השחקנית רותם זיסמן כהן: "שמעתי את ישי ריבו, ובכיתי 'גם אני רוצה'"

כשאנשים שומעים את המושג "חזרה בתשובה", התמונה הראשונה שעולה לראש היא לרוב חיצונית לחלוטין: שינוי לבוש, חצאית ארוכה, כיסוי ראש. אצל רותם זיסמן כהן, אחת השחקניות המוכשרות, הבולטות והמוערכות שהיו כאן, התשובה הזו נראתה אחרת לגמרי. היא התחילה הרבה לפני שמישהו בכלל דמיין, עוד כשהייתה ילדה קטנה בת 4. "הייתי שואלת את אמא שלי כל הזמן שאלות קיומיות על החיים", משתפת זיסמן כהן. "מה אנחנו עושים פה? מי שם את הכוכבים? איפה אנחנו? ידעתי שיש בורא לעולם, שאנחנו לא לבד. אבל כל הזמן חיפשתי - מה אני עושה פה?"

החיפוש הזה התקיים במקביל לאחד המסלולים המבטיחים ביותר שנראו בישראל. זיסמן כהן גדלה בבית ארץ-ישראלי חם, תומך ומכיל, שנתן לה גיבוי מלא לעשות כל מה שחלמה עליו. והיא אכן חלמה, וגם הגשימה. הכישרון שלה נשפך החוצה בטבעיות; עוד לפני שהספיקה לסיים את לימודיה בבית הספר למשחק, כבר מצאה את עצמה מצלמת סרטי קולנוע לצד הבמאים הגדולים ביותר, ומשם הדרך לצעירי תיאטרון הבימה הייתה קצרה וחלקה. "הכל היה פתוח בפניי, שום דבר לא דרש ממני מאמץ קיצוני, זה פשוט זרם".

אלא שמאחורי הקלעים של הזוהר התל-אביבי, התחיל להתנגן פס קול אחר לגמרי.

ההצלחה הגדולה לא איחרה לבוא, אך יחד איתה הגיע גם רגע של פיכחון מטלטל. זיסמן כהן נזכרת בפרמיירה נוצצת בתיאטרון הבימה, שבה שיחקה לצד גילה אלמגור. "הסתיים הערב, כולם הלכו הביתה, מחיאות הכפיים נשארו באולם, ואני חזרתי לבד לדירה התל-אביבית שלי", היא מתארת. "שום דבר לא נשאר. את צריכה לרדת לעשות סיבוב לכלב בגן מאיר, והכל ריק. את מנסה לייצר פעם אחר פעם את אותו קטרזיס של אהבה וחיבוק מהקהל, אבל אז זה נגמר ואין שם משהו נשאר. התחלתי לשאול את עצמי: מה נשאר פה בעצם?"

השאלה הזו הובילה אותה, בגיל 21 בלבד, לעבור ברחוב קרליבך בתל אביב ולהבחין בשלט שעתיד לשנות את חייה: "אהבה שאינה תלויה בדבר - הנקודה שבלב, שיעור קבלה". היא נכנסה פנימה, ושם פגשה את המרצה משה שרון, שאמר משפט אחד שהדהד בנפשה: "העולם הוא אדם גדול, והאדם הוא עולם קטן; מה שיש בזה - יש בזה".

"השתוממתי מהדבר הזה," היא משחזרת. "הבנתי שכל הנהרות, כל הנחלים, כל החיות והדברים בעולם - הכל קיים בתוכי. כל דבר שאני עושה משפיע על העולם, וכל מה שקורה בעולם משפיע עלי. אנחנו אחד. הייתי מסתובבת בתל אביב עם הכלב ומסתכלת על אנשים ברחוב ואומרת לעצמי: 'הוא בתוכי, והכל קיים בי'. שם התחיל תהליך תשובה רציני ועמוק".

במשך שנים ארוכות רקדה זיסמן כהן על שתי חתונות. מצד אחד, היא הייתה השחקנית המבוקשת שמככבת על שערים של מגזינים ומטפסת לפסגה; מצד שני, היא החלה לשמור שבת, להקפיד על כשרות, ללמוד תניא ולהתפלל בכל בוקר.

את בעלה לעתיד, מוריס, הכירה בתקופה שבה החלה את צעדיה הראשונים ביהדות. הקשר ביניהם נבנה על כנות מוחלטת מתחילת הדרך. "אמרתי לו בדייט הראשון: 'תקשיב, אני שומרת שבת, אני רוצה טהרת משפחה, כשרות, זה הבית שלי וזה הצביון שאני רוצה לגדל בו את הילדים שלי'", היא מספרת. להפתעתה, גם הוא נשא בתוכו כיסופים דומים, והחיבור ביניהם הפך לעוגן חזק של בנייה רוחנית משותפת תוך כדי תנועה בלב התעשייה.

למרות שמסגרת החיים בביתם הפכה ל"דוסית" ומדוקדקת, כלפי חוץ היא המשיכה לשחק בסרטים ולנסוע לפסטיבלים בחו"ל. "הייתי נוסעת לקהילות יהודיות בעולם, מדברת ומחזקת אנשים. אנשים לא ידעו איך לאכול אותי: מצד אחד שחקנית ראשית בסרט מצליח, ומצד שני שומרת שבת בדקדוק".

נקודת השבירה וההכרעה הגיעה לקראת גיל 32, ממש לפני לידת בתם הבכורה, הדסה. באותה תקופה, הצעה מפתה במיוחד הגיעה מעבר לים: סוכן בלונדון ובכירים מלוס אנג'לס פתחו בפניה דלת להוליווד, הבטיחו פגישות צמרת והכבירו מילים על הקריירה הבינלאומית הממתינה לו.

"זה הרגיש כאילו יש לי מלאך טוב ומלאך רע יושבים על הכתפיים", מתארת רותם את הרגע הדרמטי. "המלאך הטוב אמר לי: 'את צריכה להיות אמא, זה אינסוף, זה כמו מפלצת שאוכלת עוגייה ורק רוצה עוד ועוד'. ומנגד, היצר הרע לחש לי בראש: 'אז מה? תהיי שחקנית ענקית בהוליווד ותגידי שאת יהודייה ישראלית'. סיימתי את השיחה איתו, פרצתי בבכי אדיר ואמרתי לעצמי: 'אני רוצה להיות אמא'. הרמתי אליו טלפון ואמרתי לו: 'סורי, פה זה נגמר'".

ההחלטה לוותר על חלום הוליוודי ועל תפקידי קריירה נוצצים לא הייתה טריוויאלית עבור אשת קריירה במאה ה-21, אך לדבריה, הנשמה של בתה המתינה לרגע שבו תהפוך לכלי ראוי ומיושב. "הנשמה של הדסה הסתכלה מלמעלה ואמרה: 'אני לא יכולה לבוא לאמא כזאת, אני צריכה אותך מיושבת'. וכשהייתי שם באמת - נכנסתי להריון".

תהליך ההתחזקות המשיך ללוות אותה גם לתוך האימהות, לא פעם דרך תחנות נפשיות מטלטלות. היא נזכרת ברגע מכונן נוסף שבו ניקתה את ארונות המטבח לפסח ושמעה את שירו של ישי ריבו, "אלול".
"ישבתי שם ושמעתי את השיר, ובכיתי", היא נזכרת בהתרגשות. "אמרתי לעצמי: 'איזה כיף לו. הוא משפיע ממקום של תורה, יש לו כיפה, יש לו ציצית, הוא דתי, הוא מוגדר לעצמו, הוא יודע מי הוא - והוא מגיע לעם ישראל בצורה הכי מדהימה שיכולה להיות'.

זו הייתה קנאת סופרים אמיתית שאמרה לי: גם אני רוצה. רוצה את החופש האמיתי הזה, את הידיעה הברורה מי אני ומה המקום שלי בעולם".

היום, זיסמן כהן נמצאת במקום אחר לגמרי. היא מעבירה ערבי הפרשת חלה, מדברת על עבודת התודעה, ומלמדת נשים על "עין הבדולח" - השיטה היהודית לנקות את התת-מודע, לשחרר זכרונות שליליים ולהבין שכל קונפליקט שאנחנו פוגשים בחיים הוא בעצם מראה שמכוונת אלינו מלמעלה.

כששואלים אותה מה אפשר לייעץ לאנשים שמרגישים שהחיבור והקרבה לקדוש ברוך הוא נחלשים בגלל הלחץ והרעש של היומיום, התשובה שלה חד-משמעית: "להתאמן באמונה".

"אני שמה לעצמי פתקיות בכל מקום בבית ובטלפון: 'אין עוד מלבדו', 'שום רע לא יורד מלמעלה', 'השם אוהב אותי'", היא מגלה את סוד הרוגע שלה. "זה לא שאני הגעתי לאיזושהי דרגת קדושה עליונה ונשארתי שם; אני מתאמנת בזה כל בוקר מחדש. החיים הם תזכורת יומיומית למאין באנו, לאן אנחנו הולכים, ומי באמת מנהל פה את הסרט המדהים הזה שנקרא העולם".

עוד בערוץ

מחלה נדירה, כריתת רגל ואמא סיעודית - כמה כבר בחור צעיר יכול לעבור?!

"הודעתי לרופאה ולאמא 'אני לא עוברת את הניתוח', והייתי שלמה עם עצמי"

שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.