יש הורים שמשקיעים בילדים שלהם מכל הלב, דואגים להם, מכוונים אותם ורוצים עבורם את הטוב ביותר. אלא שלפעמים דווקא מתוך אותה דאגה ואהבה, נוצר לחץ כבד שעלול להשיג את התוצאה ההפוכה.
הרב זמיר כהן מסביר כי אחד העקרונות החשובים ביהדות הוא איזון. הדבר נכון כמעט בכל תחום בחיים, וגם בחינוך ילדים. לדבריו, כשאין איזון, ההורה עלול להיסחף לקיצוניות ולחשוב שהוא מחנך, בזמן שבפועל הוא דוחף את הילד להתרחק.
"ילד דומה לקפיץ"
הרב כהן מבחין בין הורה מודאג לבין הורה אוהב. שניהם רוצים בטובת הילד, אבל הדרך שונה.
"ההורה המודאג מרוב דאגות חונק את הילדים, מלחיץ אותם, גורם להם לבעוט בכל מה שניסה להקנות לו", הוא אומר.
כדי להמחיש זאת הוא מביא משל שלפיו ילד דומה לקפיץ. ככל שלוחצים אותו חזק יותר, כך כשהלחץ משתחרר הוא עלול לעוף רחוק יותר.
אבל גם הקיצוניות השנייה אינה נכונה. לא מדובר בוויתור מוחלט או בהפקרות. לדבריו, הורה צריך לדעת לכוון, להציב גבולות, להסביר וללמד, אבל בלי לחנוק את הילד.
הרב כהן מביא גם משל נוסף: מי שמחזיק ציפור בכפות ידיו צריך לדעת בדיוק כמה כוח להפעיל. אם יחזיק חזק מדי, יחנוק אותה. אם יחזיק חלש מדי, היא תעוף. כך גם בחינוך.
מהו באמת היעד בחינוך?
לדברי הרב זמיר כהן, לפני ששואלים איך לחנך, צריך לשאול מהו בכלל היעד.
הוא מספר על דיון שערך עם אנשי חינוך, שבמהלכו אחד המורים טען כי ילד מחונך הוא ילד צייתן. אלא שלדבריו, צייתנות לבדה אינה מטרה.
ילד יכול לעשות בדיוק את מה שאומרים לו רק משום שהוא מפחד. אבל אם ברגע שאף אחד לא רואה אותו הוא פועל אחרת לגמרי, החינוך לא באמת הצליח.
הרב כהן מפנה לפסוק "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה", ומסביר כי דווקא החלק השני מגדיר את היעד.
המטרה היא שהערכים שההורים מקנים לילד ימשיכו ללוות אותו גם כשהם אינם לידו.
"אם גם בזמן שהוא לא נמצא לידנו הוא ימשיך להתנהל כפי שהקננו לו, הצלחנו בחינוך", הוא אומר.
לפני שצועקים, כדאי לעצור ולשאול
ההגדרה הזו, לדברי הרב כהן, יכולה להפוך לכלי מעשי ברגעים הקשים ביותר.
ילד עושה משהו שההורה מתנגד אליו. עולה הכעס, ואיתו הרצון לצעוק, לנזוף או להיכנס לעימות.
אבל דווקא שם הוא מציע לעצור ולשאול: האם מה שאני עומד לומר עכשיו באמת יגרום לילד להפנים את הערך שאני רוצה ללמד אותו, או רק יגרום לו להתמרד?
אם התגובה רק מאפשרת להורה לפרוק כעס, היא עלולה להרחיק את הילד מהמטרה.
לדבריו, יש מצבים שבהם הורה משכנע את עצמו שהוא "מחנך", בזמן שבפועל הוא מגיב מתוך פגיעה בכבוד או כעס על כך שהילד לא עשה את רצונו.
גם בחינוך למצוות אסור ללחוץ יותר מדי
אותו עיקרון נכון, לדבריו, גם בחינוך לתורה ולמצוות.
הרב זמיר כהן מזהיר מפני מצב שבו הורים ממהרים להעמיס על הילד לפני שהוא בשל לכך. אם ילד קטן נדרש שוב ושוב לברך, להגיע לבית הכנסת או לקיים מצוות מתוך כפייה, הוא עלול לפתח דווקא רתיעה.
"האם אתה רוצה שהוא יעשה את זה עכשיו, או שאתה רוצה שהוא ייקח את זה לכל החיים?", הוא שואל.
לדבריו, חינוך נכון דורש תזמון. יש דברים שאסור לאחר בהם, אבל גם אסור להקדים.
"חינוך ילדים זה כמו עוגה", הוא אומר. יש רכיבים שאם מכניסים מוקדם מדי זה לא טוב, ואם מכניסים מאוחר מדי גם אז התוצאה נפגעת.
המפתח הוא הבשלות של הילד. להתקדם איתו לפי הגיל שלו, ללמד אותו בחיוך, באהבה ובשמחה, ולא להפוך את החינוך למעמסה.
המטרה, מסכם הרב כהן, היא אחת: שהדברים יישארו עם הילד גם בהמשך החיים.
עוד בערוץ
איך הבחירות הקטנות שלנו עשויות להשפיע על אריכות הימים?
האבולוציה: עובדה מדעית מוכחת או תיאוריה שנמצאת בקריסה?
שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד
לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.