פחות משנה אחרי שיצא מן האדמה אל האור, בר קופרשטיין, מאבטח מסיבת הנובה שהציל אלפי בני אדם ונחטף לשבי חמאס, חושף הכל בספר חדש. בראיון מרגש הוא מספר על השנתיים במנהרות, הרגעים שבהם גילה את הכוח של התפילין, והתובנה המטלטלת על מה שחשוב באמת בחיים.
מחושך מוחלט לאור השמש
כשבר קופרשטיין עומד היום בקומה הגבוהה של מגדל בתל אביב ומשקיף אל מדינת ישראל, המעבר החד עדיין בלתי נתפס בעיניו. רק לפני חודשים ספורים הוא היה כלוא בבטן האדמה, עמוק בתוך מנהרות הטרור בעזה. "זה מטורף, אתה יודע. כי בימי החזרה שלי יצאתי מתחת לאדמה בעצם לשמיים. זה כמעט אותו גובה, אני חושב, שהייתי במסוק".
הדרך שעשה מאז תקופתו בשבי ועד להוצאת ספרו "לא נשבר", מלווה בעבודה קשה, בשיקום יומיומי ובעשייה בלתי פוסקת. למרות המציאות המורכבת והדאגות הכלכליות, קופרשטיין בוחר שלא לשקוע בתלונות, אלא לקחת אחריות על עתידו: "אני לא כאן ואומר 'למה הם לא נותנים לי ולמה ככה, ומגיע לי ומגיע לי'. זה מה יש... עם זה אני מתמודד, אני מבין את זה".
הרגע שבו הכל השתנה
זיכרון הימים האחרונים לפני השחרור צרוב בליבו. במשך 738 ימים, שהו בר וחבריו במנהרות חשוכות, עד כדי כך שהוא מעיד: "לא ראיתי שמש שנתיים".
כאשר החלו להגיע האותות הראשונים על עסקת חטופים דרך דיווחי אל-ג'זירה בטלוויזיה של השובים, הלב סירב להאמין. מנגנון ההגנה הנפשי של בר עבד שעות נוספות: "אתה רואה בטלוויזיה שממשלת ישראל מאשרת עסקת חטופים. אתה מסתכל על זה, וסבבה, עוד עסקה שלא תקרה. אתה לא מאמין שתצא עכשיו הביתה, כי אתה חושב שאולי שוב תתאכזב. אני לא יכול, נפשית, להיתלות באיזו תקווה. כי אם זה נופל, אתה מתרסק".
רק לאחר תזוזות מרובות במחילות צפופות וכליאה בחדר דמוי צינוק שבו הצטופפו חמישה אנשים, החל להיראות האור בקצה המנהרה.
קול של אמא בתוך המנהרות
אחד הסיפורים המדהימים ביותר מתקופת השבי של בר קשור למכשיר רדיו ישן שהעבירו להם המחבלים כדי שיאזינו לקוראן. מתוך שעמום טוטאלי, בר החל לשחק עם המכשיר עמוק מתחת לאדמה: "בוא ניקח את הרדיו, נפתח את האנטנה, נסגור, נדליק... נעשה משהו".
באורח פלא, באזור מסוים במנהרה נוצרה קליטה שאפשרה לו לשמוע את שידורי גלי צה"ל. "למצוא איזשהו ערוץ חדשות מהבית, רדיו בעברית, כמעט שנה וחצי שאתה לא שומע עברית - וואו, לשמוע את המנגינה של גלי צה"ל. הייתה איזושהי דממה כזאת בחדר, כולם היו בשוק". הרדיו, שהופעל על ידי אנרגיה סולארית ועבד שעתיים בלבד ביום, העניק להם קשר נדיר לעולם החיצוני.
השיא הרגשי הגיע ביום הולדתו. בר המשיך להאזין לתחנה מתוך תחושת בטן, ואז שמע את הקריין מכריז על מרואיינת מיוחדת - אמו, ג'ולי קופרשטיין. "אני שומע את אמא שלי ברדיו, פעם ראשונה אחרי שנה וחצי. והיא אומרת שהיא מארגנת לי מסיבת יום הולדת בכיכר החטופים... זו הייתה המתנה הכי טובה ליום ההולדת. אתה שומע שהיא חזקה בקול, ושהיא פועלת ועושה".
הבחירה שלא לכעוס
עם חזרתו ארצה, גילה קופרשטיין עד כמה גבורתו ביום הטבח הייתה משמעותית. חוקר משטרה סיפר לו כי בפעילותו בשטח כחלק מצוות האבטחה בנובה, כאשר התעקש יחד עם הקב"ט לפתוח ולנהל את ציר המילוט בכביש 232, הוא סייע בהצלתם של חוגגים רבים.
"אחרי שחזרתי הוא אמר לי שבפעולה הזאת הצלנו יותר מאלפיים איש... עשיתי את המקסימום שאני יכול, הצלחתי להציל את הרוב. בחרתי להישאר ולהציל חיים".
נקודה יוצאת דופן בסיפורו של בר היא היעדר הכעס. בניגוד למה שניתן היה לצפות לאחר טראומה כה עמוקה, בר בחר באופן מודע באמונה ובשליטה עצמית: "מה זה יעזור לי אם אני אכעס? אני עכשיו אכעס על מדינת ישראל, אני אכעס על בורא עולם, על הצבא, על חמאס. מה זה ייתן לי? אני אהיה עצבני וכועס, ואולי אהיה בדיכאון... מה זה ייתן לי כדי לשרוד?".
"משהו הרגיש לי חסר"
החיבור למסורת מלווה את בר מבית, במיוחד לאחר שאמו חזרה בתשובה כשהיה בן עשר. עם זאת, לפני השבעה באוקטובר הוא הגדיר את עצמו כמסורתי בלבד: "אולי מדי פעם שומר שבת, מדי פעם מניח תפילין".
דווקא בלב המנהרה, ללא אוכל וללא תנאים בסיסיים, התעורר בו צימאון רוחני עז. החטופים השתדלו לציין את החגים והשבתות כעוגן נפשי, ובר חש געגוע אמיתי למצוות: "לא יודע, משהו הרגיש לי כאילו חסר, וידעתי שזה התפילין. וזה גם מדהים, כי אמא שלי הביאה וחילקה את התפילין שלי לאנשים שיניחו בשבילי".
מאז שחזר, הוא מעיד על עצמו שהוא מקפיד יותר לשמור שבת ומשתדל להניח תפילין מדי יום.
בסיום הריאיון, בר מבקש להעביר מסר לכל מי שרץ אחר שגרת החיים, העבודה והפרנסה. עבורו, הרגעים במנהרה זיקקו את ההבנה לגבי מה שבאמת חשוב: "לא לתת לעתיד לנהל לך את החיים... לחבק את המשפחה. אבל להיות עם הזמן הזה ולא להגיד: 'רגע, אני עובד עד מאוחר... ודואג שיהיה להם כסף'. מה אתה זוכר מהמשפחה שלך? שהבאת להם כסף?... מה שאתה זוכר באמת, זה את החגים, השבתות, הטיולים ביחד. הרגעים המשפחתיים האלה, זה מה שאתה לוקח איתך לכל החיים".
עוד בערוץ
"מקסימום אבקש לגנוז את הריאיון": בן ארצי בראיון יוצא דופן
מחלה נדירה, כריתת רגל ואמא סיעודית - כמה כבר בחור צעיר יכול לעבור?!
שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד
לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.