"לא ויתרנו. האנשים מסרו את הנפש": אבנר כהן על ההתמודדות עם מראה הזוועות במחנה שורה

אילו סודות, דמעות וגבורה שוכנים מאחורי השערים של מחנה שורה - המקום שבו התמודדה מדינת ישראל עם מראות הזוועות הקשים ביותר שידעה מעולם?

לאחר 25 שנות שירות צבאי ורגע לפני פרישה מתוכננת, מצא את עצמו אלוף משנה במיל' אבנר כהן מפקד על המערך המורכב והרגיש ביותר בתולדות צה"ל. בשיחה מלאת אמונה עם עודד הרוש, הוא פותח את הלב על הרגעים הדרמטיים שבהם הצבא והמשטרה נדרשו לטפל במאות אזרחים וחיילים כאחד, על המשימה העליונה של שמירת כבוד המת עד לפרט האחרון, ועל ההישג חסר התקדים בקנה מידה עולמי של זיהוי מלא ומאבק עיקש שלא הותיר אף חלל מאחור.

בראיון, שמלווה את הוצאת ספרו החדש "משורה לתקומה", אבנר חושף את המחיר הנפשי הכבד ששילמו המטפלים, מעיד על חוסנם של האנשים שמסרו את נפשם יום-יום ושעה-שעה, ומעביר מסר עוצמתי על כוחה הבלתי מעורער של האחדות בעם ישראל.

אבנר כהן מספר כי ב-11 באוקטובר 2023 כבר היה אמור להתחלף בתפקידו, אחרי 25 שנות שירות. במהלך חג הסוכות הוא אף ארז את משרדו יחד עם ילדיו, מתוך תחושה שהגיע הזמן לחזור הביתה. אלא שבבוקר 7 באוקטובר הכול השתנה.

כבר בשעות הראשונות הוא הבין שמדובר באירוע בהיקף חריג. "אני מסתכל ורואה את המחבלים מסתובבים בתוך היישובים, אני אומר: זה אירוע אחר", הוא משחזר. בתוך זמן קצר הוקפצו אנשי הרבנות הצבאית, והמערכת נאלצה להתמודד לא רק עם חללי צה"ל, אלא גם עם מספר עצום של אזרחים.

לדבריו, אחת התשתיות שאפשרו למערכת להתמודד עם העומס נבנתה דווקא בעקבות אסון מירון. עבודת מטה שנעשתה לאחר האסון יצרה מנגנוני שיתוף פעולה בין הצבא, המשטרה ומשרדי הממשלה, חודשים ספורים בלבד לפני פרוץ המלחמה.

אחד הנושאים המרכזיים בראיון הוא כבוד המת. אל"מ במיל. כהן מתאר את ההקפדה על כל פרט בטיפול בחללים, מתוך תפיסה שלפיה כל אדם שמגיע למחנה מופקד בידי הצוותים ועליהם לשמור על כבודו עד הרגע האחרון.

הוא מספר כי גם כשעבודת הזיהוי הייתה קשה במיוחד, הצוותים המשיכו לבדוק, להשוות ולחקור, לעיתים גם כאשר הדבר דרש חזרה למקרים שכבר טופלו. "לא ויתרנו", הוא אומר. "אנשים מסרו את הנפש פשוטו כמשמעו".

לדבריו, המאמץ המשותף של הצבא, המשטרה ומשרדי הממשלה הביא לזיהוי כמעט מלא בתוך זמן קצר, ובהמשך להשלמת התהליך. מבחינתו, לא מדובר רק בהישג מקצועי, אלא בביטוי לאחריות של המדינה כלפי כל חלל וכל משפחה.

לצד ההישגים, אבנר כהן מדבר בכנות גם על המחיר הכבד ששילמו אנשי הצוות. כבר מהימים הראשונים פעלו במחנה צוותי חוסן, קב"נים, עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע שניסו לזהות מי זקוק להפסקה או לעזרה.

לדבריו, הקושי הגדול התגלה דווקא כאשר חלק מהאנשים חזרו הביתה. כל עוד היו בעשייה, בתוך הקבוצה ובתחושת השליחות, הייתה להם מסגרת שהחזיקה אותם. לאחר מכן, כשהשגרה חזרה והם נותרו עם המראות והזיכרונות, החלו אצל חלקם קשיים משמעותיים.

"אי אפשר לקחת מאלה שטיפלו בפועל את מה שהם עברו", הוא אומר. כהן מספר כי הוא מכיר אנשי צוות שנזקקו לטיפול ממושך, וחלקם עדיין מתמודדים עם ההשלכות. מבחינתו, האחריות כלפיהם לא מסתיימת עם סיום המשימה.

הספר "משורה לתקומה" נולד מתוך הרצון לתעד לא רק את הזוועות, אלא גם את הסיפורים האנושיים שמאחורי הטיפול בחללים ואת האחדות שנוצרה סביב המשימה.

כהן מתאר כיצד אנשי צבא, משטרה ומשרדי ממשלה ישבו יחד, בלי מחיצות ובלי מאבקי אגו. "הייתה שם הקשבה, ענווה ואהבה", הוא אומר. לדבריו, חילונים, דתיים וחרדים עבדו כתף אל כתף סביב מטרה אחת.

בסופו של דבר, זה גם המסר שהוא מבקש להשאיר: "עם ישראל הוא עם אחד במציאות", הוא אומר. "כשעם ישראל ביחד הוא יכול לעמוד בכל אתגר ובכל משימה".

דן בן שמואל: "אם מישהו לומד תורה בשבילי כי אין לי זמן - זה מדהים בעיניי"

"שמעתי את הקול שלו 'אמא, את לא בוכה. את גאה'": טליק גואילי על בנה הי"ד

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.

שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד