למה אלוקים ברא אותי? האם יש משמעות לחיים?

דמיינו לעצמכם כי חברת הטכנולוגיה המתקדמת בעולם מכריזה על אירוע השקה ענק של מוצר שעתיד לשנות את העולם. זהותו של המוצר החדשני נשמרת בסוד, ואיש פרט לממציאו הדגול אינו יודע עליו דבר. כנס ההשקה המרהיב מתוכנן בהשקעה רבה. נוכחים בו מאות עיתונאים מכל רחבי העולם, והוא משודר בשידור חי למדינות רבות. אז עולה הממציא לבמה, מסיר בהתפעלות את הבד שמכסה את המצאתו ומכריז בקול: "אני גאה להציג בפניכם את המלגופוס הראשון בעולם!". על הבמה מונח גוש פלסטיק עם שמונה גלגלים, שלוש אנטנות, פאנל סולרי, מספר רכיבים אלקטרוניים ומעבד.

הקהל היושב באולם לא מבין ממה עליו להתרגש. וכי מהו אותו מלגופוס עלום? הוא מצפה בקוצר רוח שיסבירו לו ממה יש להתפעל כל כך. אך ברגע שבו פותח הממציא את פיו כדי להסביר, מתרחשת טרגדיה נוראה: הממציא נתקף עווית, לופת את חזהו, ותוך שניות ספורות נופל על הבמה. צוות רפואי עולה מיד, וכעבור זמן קצר קובע את מותו של הממציא, שנפטר מן העולם לפני שזכה להסביר למי מהנוכחים את מהותה של ההמצאה החדשה. לאחר ההספדים, השבעה והשלושים, מתברר כי בשל הסודיות הרבה שום חוברת הוראות לא נשמרה, וכך מנסים חובבנים ומקצוענים כאחד להבין את סודה של המכונה החדשה. הם מנסים ומאלתרים שימושים שונים למכשיר, אך האם זו באמת הייתה כוונתו המקורית של הממציא? היחיד שיכול לענות על כך הוא הממציא עצמו.

ובכן, איננו יודעים למה משמש אותו מלגופוס מסתורי, אך זהו משל להבנת תכלית חייו של האדם. שהרי גם האדם נברא בצורה מסוימת, ולו מרכיבים שונים - לב, מוח, ידיים, רגליים, פה, אף, שיניים. אולם הוא נולד ללא הוראות הפעלה... וכך, רוב האנשים משתמשים ביכולות השונות שקיבלו מבלי לשאול את עצמם ולו פעם אחת: לשם מה נוצר האדם?

את שאלת תכלית חייו של האדם נצטרך לשאול את מי שברא את האדם - אלוקים.

אז להרים טלפון ולשאול אי אפשר, אבל הוא דאג למסור לנו הנחיות מפורטות ומידע רחב בכל הקשור לתכלית חיינו ולדרך שבה ניתן להגיע אליה. כל אלו ניתנו בתורה, במעמד הר סיני.

"מעמד הר סיני" נשמע כמושג רחוק שנות אור מחיינו ולא רלוונטי כל כך לעולם של היום. מלבד זאת, איך אפשר להיות בטוחים שהוא אכן התרחש, ושהתורה שאותה העביר משה רבנו לאבותינו באמת נמסרה מזה שברא את העולם, ולא על ידי בן אנוש? בשאלת אמיתות התורה וקיומו של מעמד הר סיני יש לעסוק בנפרד (תוכלו לקרוא על כך בשאלה: איך אפשר להיות בטוחים שהתורה היא לא המצאה?), אך לעת עתה, עבור השאלה המדוברת, נצא מנקודת הנחה כי תורת ישראל אמת היא.

לצערנו, מי ששואל שאלות כמו "מה משמעות החיים?", עלול להיתפס כבעל נטיות נפשיות לקויות. אדם שישאל את חברו "חשבת פעם בשביל מה אנחנו חיים?", עלול להיתקל בתגובה מעין: "הכול בסדר איתך? משהו בטח עובר עליך. אולי כדאי לך לראות פסיכולוג...". האנושות מדחיקה את שאלת השאלות, זו שנותנת טעם ומשמעות לכל רגע ורגע בחיינו - מה התכלית?

עצם החיפוש אחר משמעות החיים הוא כבר התחלה טובה. הוא מצביע על ייחודו של האדם - יצור ששואל שאלות. כל היצורים האחרים משתלבים בטבע ונעשים חלק ממנו, ואילו האדם אינו מקבל דבר כמובן מאליו. הוא סקרן, הוא חוקר, שואל שאלות, מחפש הסברים, ממציא המצאות, מפתח פתרונות ושואף לשיפור מתמיד.

תכונות אלה אינן נמצאות בנו "במקרה". הן הוטבעו בנו כחלק מהיותנו בני אנוש. מי שהעניק לנו את החיים נטע בנו מנגנון פנימי שמחפש תשובות, והוא בהחלט מצפה שנפעיל אותו...

התשובה לתכלית האדם ולתכלית החיים טמונה בהבחנה חשובה: קיים הבדל גדול בין "קיום" לבין "חיים". "קיום" הוא תפיסת מקום במרחב. כל דבר קיים תופס מקום - ספר על מדף, עלה על עץ, רגש בלב ואפילו מחשבה בראש. שני דברים אינם יכולים להתקיים יחד באותו מקום - שני ספרים לא יכולים לחלוק אותו מקום על המדף, ואיננו יכולים לחשוב שתי מחשבות בעת ובעונה אחת. לכן, כשמשהו קיים, הוא דוחק את כל השאר מלתפוס את אותה המשבצת.

הקיום, במיוחד של בני אדם, דורש משאבים רבים: אוכל, שתייה, שינה, מחסה, ביטחון וחברה. בלעדיהם הקיום נפגם. כאשר אין תכלית, אלא רק "קיום", צורת החיים מתמקדת בהשגת המשאבים לחיים טובים, נוחים ומהנים עד כמה שניתן, אך לא מעבר. רבים שחיים כך מעידים על תחושת ריקנות, עצבות וחלל שאין הם יודעים כיצד למלא.

"חיים" הם משהו אחר לגמרי. החיים הם הקשר של המציאות שלנו למציאותו של בורא העולם. החיים הם יציאה מהרובד המצומצם שנמצא מול עינינו הרואות וחושינו המרגישים, אל עולם רוחני עליון וגבוה יותר.

אם יוצאים מנקודת הנחה שהחיים הם לא דבר אקראי, אלא תוכננו על ידי מישהו שהעניק להם משמעות, ודאי שניתן להסיק שהוא לא יצפה שנצטרך לנסות לפענח אותה כחידה עלומה, אלא יעניק לנו הדרכה והסבר מהו היעד של עצם החיים, וכיצד עלינו לפעול בחיינו על מנת להשיג אותו.

אותה הדרכה ניתנה במעמד הר סיני, והיא - התורה.

על פי תורת ישראל, כל מטרת הבריאה של האדם היא רצון אלוקים במתן הטבה, כפי שנאמר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם... לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם - לְטוֹב לָךְ" (דברים י, יב-יג), וכן: "שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יב, כח).

אותה הטבה תתקיים באופן נצחי ומושלם, ללא פגם, כאב או סבל. אבל איך מגיעים לשם? ה' הוריד את הנשמה שלנו לתוך גוף וחיים ארציים, שבהם יהא עלינו לעבור מסלול שיש בו עליות וירידות, קשיים והצלחות, צער ושמחה. באותו מסלול יהא עלינו לבחור בין הטוב לבין הרע, בין קרבת ה' לבין הפניית עורף אליו. רצון ה' הוא שניצמד ל"מדריך" הכתוב בתורה שניתנה לנו, ושננהג בחיינו על פי אמות המידה שאותן היא הגדירה. ככל שהאדם יחיה בצורה נאמנה יותר להדרכה המקורית של בורא האדם, כך הוא יתקרב יותר ויותר אל ייעודו.

אלוקים לא נתן לנשמות את ההטבה באופן ישיר, כיוון שאז ההטבה שהנשמה תרגיש לא תהיה מושלמת. ההטבה תהיה שלמה רק אם הנשמה תעמול על מנת להרוויח את שכר העונג. לשם כך אלוקים יצר מערכת בריאה של עולם עם אדם, כשיש בו "קלקול" מסוים, ועל האדם לתקן את הקלקול הזה על ידי כך שהוא בוחר בטוב. הבחירה בטוב מתקנת את אותו פגם של רוע, של טומאה, של היעדר קדושה ושלמות.

האדם הראשון חטא, ומאז האנושות כולה, שהיא נשמות המורכבות מנשמת האדם הראשון, מנסה לעשות את אותו "תיקון עולם ואדם".

כאשר האדם מצליח לבחור בטוב על ידי היצמדות לתורת ישראל ולהגיע לתיקון המושלם, הוא זוכה בעולמות הבאים לעונג רוחני נצחי שאינו בר השגה או בר תיאור במושגינו שלנו. לא מדובר רק בגן עדן, שהוא תחנה זמנית לנשמות שהצליחו להגיע ליעדן, אלא גם במצבו הבא של עולמנו לאחר תחיית המתים - התמזגות גן עדן עם העולם הזה, גן עדן עלי אדמות.

מלבד הזכייה בחיי נצח, האדם שמגשים את תכלית חייו חש כבר בימי חייו הנוכחיים עונג וסיפוק, שכן הנשמה שבו מרגישה שהיא ממלאת את תפקידה ומתקרבת לזה שברא אותה, ואין עונג גדול מזה. כאשר אדם ממלא את הייעוד האמיתי והמקורי שלו, הוא חש תחושת שלמות, שלווה, סיפוק ושמחה ששום הנאה חולפת שהעולם הזה מציע לא יכולה לתת. זוהי משמעות החיים ביהדות.

כולנו נסחפים אחר שטף החיים העמוס, אך מי מאיתנו טרח לבדוק ולברר, ולו לזמן מועט, את שאלות עצם החיים: מהי נקודת הסוף של החיים, ומה באמת קורה אז? האם ישנו מתכנן לבריאה, ואם כן - מהי המטרה שלשמה הוא ברא אותי? האם קיימת שליחות מסוימת שאני אמור להשלים בימי חיי?

הנחה כי אין משמעות עליונה לחיים, ללא בדיקה יסודית ואמיתית, משמעה הימור על החיים: אם צדקת - לא הפסדת דבר, אך אם טעית - הפסדת את חייך.

האם מבחינה רציונלית ואחראית לא יהיה זה נכון לברר שאלות מהותיות אלו? האם דווקא משום חשיבות החיים, לא יהיה זה נכון לבדוק בצורה רצינית שהם אינם זורמים בכיוון המנוגד לתכליתם?

אדם ששקוע בשגרת היום-יום עלול לאבד את ימי חייו, אשר יתבררו לו, בפרספקטיבה לאחור של עשרות שנים, כחסרי משמעות אמיתית. ומה תהיה התחושה של אותו אדם שבגיל 80 יגלה שפספס את כל מטרת חייו? החמצה שלא ניתנת לתיאור.

כל בר דעת שמתחיל במסלול מסוים, כמו מסלול לימודים, מסלול הכשרה בצבא או אף מסלול נהיגה ברכב, ודאי יודע בתחילת המסלול את נקודת היעד. אז מדוע במסלול הכי בסיסי - מסלול חיינו - רבים אינם טורחים כלל לבדוק את נקודת היעד של חייהם? נקודה למחשבה, וגם לבדיקה עצמית.

לעוד מידע, כנסו לאתר 70 השאלות הקשות ביהדות >>

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.