"חצי שנה של הידרדרות קיצונית": מיכל אליהו על החיים לאחר האנורקסיה

גיל 15 הוא גיל מטלטל עבור כל נערה, אך עבור מיכל אליהו, תקופה זו לוותה באתגרים מורכבים יותר. הרקע להתפרצות האנורקסיה לא נבע מתוך רצון להיות רזה באופן חיצוני, אלא ממקום רגשי יותר.

הקורונה, שפרצה בדיוק באותה תקופה, הביאה עמה בדידות, שעמום וצורך נואש בשליטה במציאות כאוטית. מה שהתחיל כניסיון תמים, לכאורה, לאכול בריא יותר הפך במהרה למלכודת מסוכנת.

"אני גדלתי במגזר החרדי, לא ידעתי מה זה סמים", היא מספרת בפודקאסט "התנערי". "אז האנורקסיה הייתה הסמים שלי. ואז נפלתי למעגל הזה של ההתמכרות, של הירידה במשקל, של הקלוריות ושל הספורט".

המחלה החמירה במהירות והפכה לקיצונית. מה שנדמה היה תחילה כבחירה באורח חיים בריא, התדרדר לכדור שלג הרסני שהשתלט על כל חלקה טובה. המוח הפסיק לתפקד כראוי, הלימודים נפגעו, ומשקל הגוף צנח לשפל מאיים. נקודת המפנה הגיעה בפגישה אצל דיאטנית פרטית ששלחה אותה ללא דיחוי למיון, משם הדרך הובילה לאשפוז ארוך ומורכב.

האשפוז הראשון אמנם לווה ברצון להחלים, אך המחירים הכבדים - העלייה במשקל והצורך להתמודד עם השינויים הגופניים - גרמו למיכל לנפילה חוזרת מיד לאחר השחרור.

לקראת יום הולדתה ה-17, ולאחר שהבינה שהיא לא מצליחה לצאת מהמעגל ההרסני, קיבלה מיכל החלטה גורלית: היא חוזרת לאשפוז, אך הפעם לא מכפייה או כי אין ברירה, אלא מתוך בחירה מלאה של הרצון לחיות.

האשפוז השני ארך שבעה חודשים מלאים (ואף החל בלינה בלובי בשל חוסר במיטות פנויות), אך הפעם הליווי הרגשי היה עמוק ואמיתי. מיכל הסכימה לראשונה להסתכל לכאב בעיניים. "הסכמתי להתמודד עם כל הטראומות שעברתי... הסכמתי להיות רגע בכאב, במקום לטשטש אותו כל הזמן עם דופמין חיצוני, עם הפרעה שלא משרתת אותי", היא אומרת.

היום, בגיל 21, וארבע שנים לאחר שיצאה לדרך חדשה, מיכל מתפקדת כאישה בוגרת לכל דבר, עובדת במשרה ניהולית בחברת מימון, גרה בדירה ברמת גן, ומקיימת קשר מצוין ואוהב עם משפחתה. היא מעידה כי השחרור מהאובססיה כלל מעבר לאימוני כוח ובניית מסה, מתוך מקום של בריאות ואהבה עצמית.

היא רואה בכל מה שעברה שליחות עצומה להעביר תקווה ואור לנערות אחרות שנמצאות כיום במאבק דומה. היא מסיימת את השיחה עם המסר: "לכל מי שרואה את הפודקאסט הזה, לכל הנערות שצופות בזה: תזכרו שבסוף משקל זה רק מספר. משקל זה רק מספר, זה לא מגדיר את מי שאתן. ואם אתן מרגישות שאתן צריכות עזרה - אל תתביישו להודות בזה, אל תתביישו לגשת... כולנו בני אדם, כולנו צריכים עזרה לפעמים".

"החדר מלא, הצדיקים איתי": רגעיו האחרונים וגדולתו הנסתרת של זקן המקובלים, רבי דוד בצרי זצ"ל

"אני צוחקת על הכל. זה הריפוי שלי": נוית צור בסיפור חיים מעורר השראה

שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.