כולנו זקוקים לגבולות. ילדים זקוקים להורים שמובילים אותם, עובדים זקוקים למנהלים שמקבלים החלטות ובכל מערכת יחסים יש רגעים שבהם מישהו צריך לקחת אחריות. אבל מה קורה כשהסמכות מפסיקה להיות כלי שמעניק ביטחון והופכת לצורך לשלוט באדם שמולנו?
בתוכנית "משיבת נפש" מבית הידברות, הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן עוסקות בקו העדין שמפריד בין סמכות בריאה לבין שלטנות, ובשאלה מה גורם לאדם לנסות שוב ושוב להחזיק בכוח במושכות.
מה מסתתר מאחורי הצורך לשלוט?
לדברי הרבנית פרי כהן, מאחורי התנהגות כוחנית עשוי להימצא דווקא כאב שלא קיבל מקום. אדם שחווה במשך שנים תחושה שהוא אינו שווה, אינו מוערך או חסר משמעות, עלול לנסות לפצות על כך באמצעות כוח ושליטה.
"המלחמה לא מתנהלת בינו לבין זה שנמצא מולו", היא מסבירה. "המלחמה מתנהלת בינו לבין עצמו, בינו לבין הילד הקטן שלא רוצה להרגיש עוד מסכן".
לכן גם הצלחה חיצונית לא בהכרח פותרת את הקושי. אדם יכול להתקדם בעבודה, לקבל תפקיד בכיר או להפוך לדמות סמכותית בבית, ועדיין להרגיש שהוא חייב להוכיח שוב ושוב שהוא חזק, יודע וצודק.
הרבניות מדגישות כי עוצמה אמיתית אינה זקוקה לרעש מתמיד. אדם שמרגיש בטוח בערכו מסוגל להקשיב, לקבל ביקורת ואף להודות שאינו יודע הכול. לעומת זאת, הצורך להוכיח עליונות בכל מצב עשוי דווקא להעיד על מקום פנימי שעדיין מבקש הכרה.
מה קורה לילדים שחיים תחת שליטה?
הפער בין סמכות לשלטנות מקבל משמעות מיוחדת ביחסים שבין הורים לילדים. כהן מזהירה כי בית שבו הילד אינו יכול להביע את רגשותיו אולי נראה שקט מבחוץ, אך המחיר עלול להופיע בהמשך.
לדבריה, במיוחד בגיל ההתבגרות, ילדים זקוקים לא רק לגבולות אלא גם לאפשרות לשאול, להבין ולומר מה הם מרגישים. "חייבת להיות האפשרות לילד להגיד את מה שהוא מרגיש", היא אומרת.
הורה יכול להציב כללים ולהישאר בעל הסמכות בבית, אבל השאלה היא כיצד הוא עושה זאת. האם הילד מרגיש שיש מי שמקשיב לו גם כשהתשובה היא "לא", או שהוא לומד שכל ניסיון להביע עמדה יתפרש מיד כחוצפה?
כאשר השליטה הופכת לדרך הקבועה שבה מתנהלים בבית, מזהירות הרבניות, הילד עשוי להתרחק גם אם הוא ממשיך לציית כלפי חוץ. הקשר, השיתוף והתחושה שיש לו מקום בטוח בבית עלולים להיפגע.
לא לפחד להציב גבול
אותו עיקרון מופיע גם בזוגיות ובמערכות יחסים אחרות. אדם שחי לצד בן זוג, מנהל או בן משפחה כוחני עלול בהדרגה להתחיל להתכווץ, לחשוש מתגובה ולשנות את התנהגותו רק כדי למנוע עימות.
כאן מציעות הרבניות שינוי בנקודת המבט: להבין שהתנהגות שתלטנית אינה בהכרח סימן לעוצמה.
לפעמים היא נובעת בדיוק מהמקום ההפוך.
ההבנה הזו אינה מחייבת לקבל את ההתנהגות. להפך, היא עשויה לעזור לאדם שמולה להפסיק לפחד ולהתחיל להציב גבולות. "אנחנו מלמדים את הסביבה שלנו איך אפשר להתנהג איתנו", נאמר בתוכנית. כאשר אף פעם לא מסמנים קו אדום, קל יותר לדפוס הבעייתי להמשיך.
אבל השינוי אינו חייב להתחיל בעימות. לפעמים הוא מתחיל בהכרה פשוטה במה שקורה: להבין שהתחושה של התכווצות, פחד או חוסר מקום היא אמיתית, ולהפסיק להסביר לעצמנו פעם אחר פעם ש"אולי רק נדמה לי".
סמכות שלא מוחקת את מי שמולה
בסופו של דבר, ההבדל בין סמכות לשליטה אינו בעצם קיומם של גבולות. סמכות בריאה יודעת להוביל מבלי למחוק, להציב גבול מבלי להשפיל ולהקשיב גם כאשר ההחלטה הסופית נשארת בעינה.
שליטה, לעומתה, הופכת את האדם שמולנו למי שצריך להתאים את עצמו אלינו כדי שלא נעורר כעס, ביקורת או עימות.
והבשורה של הרבניות היא שגם דפוסים כאלה אינם חייבים להישאר לנצח. מודעות לפצע שמפעיל אותנו, היכולת להכיר בו והנכונות לבנות דרך אחרת יכולות להפוך את הכוח מכלי שמרחיק אנשים לכלי שמעניק להם ביטחון.
ההורים המנוחים חזרו בחלום וחשפו: "אתה לא הבן שלנו!"
מההייטק התל-אביבי אל עולם התשובה: המסע של דרור יהב
לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.
שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד