בשנים האחרונות, פוקדים את העולם, ואת עם ישראל, מאורעות מורכבים וקשים. הרב זמיר כהן מתייחס לכך בסרטון קצר וממשיל את התקופה הנוכחית ל"צירי לידה" או, לחלופין, למסע ממושך באוטובוסים, שבו כל תחנה נוספת בדרך מקדמת את הנוסע בצעד נוסף לעבר יעד הסיום המיוחל.
בדומה לצירי לידה, שכל ציר וציר שחווים מפעיל לחץ ומקדם את התינוק החוצה מתוך רחם אמו לקראת הגיחה לעולם, כך גם "חבלי משיח". כל משבר או קושי שאנו עוברים אינם סתמיים. הם שלבים הכרחיים שדוחפים ומקדמים את המציאות עוד צעד ועוד צעד לקראת הגאולה השלמה.
הרב מצטט את הפסוק "הוא מביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" ושואל מדוע התפילה מנוסחת בלשון הווה ("הוא מביא"), שהרי הציפייה היא שהמשיח עוד עתיד לבוא, ולכן לכאורה היה מתאים יותר לומר בלשון עתיד "ויביא גואל"?
כדי לענות על השאלה, הרב מדמה זאת לאדם שמזמין אורח חשוב או חבר טוב להתארח אצלו בשבת, ויודע שהוא צריך לעבור מסע מרובה תחנות והחלפת אוטובוסים בדרכו מן המושב אל התחנה המרכזית וממנה הלאה. מהרגע שהחבר יצא לדרך ועלה על האוטובוס הראשון, המארח כבר אומר בגאווה לבני משפחתו: "אני מביא את פלוני להתארח אצלנו". הוא אינו אומר "אני אביא", אלא משתמש בלשון הווה, משום שהאורח כבר נמצא בעיצומה של הדרך, והמסלול החל.
כך בדיוק הדבר ביחס לגאולת עם ישראל. הקדוש ברוך הוא כבר "מביא את הגואל" משום שהמסע כבר התחיל. כל אירוע, מהלך היסטורי או קושי שמתרחש בעולם ונוגע לעם ישראל אינו אירוע מנותק, אלא חלק בלתי נפרד משרשרת של שלבים מוכתבים מראש, שמובילים אותנו ישירות אל עבר הגאולה השלמה והמובטחת.
עוד בערוץ
איך אנחנו בעצמנו קובעים כיצד ידונו אותנו בשמיים?
באיזה עסק באמת כדאי להשקיע? הסיפור של אונקלוס
לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.
שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד