כשאנחנו חושבים על אוטיזם, התמונה העולה לרוב בתודעה הציבורית היא של ילדים צעירים המפגינים קשיים תקשורתיים בולטים כבר בגיל הינקות. אולם מתחת לפני השטח מתקיימת תופעה נרחבת ושקופה של אוטיזם נשי לא מאובחן, כזה שמוסתר היטב מאחורי שנים של הסתגלות ומסכות חברתיות. סיפורה של מיכל הללי אדלסברג מציב מראה על תופעה זו. מיכל, היום בת 61, גילתה שהיא נמצאת על הרצף האוטיסטי רק בגיל 57, רגע מכונן ששינה לחלוטין את הנרטיב של חייה והסביר עשרות שנים של תחושת זרות ומאבק יומיומי סמוי.
במהלך חייה המוקדמים, נורות אזהרה רבות נעלמו מעיני הסובבים אותה. בילדותה בירושלים ליוו אותה דפוסי התנהגות יוצאי דופן, כמו חוסר רגישות מוחלט לכאב פיזי בעת נפילות ופציעות, חיבה עמוקה לטבע שהתבטאה באיסוף חרקים ועקרבים, ונטייה לשחק עם ילדים הגדולים או הקטנים ממנה בהרבה, תוך ריחוק מוחלט מקבוצת השווים שלה. משום שניחנה ביכולת שפתית נדירה וכבר בגיל שנתיים דיברה עברית רהוטה לחלוטין, איש לא העלה על דעתו לבדוק כיוון התפתחותי או נוירולוגי חריג. בבית הספר היא תפקדה כאאוטסיידרית שקופה, אדם שחי לצד הכלל אך לא חלק ממנו.
נקודת המפנה הדרמטית בחייה אירעה בגיל 13 וחצי. לאחר רגע מכונן שבו ניסתה לחקות קללה של נערה מקובלת בכיתה כדי להשתלב, הבינה מיכל שעליה לבצע בחירה הרת גורל. באותו יום החליטה לקחת את "הילדה המוזרה" שהייתה ולהכניס אותה עמוק אל תוך הארון. מאותו רגע פיתחה מנגנון הישרדותי מורכב של מיסוך חברתי - לימוד רציונלי ומודע של הקודים התרבותיים והחברתיים, חיקוי מדויק של הסביבה, והסתרה מוחלטת של הווייתה הפנימית. השפה הנוירו-טיפיקלית, שאותה למדה לדבר כמו שפה זרה, אפשרה לה להשתלב בעולם, לככב על מסלולי האופנה בתל אביב, ללמוד עריכת דין, לנהל מסעדה במשך עשור ולהקים משפחה. אולם מאחורי חזות זו הסתתרה תשישות נפשית עמוקה ותחושת דיסוננס מתמדת.
מיכל חושפת בראיון לערוץ הידברות את המורכבות המאפיינת אוטיזם נשי בתפקוד גבוה, שבו החוויות הרגשיות והאינטלקטואליות פועלות ממקום שונה במוח. היא מתארת את הפערים הבלתי אפשריים שהיא חיה בתוכם, כמו הרצון העז לחבק ולהעניק אהבה לאנשים, המנוגד בצורה חדה לצורך הפיזי במרחב אישי ולקושי להחזיק ידיים או לשבת קרוב מדי לאורך זמן.
היא מתארת את השימוש בחפצים קטנים לצורך הרגעה (סטימינג), ואת המאמץ המודע הנדרש כדי לשמור על קשר עין תקין. מעל הכל, היא נוגעת בטרגדיה השקטה של אמא שלא ידעת שהיא על הרצף, אשר נאלצה ליצור לעצמה רשימות מנטליות והוכחות הגיוניות כדי להבין כיצד היא אוהבת את בנותיה, מתוך תחושה שזמן ומרחב מתנהגים עבורה אחרת לחלוטין.
שילוב של משברים אישיים, בהם סגירת המסעדה שלה, השקט שנכפה בתקופת הקורונה שהעניק לה מרחב התבודדות מבורך, והערות אגביות מצד הסביבה על היותה שונה ומוזרה, היו הטריגר שהוביל אותה לבסוף בגיל 57 לפנות לאבחון מקצועי. התשובה הגיע כהקלה מסחררת שבה הכל התחבר לכדי תמונה שלמה אחת. האבחון העניק לה לגיטימציה מלאה, חמלה עצמית ויכולת להסתכל רטרוספקטיבית על חייה בעיניים חדשות.
היום, מיכל משתפת את סיפורה ברשתות החברתיות, יוצרת קהילה גועשת של נשים מכל רחבי העולם החוות את אותו מסע תודעתי, ומהווה השראה עבור רבים. למרות שהסביבה הקרובה עדיין מתקשה לעיתים לעכל את השינוי בנרטיב וטוענת כי אינה נראית אוטיסטית בשל יכולת ההתבטאות הגבוהה שלה, מיכל ממשיכה לעמוד בגאווה מאחורי הזהות החדשה-ישנה שלה.
עוד בערוץ
"אמרתי לו 'רועי, אתה חי!', והוא מלמל: 'אני דואג לוילנסקי"
"אני רוצה לשים סוף לצמד המילים 'רווקה זקנה'": תמר אולו על מורכבות בשידוכים
לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.
שפע של תפילות ומידע מחכים לכם באתר הידברות - כניסת שבת, פרשת השבוע, מזמור לתודה, זמני היום, תפילת שחרית, פרק שירה, תפילה לפרנסה, שאל את הרב ועוד