שרה אמנו מזכירה - אלה הכוחות הטמונים בך

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים - שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה".

שרה אימנו, שיא האצילות, הצניעות והיופי של האישה היהודייה. מי מאיתנו לא רוצה להיות קצת כמו שרה אימנו, אבל איך אפשר? איך אני, הקטנה, יכולה להיות אפילו שמינית מהמודל הנשגב של אימהות האומה?

כשאני חושבת על שרה אמנו, אני רואה בעיני רוחי מודל של שלמות מרוחקת, כזו שאי אפשר באמת להגיע אליה או אפילו לגעת בה בחיים האמיתיים. אבל פרשת "חיי שרה", וסוד קבורתה במערת המכפלה בחברון, חושפת תמונה אנושית, אמיתית וברת השגה.

השם "חברון", או כפי שהיא מכונת בפרשה "קריית ארבע", היא מיקום פיזי, אבל לא רק. חברון היא גם מפה רוחנית של ארבעת יסודות הנפש שיש בכל אחת מאיתנו: אש, עפר, רוח ומים. ההתמודדות של שרה אמנו עם טלטלות חייה מעניקה לכל אישה, בעבר ובהווה, את המפתח המדויק לנהל את הסערות הפנימיות, להשתחרר מהכבדות, ולגלות את גן העדן הפרטי שלה, ממש בתוך הבית.

על פי תורת הסוד והזוהר הקדוש, מערת המכפלה אינה רק מקום מנוחתם של אבות ואימהות האומה, אלא נקודת חיבור ייחודית, המפגש שבין העולם הזה לבין העולם הבא. זהו השער שדרכו יורדות הנשמות לעולם, ולכאן הן שבות לאחר 120 שנה.

הפיזיולוגיה של הרוח מלמדת כי בכל ערב שבת, החל מחצות היום של יום שישי, נפתחת השפעה מיוחדת שמגיעה ממערת המכפלה ומזרימה לתוך הנפש את הנשמה היתרה. תוספת הנשמה הזו היא שמביאה עמה את השמחה, השקט והקדושה, המאפשרים להשיל את עומס ימי החול ולהיכנס אל השבת בהרמוניה.

בספר הזוהר מובאת הבחנה מרתקת בין דרך ראייתו של אברהם אבינו את המערה לבין זו של עפרון החתי. בעוד שעפרון ראה במקום שדה חשוך, מפחיד ומאוס וביקש להיפטר ממנו, אברהם אבינו זיהה מיד את האור העצום ואת הריח של גן עדן החבוי בו.

כך גם התפיסה שלנו של המציאות. ישנם דברים רבים בחיינו, בין אם מדובר בשמירת שבת, בצניעות, בהלכות הבית או במחויבות משפחתית, שיכולים להיראות בעיניים מסוימות כמגבלה או כ"חושך". אך כאשר מטהרים את המבט, מגלים שבאותן נקודות בדיוק טמון האור הגדול של החיים, המעניק יציבות, אצילות ושקט פנימי.

כיצד האדם הממוצע יכול לשאוף להגיע לדרגתם של אברהם, שרה, יצחק, רבקה, יעקב, רחל ולאה? התשובה היא "נגיעה קלה".

אין שום ציפייה מאף אישה להגיע ביום אחד לדרגה של האימהות. ה"נגיעה" היא עצם החיבור. הלימוד של דרכיהן והשאיפה לספוג מעט ממידות החסד, האמונה והעוצמה שלהן.

כאשר התורה מספרת על פטירת שרה, היא מציינת את התיאור "בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען". חכמת הנסתר מסבירה כי קריאת השם אינה מקרית:

קריית ארבע: מייצגת את ארבעת היסודות המרכיבים את נפש האדם - אש, עפר, רוח ומים.

חברון: מלשון חיבור - התפקיד שלנו לחבר את ארבעת היסודות הללו אל הרצון והאמונה.

ארץ כנען: מלשון הכנעה ואיפוק - היכולת לנהל את הדחפים ולא לתת להם לנהל אותנו.

לכל יסוד בנפש יש פן שלילי ופן חיובי:

יסוד העפר עלול להתבטא בכבדות, עצלות, דיכאון ועצבות, אך גם בענווה, הכלה ויציבות.

יסוד האש יכול להתבטא בכעס ושליטה, אך גם בהתלהבות ובשאיפות גבוהות.

יסודות הרוח והמים מייצגים זרימה, טהרה ורוחניות.

דמותה של שרה אמנו היא המודל המנצח לאיזון בין כל היסודות האלה. שרה עברה שנים ארוכות של עקרות, טלטלות וקשיים, סיבות מוצדקות לשקוע ב"יסוד העפר" ובדיכאון. ובכל זאת, התורה מעידה ש"כולם שווים לטובה". שרה כל בוקר קמה מחדש מתוך אמונה, שמחה ומאור פנים, וידעה להפוך כל קושי לאור.

התובנות העולות מחברון ומדמותה של שרה מעניקות לכל אישה כוח להתמודדות יומיומית:
כאשר מרגישים כבדות ועצבות ("עפר"): הדרך היעילה ביותר לצאת ממנה היא על ידי הפעלת "יסוד הרוח" - התחזקות רוחנית, עשייה אקטיבית או יציאה לפעילות שמכניסה חיות ואוויר חדש.

כאשר פוגשים דחף או כעס ("אש"): עוצרים, מנתבים את האנרגיה לדיבור של תפילה ובקשה, והופכים את הסערה להתלהבות חיובית.

לזכור שהכול לטובה: בדיוק כמו ששרה ראתה בכל תחנות חייה חלק ממסלול מדויק, כך היכולת לראות את יד ה' גם ברגעים המורכבים מעניקה שקט ושמחה, למרות הקושי.

לאהוב את הבריות זה לא מובן מאליו. אבל זה הכרחי

מה קורה כשאת מתפללת מכל הלב ולא נענית?

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.

שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד