשמה.

בניית מקווה כשר תוך שמירה על היגיינה גבוהה מצריכה ידע רב. על גג המקווה נאגרים בדרך כלל מי הגשם, ומשם הם יורדים בדרך מיוחדת אל מאגרים נוספים, שמהם מתמלאת בריכת הטבילה. המים שבהם טובלים מחוטאים ומוחלפים בתדירות גבוהה, אך כל הזמן מחוברים לאותו מאגר טהור של מי גשם ("אוצר"). מבחינה הלכתית, הדבר שומר על טהרת המים ומאפשר לטבול במים נקיים וטהורים.

בניית מקווה היא, כאמור, משימה מורכבת, שכוללת פרטים רבים המצריכים בקיאות הלכתית והנדסית בתהליך הבנייה. גם תהליך התחזוקה דורש הבנה רבה, למשל כדי לוודא שהמים אכן לא ייכנסו לשום כלי שיהפוך אותם למים שאובים, ושלא תהיה מעורבות של יד אדם בתהליך. במהלך בניית המקווה מוודאים האחראים לכך שהכול נעשה באופן רציף, וכי המים שזורמים אל המקווה הם אכן מים מטהרים. כיום המקוואות אינם רק כשרים הלכתית, אלא מרשימים ואסתטיים ברמות הגבוהות ביותר - כמעט בכל יישוב אפשר למצוא "מקווה-ספא", ברמת גימור שאינה מביישת את בתי המלון היוקרתיים ביותר.

במציאות של ימינו יש להבחין בין טבילה של גברים לטבילה של נשים: טבילה של גברים נעשית בימינו כמעט אך ורק מצד תוספת טהרה. יש גברים שנוהגים לטבול מדי בוקר לפני התפילה, ורבים נוהגים לטבול בימי שישי ובערבי חג, אך אין זה דין מחייב. גם אצל נשים הטבילה משמשת לחידוש הקשר עם ה', אלא שאצלן ישנה מצווה מיוחדת המיועדת להן: טהרת המשפחה, הלכות נידה.

למעשה, ישנן שלוש מצוות בתורה שניתנו לנשים באופן מיוחד, והן בראשי תיבות: הח"ן - הדלקת הנר, הפרשת חלה ונידה. אמנם גם הגברים חייבים בהן, אלא שלנשים יש קדימות בקיומן, משום שהן נוגעות לבית היהודי ולקשר שבין איש לאישה, שהם יסודות מהותיים בנפשה של האישה.

התורה קבעה ביחס לקשר הזוגי בין איש לאישה מצווה המכונה "טהרת המשפחה", הקובעת כי מדי חודש בני הזוג צריכים לפרוש ממגע זה עם זה, והם יהיו מותרים במגע רק לאחר סיום מועד הווסת, שנקבע על ידי בדיקת האישה, ספירה של "שבעה נקיים", שבעה ימים לאחר סיום הווסת, וטבילת האישה במקווה על פי הכללים שנקבעו בהלכה.

חשוב לדעת כי איש ואישה שמקיימים יחסים אישיים בזמן שהאישה אינה בטהרה, כלומר ללא טבילה במקווה כנדרש, עוברים על איסור כרת.

מעבר לערך של קיום המצווה, לשמירת טהרת המשפחה ישנם יתרונות רבים ברמה הזוגית. זמני הקרבה והריחוק מאפשרים התחדשות וריענון של הקשר, וגם את היכולת להתבונן בצדדים השונים של בני הזוג, שבדרך כלל נדחקים הצידה. יש תקופות שבהן יש קשר גופני יותר, ויש תקופות של קשר נפשי יותר, אך בפועל הם משלימים זה את זה. זהו סוד שימור הקשר לאורך שנים, וגם סוד היכולת להעמיק אותו עוד ועוד לאורך הדרך.

לעוד מידע, כנסו לאתר 70 השאלות הקשות ביהדות >>

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.