לפני כמה זמן העולם באמת נברא?

התאוריה המדעית המקובלת כיום טוענת שהיקום נברא לפני 13.8 מיליארד שנה, בעוד שהתורה מסבירה שהדבר קרה לפני 5,786 שנה (נכון לשנת תשפ"ו, שנת 2026). למעשה, רק לפני כשישים שנה הגיעו המדענים למסקנה שהעולם נברא בנקודת זמן מסוימת, ולא שהיה קיים מאז ומעולם כפי שחשבו. הדעה המדעית הרווחת לאורך רוב ההיסטוריה הייתה שהעולם היה קיים תמיד. אריסטו, הפילוסוף היווני שהשפעתו הייתה רבה לאורך כל ימי הביניים, כתב שדבר לא חומרי אינו יכול להפוך למציאות חומרית יש מאין, ולכן המסקנה המתבקשת הייתה שהיקום הוא דבר נצחי שהתקיים תמיד. זה היה אף הקונצנזוס המדעי עד תחילת המאה העשרים. מלומדים רבים גיחכו על התפיסה הטוענת כי העולם נברא בנקודה כלשהי; זה פשוט היה נשמע כלא סביר בעליל.

רק בשנות ה-60 של המאה העשרים התקבלה בקרב המדענים תאוריית המפץ הגדול, ולפיה העולם נברא מהתפוצצות ריכוז עצום של אנרגיה, המכונה "הנקודה הסינגולרית". במובנים רבים, עקרונותיה של תאוריה זו דומים להפליא לתיאור הבריאה המופיע בספר בראשית (ניתן לראות זאת בהרחבה בספר "בראשית ברא" מאת פרופ' נתן אביעזר, המתאר את ההקבלה שבין תיאורי התורה לבין תיאורי המדע).

לפי תאוריית המפץ הגדול, ההתפוצצות גרמה להדף עוצמתי ולחום עצום, שבעקבותיהם נוצר החומר הראשון. מרגע הבריאה החל היקום להתפשט, ומאז הוא נמצא בהתרחבות מתמדת. ברגע הפיצוץ הראשוני התפזרה בחלל קרינת רקע קוסמית, אשר נמצאת מאז בכל מקום על פני היקום. קרינה זו היא השריד היחיד שנותר מאותו מפץ, וככל שהיא "מתרחקת" יותר מנקודת המפץ הראשונית, כך הטמפרטורה שלה מתקררת. מדידת הטמפרטורה של קרינת הרקע הקוסמית שנמצאת בחלל היא השיטה העיקרית כיום להעריך כמה זמן חלף מאז אותו מפץ ראשוני. שיטות נוספות, מדויקות פחות, הן תיארוך רדיואקטיבי וחישוב התלוי במהירות התרחקותן של גלקסיות משביל החלב והמרחק מאותן גלקסיות.

כיום הגישה המקובלת בקהילה המדעית היא שהעולם נברא לפני כ-14 מיליארד שנה. התורה, לעומת זאת, מסבירה כי העולם נברא לפני 5,786 שנים בלבד, ובהמשך נראה כיצד דבר זה מתיישב גם עם התצפיות המדעיות.

הבעיה העיקרית בחישוב המדעי של גיל העולם היא הנחת היסוד שלה. כדי לחשב את מהירות הקרינה הקוסמית (או הטמפרטורה, או כל פרמטר אחר), מוכרחים להניח שחוקי הטבע לא השתנו מאז "המפץ הגדול". עיקרון זה, המכונה "עקרון האחידות", קובע שחוקי הטבע כיום זהים לחוקי הטבע שהיו מאז ומעולם (כגון עוצמת כוח המשיכה, התנהגות החומר בטמפרטורה מסוימת, מהירות האור, לחץ אוויר וכדומה). ללא הנחת יסוד זו, אין משמעות לשום חקירה או מדידה מדעית הנוגעת למה שאירע בעת בריאת העולם. אם הפרמטר הנמדד השתנה מאז, לא נוכל להסתמך עליו כדי לדעת מהו גיל היקום.

על כן, אם קצב התהליכים והזמן בתחילת הבריאה היה שונה מאוד מהקצב של היום, אין כל קושי ליישב את ההסבר של התורה לגיל העולם.

הבריאה בראשיתה זרמה בקצב אחר לחלוטין - מהיר הרבה יותר, על דרך המשל, כקצב התפתחותו של תינוק בראשית ימיו. הקצב של העולם היום הוא איטי הרבה יותר, כזה של אדם בוגר. תהליכים מואצים התרחשו ברגעי הבריאה הראשונים, כך שקצב ההתרחשות היה מהיר הרבה יותר מאשר הקצב של היום, כפי שמסביר פרופ' נתן אביעזר:

"לפי התאוריה המקובלת של המפץ הגדול, התרחשה סדרה ארוכה של התפתחויות קוסמולוגיות דרמטיות בתוך פרק זמן קצר ביותר, ממש בראשיתו של היקום. נקודה זו זכתה להדגשה יתרה אצל פרופ' סטיבן ויינברג, שבחר לקרוא לספרו העוסק בקוסמולוגיה מודרנית 'שלוש הדקות הראשונות' (The First Three Minutes). לפרופסור ויינברג נדרשו 151 עמודים כדי לתאר את התמורות הקוסמולוגיות הרות הגורל שהתרחשו במשך שלוש דקות בלבד!" ("בראשית ברא"/פרופ' נתן אביעזר, עמ' 26).

המסורת היהודית מדברת על תנאים שונים לגמרי ששררו בתקופות שונות בבריאה. כך, למשל, בפרשת נח מתואר כי מבול שטף את העולם. לאחר המבול, שנמשך 40 יום רצופים, נאמרה הבטחה אלוהית כי אירוע דומה לא ישוב על עצמו: "עֹוד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר, וְקֹר וָחֹם, וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה - לֹא יִשְׁבֹּותוּ" (בראשית ח', כ"ב). מן הפסוק ניתן להבין כי המבול לא היה רק גשם חזק מאוד, אלא שסדרי הטבע, כולל סדרי הזמן, השתנו בו לחלוטין - אורך היממה, עונות השנה ואפילו הטמפרטורה (ראו פירוש רש"י על הפסוק). למדע אין כל דרך לחשב את השינויים שחלו אז, בפרט שכמעט לא נותר כל זכר לאירועים אלו כיום, למעט האזכור בספר התורה.

מכירים את הדודות שפוגשות ילד קטן ומתוק מהמשפחה שלא ראו כבר שנתיים? מה הן אומרות מיד? "וואו, איך גדלת! אני זוכרת אותך לא מזמן כזה קטן!".

אם תראו תינוק בן יומו ותפגשו אותו בגיל שנה, כמעט שלא ניתן יהיה לזהות אותו. הוא ייראה שונה לגמרי, מפותח וגדול ביחס למראהו ביום היוולדו. תינוק בן שנה גובה במהלך שנת חייו הראשונה בכ-25 ס"מ. לעומת זאת, אם תפגשו אדם בן 50, ולאחר שנה תיתקלו בו שוב כשהוא בן 51, סביר להניח שהוא ייראה זהה. ודאי וודאי שהוא לא יגבה במהלך השנה האחרונה ב-25 ס"מ... זאת אומרת, קצב ההתפתחות של גוף האדם משתנה בצורה קיצונית מתחילת חייו ביחס לשלב מאוחר יותר בחייו.

מה עושים המדענים בבדיקתם את גיל העולם? הם מודדים קצב השתנות של ממצאים בכדור הארץ במצבם הנוכחי, ומניחים כי קצב ההשתנות מאז ומעולם היה קבוע. על פי הנחת יסוד זו, אין זה פלא כי גיל היקום, לטענתם, הוא כה גדול.

לצורך המחשת הדברים, ניקח לדוגמה בחור בוגר בן 17, ונמדוד את קצב הגדילה שלו. נגלה שבשנה האחרונה הוא הספיק לגבוה בעוד 1 ס"מ. במידה שנפעל על פי אותה הנחה של עולם המדע כי קצב ההשתנות הוא קבוע - נקבע כ"עובדה מדעית" שהאדם מוסיף לגובהו 1 ס"מ במשך כל שנה.

אם ניקח תינוק שנולד בגובה ממוצע של 50 ס"מ, ובגיל שנתיים נמדוד אותו שנית ונראה שגובהו הוא 87 ס"מ, נקבע כי גובהו גדל ב-37 ס"מ בסך הכול. כלומר, הוא הוסיף לגובהו 37 ס"מ.

כעת, אם נחליט לקבוע מהו גילו של התינוק, שגובהו 87 ס"מ ושבתחילת חייו היה בגובה 50 ס"מ, על פי הגישה המדעית לחישוב גילים - נקבע שתינוק זה, שהוסיף לגובהו מלידתו 37 ס"מ, הוא בן לא פחות מאשר 37 שנה! שכן על פי "הממצאים" נקבעה הנחת היסוד שבן אנוש מוסיף לגובהו 1 ס"מ במשך שנה שלמה.

היהדות טוענת כי קצב התהליכים בתחילת הבריאה היה שונה מאוד משל הקצב של היום, וכן קצב הזמן היה שונה. יממה אחת של היום אינה שווה ליממה אחת של תחילת הבריאה. הבריאה זרמה בקצב אחר לחלוטין - מהיר הרבה יותר, כמו תינוק בתחילת ימיו. הקצב של היום הוא הרבה יותר איטי, כאדם בוגר. לכן, המדע טוען לגיל עולם גדול הרבה יותר מאשר טוענת היהדות.

המדענים, בבדיקתם את גיל העולם, מודדים את קצב ההשתנות של ממצאים במצבם הנוכחי, ומניחים כי קצב ההשתנות היה קבוע מאז ומעולם. על פי הנחת יסוד זו, אין זה פלא כי גיל היקום הוא כה גדול. מכאן ברור שעקרון האחידות הוא בעייתי להסתמך עליו בקביעת גיל העולם.

הסבר נוסף המיישב את סוגיית גיל העולם על פי היהדות הוא שהמדע סובר כי הבריאה התפתחה מנקודת אפס, בעוד התורה מגלה לנו כי העולם נברא על ידי אלוקים במצב בוגר, שנראה כמפותח ושלם. בתורה שבעל פה נכתב "כל מעשה בראשית - בקומתן נבראו" (מסכת חולין, דף ס, עמ' א'). כלומר, האדם הראשון לא נברא כתינוק יונק וחסר ישע, אלא כאדם בוגר בן עשרים. גם שאר בעלי החיים והצמחים נבראו בצורתם הבוגרת. עובדה זו אף מסבירה מדוע המדע טוען כי גיל היקום גדול הרבה יותר מאשר במציאות.

אם ניזכר במשל שהבאנו קודם, נציין שהרי התינוק לא נולד בגובה של אפס סנטימטר, אלא בגובה התחלתי של 50 ס"מ, ולכן כאשר אנו מחשבים את הפער בגדילה שלו מיום היוולדו לגיל שנתיים (גובה של 87 ס"מ), אנו מקבלים כי הוא גבה ב-37 ס"מ. כך גם היהדות טוענת כי הבריאה לא נבראה מאפס, אלא במצב בוגר.

לעומת זאת, המדע טוען כי הבריאה נבראה מאפס, ולכן בחישוב גיל העולם הוא מסתמך על כך שלא היה כלום בהיברא העולם, ועל סמך הפער בין המצב הנוכחי למצב אפסי, המדע מחשב את גיל היקום.

אם נבצע את חישוב גיל התינוק על סמך הנחות היסוד של המדע, הטוען כי מצב ההתחלה הוא אפסי וקצב ההשתנות של תחילת הבריאה הוא זהה לקצב ההתפתחות של המצב הנוכחי, הם היו מסיקים כי תינוק בן שנתיים שגובהו 87 ס"מ הוא לא פחות מאשר בן 87 שנה!

לסיכום, איש מאיתנו לא היה נוכח ברגעיו הראשונים של העולם, וגם לא בשנים שלאחר מכן. לאור זאת, אין הכרח להניח כי התנאים השוררים כיום בבריאה הם גם אלה ששררו בעבר, ולכן אין באפשרות החוקרים, חכמים וגדולים ככל שיהיו, לקבוע כעובדה מוגמרת את גיל העולם, אלמלא הניחו הנחות יסוד תאורטיות בלבד.

לעוד מידע, כנסו לאתר 70 השאלות הקשות ביהדות >>

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.