למה דווקא שבת היא מקור הברכה - ואיך זה קשור לכסף?

"שבת היא מקור הברכה" הוא משפט שרבים מכירים מתפילת ליל שבת, אבל מה בעצם עומד מאחוריו? כיצד יום שבו מפסיקים לעבוד יכול דווקא להביא ברכה לפרנסה, ומה הקשר בין הימנעות ממלאכה לבין אמונה בבורא?

בהרצאה מיוחדת על משמעותה של השבת, הרב זמיר כהן מבקש לענות על כמה מהשאלות שמעסיקות גם אנשים שמרגישים חיבור למסורת, אבל מתקשים להבין חלק מהלכות השבת או ליישם אותן. לצד שאלת הברכה בכסף, הוא מתייחס גם לטענה נפוצה אחרת: אם מטרת השבת היא מנוחה, מדוע אסור לבצע פעולות שכיום כמעט אינן דורשות מאמץ, כמו לחיצה על מתג או התנעת רכב?

לדבריו, התשובה מתחילה בהבחנה בין שתי מילים שנשמעות דומות, אבל מבטאות רעיונות שונים לחלוטין: עבודה ומלאכה.

הרב כהן מסביר כי בניגוד לתפיסה שלפיה שבת נועדה פשוט למנוע מהאדם להתעייף, האיסור המרכזי אינו על "עבודה" במובן של מאמץ גופני, אלא על "מלאכה".

לדבריו, אפשר למצוא לכך רמז כבר בשורשיהן של המילים. "עבודה" קשורה ל"עבד", בעוד שבשורש המילה "מלאכה" נמצאות האותיות של המילה "מלך". העבודה מבטאת לעיתים טרחה ומאמץ, ואילו מלאכה מבטאת שליטה, יצירה ושינוי במציאות.

כדי להמחיש זאת הוא נותן דוגמה לאדם שמקדיש את השבת כולה לעזרה לאחרים. הוא עשוי להזיז שולחנות וכיסאות, לעלות ולרדת מדרגות ולהתעייף מאוד. למרות המאמץ, עצם העייפות אינה בהכרח חילול שבת.

גם מי שמארח משפחה גדולה, משתתף בשבת חתן או מתאמץ במהלך סעודת שבת יכול להגיע למוצאי שבת עייף מאוד. כלומר, לדבריו, התורה אינה מצווה על האדם שלא להתאמץ כלל במשך יממה.

אז מה כן עומד בבסיס האיסור?

הרב זמיר כהן חוזר לפסוקים העוסקים בשבת ומדגיש את הביטוי "אות היא ביני ובין בני ישראל". לדבריו, השבת מבטאת הצהרה מעשית של האדם כי הוא מאמין שהעולם נברא על ידי הקדוש ברוך הוא.

"קל לדבר", הוא מסביר את הרעיון. אדם יכול לומר שהוא מאמין בבורא עולם, אבל השבת מבקשת ממנו לבטא את האמונה גם במעשה: שישה ימים לפעול בעולם, ליצור ולשנות אותו, וביום השביעי לעצור.

לפי הסברו, זו גם הסיבה לכך שפעולה קלה מאוד יכולה להיות אסורה, בעוד שפעולה מעייפת עשויה להיות מותרת. השאלה איננה כמה קלוריות האדם שורף או כמה כוח הפעיל, אלא האם הוא ביצע אחת מהמלאכות שמבטאות יצירה ושינוי בעולם.

כך למשל, זריעת זרע באדמה אינה דורשת מאמץ מיוחד, אבל היא מתחילה תהליך חדש של צמיחה. גם קטיפת פרי מנתקת אותו ממקור חיותו, והבערת אש יוצרת שינוי במציאות. אלה, לדבריו, חלק מההיגיון שמאחורי ל"ט המלאכות שעליהן מבוססות הלכות השבת.

מכאן הוא משיב גם לטענה שלפיה איסורי השבת נולדו בעולם עתיק שבו הבערת אש או ביצוע עבודות אחרות דרשו מאמץ פיזי רב. על פי הסברו, האיסור מעולם לא התבסס על מידת הקושי שבפעולה, ולכן העובדה שהטכנולוגיה הפכה פעולות רבות לפשוטות אינה משנה את העיקרון.

מכאן עובר הרב כהן לשאלה נוספת: מדוע התורה מייחסת לשבת חשיבות כה גדולה?

לדבריו, יהודי שאוכל מאכל אסור אמנם עובר על איסור, אבל חילול השבת נוגע בנקודה אחרת: השבת עצמה היא "אות" לברית בין עם ישראל לבורא.

האדם מפסיק ליום אחד את שליטתו הרגילה בעולם, ובכך מכיר, לדבריו, בכך שהוא אינו בעל הבית המוחלט על המציאות. ששת ימי המעשה ניתנו לפעולה וליצירה, ואילו היום השביעי מזכיר מי, על פי האמונה היהודית, ברא את העולם ומנהיג אותו.

וכאן מגיעה גם השאלה שמעסיקה רבים: מה לכל זה ולכסף?

הרב זמיר כהן מציג את הסברו של המהר"ל מפראג למשמעות המספר שבע ביהדות. לדבריו, עולם החומר מוגבל לשישה כיוונים: מזרח, מערב, צפון, דרום, למעלה ולמטה. המספר שבע מבטא את הממד הרוחני שנמצא בתוך העולם החומרי ומעניק לו את חיותו.

לכן, הוא מסביר, המספר שבע חוזר שוב ושוב ביהדות: היום השביעי הוא שבת, השנה השביעית היא שנת שמיטה, חג הפסח נמשך שבעה ימים, חג הסוכות שבעה ימים, ויש דוגמאות רבות נוספות.

אם ששת הימים מייצגים את עולם המעשה והחומר, השבת היא הנקודה הרוחנית שמעניקה להם משמעות וחיות. מכאן, לדבריו, מגיע החיבור בין היום השביעי לבין הברכה שמלווה את ששת ימי העבודה.

הרב כהן מדגיש כי ברכה אינה בהכרח משכורת גבוהה יותר. אדם יכול להרוויח סכומים גדולים מאוד ועדיין למצוא את עצמו שוב ושוב מול הוצאות בלתי צפויות, השקעות כושלות או תחושה שהכסף נעלם לפני שהספיק ליהנות ממנו.

לעומת זאת, אדם שמרוויח פחות יכול להרגיש שהכסף מספיק לצרכיו ושפרי עמלו נשאר בידיו.

לדבריו, זהו אחד הפירושים לברכה בפרנסה: לא רק כמה כסף נכנס, אלא מה האדם מצליח לעשות איתו וכמה תועלת הוא מפיק ממנו.

הרב אף מצביע על המילה "ברכה", המורכבת מהאותיות ב', ר' וכ', ומסביר שכל אחת מהן מבטאת הכפלה ביחס לאות המקבילה לה בסדר האותיות. מכאן הוא לומד רעיון שלפיו הברכה מאפשרת למעט להרגיש כמו הרבה.

השבת, לפי הרב זמיר כהן, אינה מסתכמת רק ברשימת הדברים שאסור לעשות. לצד שמירת ההלכות, ישנו גם הציווי להפוך אותה ל"עונג שבת".

שולחן ערוך, מאכלים מיוחדים, בגדים חגיגיים, נרות, קידוש וחלות אינם רק תפאורה. לדבריו, כאשר אדם משקיע בהם מתוך מחשבה שהוא עושה זאת לכבוד השבת, אותה פעולה מקבלת משמעות רוחנית אחרת.

הוא מדמה זאת לאדם שאמור לארח בביתו רב חשוב. בעל הבית מכין שולחן עשיר ומיוחד, אף שהוא עצמו אולי היה מסתפק בארוחה פשוטה בהרבה. בסופו של דבר גם בעל הבית ובני משפחתו נהנים מהאוכל, אבל ההשקעה נעשתה כדי לבטא את הכבוד לאורח.

כך גם בשבת, הוא אומר: האדם עצמו אוכל את המאכלים ונהנה מהם, אבל המחשבה שהוא מכין אותם לכבוד היום מבטאת את החשיבות שהוא מעניק לשבת.

הרב מתעכב גם על כמה מהפרטים המוכרים מסעודת השבת. שתי החלות, למשל, מזכירות לדבריו את המן שקיבלו בני ישראל במדבר בכמות כפולה ביום שישי, כדי שלא יצטרכו ללקט אותו בשבת. כיסוי החלות מזכיר, בין היתר, את המעטפת שבה היה המן נתון.

עבור הרב כהן, הפרטים האלה הופכים את שולחן השבת למקום שבו ההיסטוריה, האמונה והמשפחה נפגשות מדי שבוע.

לקראת סיום ההרצאה מגיע הרב זמיר כהן לאחת השאלות המעשיות ביותר. יש אנשים שמאמינים, רוצים לשמור שבת ואפילו מקיימים חלק מהמצוות, אבל התחושה שלהם היא ששבת מלאה מגבלות.

הם עובדים כל השבוע, ובסוף השבוע רוצים לנסוע, לפגוש חברים, לצאת לטייל או פשוט ליהנות בדרך שאליה התרגלו. מבחינתם, שמירת שבת מלאה נראית כמו ויתור גדול.

הרב מציע להם לבחון תופעה שלדבריו חוזרת על עצמה: אדם ששומר רק חלק מהשבת עשוי להרגיש שהיא מכבידה עליו, ואילו אנשים ששומרים שבת באופן מלא אומרים פעמים רבות שהם מחכים לה במשך כל השבוע.

כדי להסביר את הפער הוא משתמש במשל של מתכון. אם אדם מקבל מתכון מדויק, אבל מחליף חלק מהמרכיבים ומשנה את הכמויות, קשה לצפות לקבל את התוצאה המקורית. כך גם בשבת: לדבריו, החוויה של שבת נוצרת מתוך השילוב המלא של מרכיביה.

כשמכבים את הטלפון, מפסיקים להתעסק בחדשות ובעבודה, האוכל כבר מוכן והמשפחה יושבת יחד, נוצרת חוויה שקשה לטעום כאשר ממשיכים במקביל את שגרת ימי החול.

הרב כהן מתאר את הדקות שלפני כניסת השבת: הבית שנמצא במרוץ של הכנות, האוכל שמתבשל, הילדים שמתארגנים והשולחן שנערך. ואז מגיע רגע הדלקת הנרות.

לדבריו, באותו רגע משהו משתנה. הטלפונים והארנקים מונחים בצד, החדשות מפסיקות להיכנס הביתה, ובמשך יממה המשפחה יכולה להיות יחד באופן שכמעט אינו קיים בשאר השבוע.

הוא מדבר על האב שחוזר מבית הכנסת, על שירי השבת, הקידוש, הסעודה והאפשרות לשלב סביב השולחן סיפור או דבר תורה קצר. מבחינתו, השבת אינה רק מנוחה מהעבודה, אלא מרחב שבועי שבו נבנה מחדש הקשר המשפחתי.

דווקא בעולם שבו הטלפון, החדשות והעבודה מלווים אותנו כמעט ללא הפסקה, הוא מציג את הניתוק הזה לא כאובדן, אלא כמתנה.

לצד הקריאה לשמור שבת כהלכתה, הרב זמיר כהן מדגיש נקודה חשובה למי שנמצא רק בתחילת הדרך: לא נכון לחשוב במונחים של "הכול או כלום".

גם מי שעדיין אינו מסוגל להפסיק לחלוטין פעולה מסוימת יכול, לדבריו, לצמצם אותה. מי שמעשן בשבת ואינו מצליח עדיין להפסיק לחלוטין יכול להפחית. מי שעדיין מתקשה בשימוש בחשמל יכול להתחיל להיעזר בשעון שבת ולצמצם פעולות.

"כל פעולה חשובה מאוד", הוא אומר. לדבריו, עצם ההתקדמות היא משמעותית, והדרך יכולה להיבנות שלב אחר שלב עד לשמירת שבת מלאה.

בסופו של דבר, המסר שהוא מבקש להעביר הוא שהשבת אינה אמורה לקחת מהאדם את החיים הטובים, אלא להציע לו סוג אחר של טוב. יום אחד בשבוע שבו הוא מפסיק לנהל את העולם, מתנתק מהמרוץ וחוזר למשפחה, לאמונה ולעצמו.

ולפי הרב כהן, דווקא העצירה הזאת היא גם מקור הברכה שמלווה את האדם כשהוא חוזר לששת ימי המעשה.

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.

להצטרפות למיזם 2 שבתות לחצו כאן >>

שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.