"הילדה שלי סיימה את התיקון שלה": אבישג סלומון על הכאב שהפך לשליחות

איך ממשיכים לחיות אחרי האובדן הנורא מכל, וכיצד מצליחים להפוך את הכאב למקור של חיזוק, נחמה ושליחות לאחרים?

בראיון למורן קורס, אבישג סלומון פותחת את הלב ומביאה את סיפור חייה המטלטל והמעצים. בשיחה כנה, היא מספרת על ההתמודדות עם האובדן של בתה היקרה, על הרגעים שבהם השמיים כאילו נפלו עליה, ועל התהליך הרוחני והנפשי העמוק שעברה כדי להבין שהילדה סיימה בעולם הזה את התיקון שלה.

מתוך החושך הגדול, אבישג בוחרת שלא להתכנס ביגון, אלא להפוך את הכאב למנוף של אור, ללוות ולחזק אחרים שמתמודדים עם קשיים, ולהוכיח שאפשר לבנות מחדש את החיים מתוך אמונה פשוטה וטהורה.

חיה מושקה הייתה בתה החמישית של אבישג. לדבריה, היא חיכתה להיריון הזה זמן רב והתרגשה במיוחד כשנולדה. "סוף סוף חיה מושקה משלי", היא מספרת.

יום אחד הגיעה אבישג לאסוף אותה מהמטפלת, ביום שנראה שגרתי לחלוטין. אלא שכשהמטפלת יצאה מהחדר עם התינוקת בידיה, היא אמרה: "אבישג, משהו לא בסדר. משהו לא נראה לי טוב".

אבישג לקחה את בתה, הסתכלה עליה ומיד הבינה. "אני אומרת, היא לא חיה", היא משחזרת. בתוך שניות החלו ניסיונות החייאה והוזעקה עזרה, אבל אבישג מספרת שבתוכה כבר ידעה שבתה איננה.
ברגעים האלה, לצד הכאב הבלתי נתפס, יצאו ממנה מילים שהפתיעו גם אותה. "השם נתן, השם לקח", היא מספרת, ומוסיפה: "אמרתי, אבא, אני כל כך אוהבת אותך. זה פשוט לא יעזור, אני שלך, למרות כל מה שקורה עכשיו".

אבישג מתארת חוויה שקשה להכניס למילים. מצד אחד כאב עצום, בכי ופרידה מתינוקת בת ארבעה חודשים. מצד שני, לדבריה, דווקא בתוך השבר היא הרגישה קרבה רוחנית יוצאת דופן. "במקום הכי קשה הרגשתי קרבת ה' הכי גדולה", היא אומרת. "אין לי איך להסביר את זה בשכל. ממש הרגשתי נוכחות אלוקית".

לדבריה, הלימוד החסידי שליווה אותה במשך שנים הפך ברגעים האלה למשהו חי ומעשי. היא נאחזה בשתי הנחות יסוד שלמדה לאורך השנים: שהקדוש ברוך הוא טוב, וש"אין רע יורד מלמעלה".

זה לא העלים את הכאב. "את מגיעה הביתה ואת עוד מריחה את הריח שלה ובוכה", היא אומרת, "ויחד עם זה את יודעת שהקדוש ברוך הוא איתך. זה לא סותר אחד את השני".

כבר בימים הראשונים לאחר האובדן, אבישג מספרת שניסתה למסגר לעצמה את מה שקרה בדרך שתאפשר לה להמשיך לחיות ולא לקרוס לתוך אשמה או כעס.

כאשר שמעה קרובת משפחה אומרת שמדובר ב"כפרת עוונות", היא מספרת שהתנגדה לכך מיד. "זה לא כפרת עוונות", היא אומרת. "הקדוש ברוך הוא טוב, הוא לא מעניש. להפך, אני נבחרתי".

לדבריה, היא בחרה לראות את חייה הקצרים של בתה כשליחות רוחנית שהושלמה. "אני נבחרתי להביא אותה בקדושה ובטהרה. אני נבחרתי לתקן את הנשמה שלה", היא אומרת. "היא בחרה אותי ואני הסכמתי".

אבישג אינה מסתירה את העובדה שהתחושה הזאת אינה מוחקת את החיסרון. "זה כואב. יש חיסרון", היא אומרת. גם שנים אחר כך, היא מספרת, נשאר בתוכה אותו מקום שסופר את הילדים ומרגיש שמישהו חסר.

אחד האתגרים הגדולים ביותר הגיע כבר למחרת. אבישג הייתה צריכה לספר לילדיה שאחותם הקטנה איננה. היא החליטה לדבר עם כל ילד בנפרד, כדי שכל אחד יוכל להגיב בדרך שלו מבלי להיות מושפע מתגובה של אח או אחות. היא בחרה להשתמש בעולם המושגים שהילדים כבר הכירו מהחינוך שקיבלו, ובעיקר בסיפורי צדיקים.

לבתה הגדולה סיפרה על נשמה שהגיעה לעולם לזמן קצר כדי להשלים תיקון. ואז אמרה לה: "גם אנחנו זכינו. אנחנו זכינו לתקן את חיה מושקה".

התגובה הייתה קשה. הילדה פרצה בבכי ויצאה מהבית. אלא שאחרי זמן קצר, מספרת אבישג, היא עצרה ואמרה לדודתה שלמדה בבית הספר שכל תפילה, פסוק או דבר תורה שנאמרים לעילוי נשמה יכולים לסייע לנפטר.

היא ביקשה לספר דבר תורה לעילוי נשמת אחותה.

מאוחר יותר אף ביקשה לחזור לכיתה. "הילדה שלי, בזמן הכי קשה שלה, בוחרת להיות בבית ספר", אומרת אבישג. עבורה, הרגע הזה המחיש עד כמה המסגרת החינוכית והאמונית הפכה לעוגן עבור ילדיה.

גם מול הילדים הצעירים יותר, אבישג בחרה שלא ליצור מצג שלפיו הכול בסדר. היא אפשרה להם לראות אותה בוכה והסבירה שהבכי נובע מגעגוע. "כל הזמן כשבכיתי אמרתי להם שאני בוכה כי אני מתגעגעת", היא מספרת. "למרות שאני יודעת שעשינו משהו טוב בשביל הנשמה שלה, הגעגוע עדיין מאוד מאוד גדול".

לדבריה, היה לה חשוב שהילדים ילמדו שאמונה אינה מחייבת הדחקה. אפשר להאמין, להודות ולראות משמעות, ובאותו זמן גם לכאוב ולהתגעגע.

המחשבה הזו הפכה בהמשך גם לשיטה חינוכית בבית. בסוף היום היא ביקשה מהילדים לומר שלושה דברים פחות טובים שקרו להם ושלושה דברים טובים.

"לא מתעלמים מהדברים הלא טובים", היא מסבירה. "אבל יש גם דברים טובים". עם הזמן, לדבריה, הילדים התרגלו לראות את התמונה הרחבה יותר ולא להישאב רק אל החסר.

האובדן גרם לאבישג להבין שהיא כבר לא רוצה לחזור לעבודה שעשתה קודם. "פתאום קלטתי שאני רוצה לעשות משהו שהוא אחר. משמעותי", היא מספרת.

הדרך לשם נבנתה בהדרגה. בבית הספר שבו למדה בתה החליטו לשנות את שם המוסד ל"בית חיה מושקה". אבישג החליטה להפנות לשם את כספי הצדקה שהייתה אוספת לעילוי נשמת בתה, ובהמשך הצטרפה למאמצי הרישום לבית הספר.

לאט לאט הפכה ממי שעוזרת מבחוץ לדמות מרכזית במקום. כשההורים והצוות ראו עד כמה היא מעורבת בהתפתחות המוסד, הציעו לה לנהל אותו.

לדבריה, בתחילה נבהלה מהרעיון, אבל בהמשך הבינה שזה הכיוון שאליו הובילו אותה הדברים. כיום היא מנהלת את המוסד, שגדל עם השנים והפך עבורה לחלק מרכזי מהשליחות של חייה.
"כשאתה רואה את הגלים של ההשפעה של הנשמה שלה, זה הכתיב לי את השליחות של החיים שלי", היא אומרת.

ההשפעה, לדבריה, לא נעצרה בבית הספר. במהלך השבעה קיבלו אנשים על עצמם החלטות רוחניות לעילוי נשמת חיה מושקה.

אבישג מספרת כי שלוש חברות שלה קיבלו על עצמן לשמור שבת. "תראי איזה דבר עצום", היא אומרת. עבורה, הדברים האלה הם חלק מהדרך שבה היא ממשיכה לראות את נוכחות בתה בעולם.

"לא הייתה לי את הזכות לגדל אותה ולראות למה היא תגדל", היא אומרת, "אבל כשאת רואה את הגלים של ההשפעה של הנשמה שלה, זו הצצה קטנה לעוצמה שלה".

לקראת סוף השיחה מבקשת מורן מאבישג לזקק את הכלים שעזרו לה להמשיך הלאה. אבישג מספרת שהגדירה לעצמה שתי מטרות ברורות. הראשונה הייתה להישאר בריאה, ומבחינתה בריאות הייתה קשורה לעשייה, תנועה וחיוניות. השנייה הייתה להיות אימא שמחה עבור ילדיה.
כל החלטה שעשתה עברה דרך שתי המטרות האלה. אם משהו לא שירת אותן, היא השתדלה להוציא אותו מחייה.

היא גם החלה לחזור לדברים פשוטים שאהבה, כמו ללכת לים עם הילדים. לדבריה, דווקא החיבור לדברים שנותנים לאדם חיים, ולא רק לעשייה מתוך חובה ואינרציה, היה חלק חשוב מהשיקום.

עשר שנים אחרי, אבישג אינה מציגה את סיפורה כניצחון על הכאב. היא אינה טוענת שהאובדן נעלם או שהגעגוע חולף. אבל היא כן מספרת על בחירה. "ניסיונות את לא בוחרת", היא אומרת, "אבל המתנות שאת מקבלת זה לעולם".

מבחינתה, אחת המתנות האלה היא היכולת לראות כיצד מתוך האובדן נולדו שליחות, חינוך, חיזוק לאחרים והשפעה שממשיכה להתפשט. "מה שאני היום, זה בזכותה", היא אומרת על חיה מושקה. "אני מייקרת את זה בזכותה. זה הכל בשבילה. הכל למענה".

"אנחנו צבא יהודי, לא נמצאים במרתון מוסר של אף אחד": אליהו יוסיאן כפי שלא שמעתם

"פיטרו אותי - וזה הדבר הכי טוב שקרה לי"

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.

שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד