בדיחה ידועה מספרת על אדם ישר וירא שמיים שהתפלל מדי יום לזכות בלוטו. המלאכים שמעו את התפילה ואמרו לאלוהים: "מגיע לו, למה אתה לא נותן לו לזכות בפרס הראשון?". אלוהים ענה להם: "גם אני רוצה שהוא יזכה בלוטו, אבל הוא לא ממלא טופס…" (מובן שיש לה' הדרכים להביא שפע לאדם, והוא אינו זקוק לכך שהאדם ימלא טופס לוטו לשם כך).
השאלה הנשאלת היא: אם הכול נקבע וידוע מראש, אז עד כמה, אם בכלל, צריך להתאמץ בחיים ולעשות פעולות שיובילו אותנו לקראת יעד רצוי? בעולם קיימות שתי גישות מרכזיות לנושא זה.
הגישה הראשונה אומרת שכל המציאות כבר נקבעה מראש, "הכול מַכּתוּב", ולכן מה שהאדם יעשה לא ישנה מאומה. אין לו שום השפעה על גורלו, וכמה שיתאמץ - הוא עדיין יקבל את הגורל שנקבע לו לפני בואו לעולם. גישה זו היא דטרמיניסטית מאוד, והיא מנתקת את הקשר בין המעשים לתוצאות.
הגישה השנייה הפוכה ממנה. היא אומרת: הכול תלוי רק בך! אם תעשה, תתאמץ, תלמד ותשקיע - תצליח. עם מספיק מאמץ, כל אחד יכול. אם אדם נכשל, סימן שלא עשה די.
הבעייתיות בגישות המקובלות
שתי הגישות האלה בעייתיות. הגישה הראשונה, שלפיה הכול נקבע מלמעלה, מנטרלת את הבחירה החופשית שה' נתן לכל אדם לבחור בין טוב לרע, שהיא יסוד מהותי מאוד ביהדות. בנוסף, גישה זו מעודדת פסיביות וחוסר מעורבות של האדם בעולם, בעוד שהתורה קובעת כי האדם נברא "לעבדה ולשמרה" (בראשית ב', ט"ו) - לקחת אחריות ולתקן את העולם.
הגישה השנייה, שמטילה את כל כובד המשקל על מעשי האדם, גם היא שגויה. היא מעודדת גאווה ותחושת "אני ואפסי עוד", ומתעלמת מהתלות העצומה שלנו בגורמים שאין לנו השפעה עליהם. מי שחושב שהכול תלוי רק בו ייקלע למשבר כאשר ההצלחה לא תגיע, ויחוש תסכול, מרירות, כעס, ייאוש, רדיפה עצמית וכדומה. בנוסף, אדם שמאמין שהכול תלוי רק בו עלול לנהוג בדרכים פסולות על מנת להשיג את מטרותיו, כגון רמאות, גזל, כעס, לשון הרע, פגיעה באנשים ועוד הנהגות רעות.
כמו כן, גישה זו מטילה מעמסה כבדה על כתפי האדם, שחש שכל גורלו בידיו, ושעליו לפעול ככל יכולתו ואף מעבר לכך על מנת להיטיב עם עצמו ועם יקיריו. מכאן נפתח הפתח לתחושות שליליות של לחץ נפשי, מתח, דאגה, חרדה ועוד.
מה אומרת היהדות?
היהדות נוקטת בגישה שלישית, שלפיה הכול נקבע ויוצא לפועל על ידי הבורא, אבל מושפע מבחירותיו של האדם.
מצד אחד, האמונה היהודית אומרת שהכול נקבע מלמעלה: "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" (מסכת ברכות, דף ל"ג). כל מה שקורה לאדם נקבע בידי הקדוש ברוך הוא בהשגחה פרטית: תכונות פיזיות, מצב כלכלי, רמת משכל, הזיווג שלו, אירועים מרכזיים שיעבור בחייו ואפילו סיטואציות קטנות של היום-יום. חלק מהדברים האלה נקבעו מראש עוד לפני שהוא נולד, וחלק נקבעים מחדש מדי שנה בראש השנה.
אמנם יש לכך יוצא מן הכלל: התחום היחיד שבו רק מעשיו של האדם מכריעים הוא עבודתו מול הבורא. "הכול בידי שמיים - חוץ מיראת שמיים" (מסכת ברכות, דף ל"ג). בכל מה שבין אדם לאלוהים, האדם הוא בעל השליטה המוחלטת, ואינו יכול לומר שאם נגזר עליו שיקיים מצוות, זה כבר יקרה לבד. כאן הוא מחויב לפעול בעצמו.
אז למה צריך ללכת לעבוד?
על פי ההסתכלות היהודית, הפעולות הטבעיות שאנו עושים במטרה להשיג את רצוננו ולמלא את מאוויינו הן מעין מסך שנועד לכסות את השפע שה' מוריד עלינו, אך למעשה אינן פועלות במציאות דבר. לכאורה, אפשר היה לחשוב שאם הכול נקבע מראש, ופעולותינו לא באמת יוצרות השפעה, לא צריך לעשות כלום. אך זה לא נכון: הגישה היהודית גם אומרת שהבורא מצפה מאיתנו לפעול בעולם - מה שמכונה "השתדלות מעשית", ויש לכך מספר סיבות.
ראשית, זה חלק מהעונש שהוטל על האנושות כולה עוד בימי אדם הראשון: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג', י"ט). עד שלא יתוקן הדבר, ניאלץ להמשיך ולעבוד.
שנית, המאמץ שהאדם משקיע כדי להשיג דברים הוא מבחן ואמצעי לבירור מידת אמונתו. למשל, אדם יכול להצהיר שהוא מאמין שהפרנסה היא משמיים, אבל רק כשהוא יועמד בניסיון שבו יידרש לסכן את פרנסתו כדי שלא לעבור על חוקי התורה שנתן הבורא, יתגלה עד כמה הוא מאמין באמת; אדם נדרש לעשות השתדלות מעשית של אכילת מזון, אך גם שם הוא נמדד בשאלה אם הוא מקפיד על כשרות המזון; אדם נדרש ללבוש בגדים, אך אז יש לוודא כי אין בלבוש איסור שעטנז (שילוב של פשתן וצמר באותו בגד), וכן שהבגד עומד בגדרי הצניעות.
כלומר, ה' רוצה שנחיה חיים של מעשים ארציים, משום שדווקא שם נמדדת האמונה שלנו, ולא כמלאכים המנותקים מחיי העולם הזה. אופן השגת הצרכים שהאדם נזקק להם מהווה מדד שמאפשר לנו להבין עד כמה אנחנו באמת קרובים או רחוקים מביטחון גמור בבורא, ויותר מכך - מאפשר לנו את עצם הבחירה החופשית בקיום המצוות.
שלישית, הבורא אינו רוצה שנקבל "ארוחת חינם", אלא שנרוויח אותה. כפי שכל אחד יודע, הערך של דבר שהתאמצת בשבילו גדול הרבה יותר מערכו של דבר שקיבלת חינם.
כל אחד ואחד יודע שמי שזכה להכיר את בן זוגו לאחר ניסיונות ומאמצים רבים בעולם הדייטים יעריך מאוד את הזוגיות שלו, ואף ייטה פחות לתהות 'אולי הייתי יכול להכיר מישהו טוב או מוצלח יותר', כי הוא היה בשוק הרווקות הרבה זמן ויודע היטב שאין הרבה 'מציאות' בחוץ, כפי שהדמיון נוטה לעיתים לתעתע.
רביעית, אלוהים רוצה שהעולם יתנהל בדרך הטבע וההשתדלות המעשית, ולא בדרך של נס, כיוון שאם הכול יוגש על מגש של כסף, בקלות ובדרך פלאית - שליטת אלוהים בבריאה תהיה ברורה וגלויה לכל, וכך לא יתקיים שום מבחן של אמונה בבורא. זה לא יהיה עולם של מבחני אמונה ונאמנות לה' אם הכול ברור וגלוי.
ה' רוצה שנגלה אותו דווקא מתוך ההסתר של עולם הטבע, כפי שהסבירו חז"ל: 'עולם - מלשון העלם'. ה' מסתיר את עצמו מאחורי הטבע, ורוצה שננהג בדרך של השתדלות טבעית, ודווקא משם נגלה אותו ונחיה איתו.
מכל הסיבות האלה, אנו נדרשים לפעול בעולם, לעמוד במבחני אמונה ולא רק לשבת בבית ולחכות שדברים יקרו. היהדות מעודדת אותנו לקחת אחריות.
אמנם ישנם צדיקים שהגיעו לדרגות גבוהות של אמונה וביטחון. עליהם לא חלים הכללים הללו, והם נדרשים לעבודה רוחנית מסוג אחר. אנשים בדרגה כזו אינם נדרשים להתאמץ ולהשתדל, אלא יכולים להסתפק בתפילות ובעבודה רוחנית - שהיא מאמץ תובעני מאוד - כדי שהבורא ימלא את חסרונותיהם. ככל שאדם מגיע לדרגת אמונה וביטחון גבוהה יותר, כך יורדת כמות ההשתדלות הגשמית שהוא צריך לבצע.
מפתחים את האיי.קיו
אז האם יש בידינו להשפיע על מזלנו ועל אירועי חיינו? כיצד האדם מסוגל לשנות גזרות שמיים ולהביא לידי כך שיושפעו עליו ברכה ושפע?
נדגים את הדבר בעזרת משל בתחום האינטליגנציה. ישנו ויכוח נוקב בין חוקרים ופסיכולוגים בשאלה מה משפיע יותר על רמת האיי.קיו (מנת המשכל) של אדם: האם זו הגנטיקה - היכולת המולדת שקיבל בתורשה, או ההשפעה הסביבתית - פיתוח הכישורים השכליים על ידי השכלה, חוגים וכדומה? אחרי שנים ארוכות של ויכוחים, הגיעו החוקרים למסקנה מעניינת: פוטנציאל האיי.קיו של האדם אכן נקבע על ידי הגנטיקה, אבל היכולת לממש אותו בפועל נתונה בידי הסביבה.
לשם דוגמה, נניח שילד מסוים נולד עם פוטנציאל של איי.קיו 150 (ציון גבוה מאוד, שכן 100 נחשב לממוצע). אך אותו ילד גדל בסביבה שבה הוא נאלץ לעזוב את בית הספר בגיל 12 ונשלח לעבוד במוסך של אביו. במצב כזה, הסיכוי שלו לממש את הפוטנציאל שלו נמוך מאוד - במקרה הטוב, אולי יצליח להגיע לרמת משכל ממוצעת.
ילד אחר, לעומת זאת, נולד עם פוטנציאל של איי.קיו 90, אבל הוא גדל בסביבה שמפתחת אותו, למד בחוגי העשרה עם מורים פרטיים, וכך הצליח לממש את הפוטנציאל שלו ולהתקדם לרמת איי.קיו גבוהה יחסית לפוטנציאל שלו - 90. ליותר מכך הוא יתקשה מאוד להגיע.
בשורה התחתונה, יכול להיווצר מצב שבו הילד שנולד עם פוטנציאל גבוה ישיג פחות מזה שנולד עם פוטנציאל נמוך, אבל סחט מעצמו כל טיפה.
כך גם בתחום קבלת השפע מאלוהים. כל אדם קיבל שפע פוטנציאלי אדיר, אך רק אנחנו יכולים להביא לידי כך שייקבע בגזרת שמיים שהשפע הזה אכן ירד עלינו. שפע, אגב, הוא לא רק עושר גשמי אלא גם שמחה, הצלחה, תחושת מסוגלות, חוכמה, ביטחון עצמי, כישורים רוחניים, זוגיות טובה, צאצאים, חוויות חיוביות, מראה נאה, כישורים ויכולות נפשיות ועוד ועוד.
לכל אדם יש "תוכנית אב" של כמות השפע שהוא אמור לקבל, והיא הרבה יותר גדולה ממה שנדמה לנו. השפעת השפע והברכה עלינו נקבעת אומנם אך ורק על ידי בורא עולם, אך הוא תלה את הנהגתו עמנו במעשים ובהחלטות שלנו. כל בחירה בטוב מורידה על האדם עוד ברכה ושפע, ומאידך, בחירה במעשים שליליים עוצרת את הברכה. עבירות ואיסורים יוצרים מעין "סתימה" בצינור המזל המחבר בין השפע הקיים בעולמות העליונים לבינינו.
קיימים פסוקים שונים בתורה שמבטיחים שפע וברכה אם נהיה נאמנים לקיום התורה והמצוות, וחלילה להפך אם נפנה עורף לתורה. כל זאת במטרה ליצור מוטיבציה ודחיפה בקרבנו, למען נגיע לתכלית העליונה של טוב נצחי בעזרת הנאמנות לתורה וקיום מצוותיה.
הבורא רוצה לתת לנו מתנות, וכדי להוציא אותן אל הפועל הוא דורש מאיתנו לקחת חלק.
אפשר להמשיל זאת למנהל שקובע בסוף כל שנה מי מבין העובדים יקבל העלאה במשכורת ומי לא, אך קובע גם כללים ויעדים ברורים למי שנחשב לעובד מצטיין. הבחירות שהעובדים עושים בנוגע לרמת ההשקעה בעבודתם הן אישיות שלהם, אך הן בעלות השפעה על החלטתו הבלעדית של המנהל.
כך גם הבחירות שאנו עושים משפיעות על מה שלבסוף ייקבע עבורנו על ידי ה'. ככל שאדם יעשה את ההשתדלות הרצויה והנכונה בכיוון של אפיקים חיוביים וטובים, בליווי תחושת אמונה שה' הוא זה שמנהל את העולם, וכן יבחר בדרך חיים של עשייה טובה וחיובית, כך הוא יזכה לקבל יותר מהפוטנציאל שקיים עבורו.
אומנם הכול נקבע על ידי השליט הבלעדי על הבריאה, אך הוא נתן בידינו את המפתח לשנות את קביעותיו בהתאם לבחירות שאנו עושים בין הטוב לבין הרע, בין אפיק חיובי לשלילי.
לסיכום, ה' רוצה שנחיה בצורה נורמלית וטבעית - נשלח קורות חיים כשמחפשים עבודה, נצא לדייטים כשמעוניינים בזוגיות ובהקמת בית, נלך לרופא כשלא מרגישים טוב וכו'. אדם שיושב על הספה ומחכה שחייו יסתדרו באורח פלא לא יזכה לראות שמבוקשו מתממש, אלא אם כן הוא בדרגת הצדיקים שהם בעלי דרגת ביטחון מושלם בה'.
האדם הרגיל נדרש, מסיבות שונות שצוינו לעיל, לעשות השתדלות בפועל להשגת מבוקשו, ואותה פעולה היא מעין 'שליח' שמוציא לפועל את מה שכבר קבע בורא עולם שיקבל. אותה פעולה היא כמו מסך המסתיר את השפע שמוריד עלינו בורא עולם בהשגחה פרטית.
כמו כן, ביכולתו של האדם לשנות את החלטות ה' עליו ולהשפיע עליהן. ככל שאדם ירבה בעשייה חיובית, בעלייה רוחנית ובהתחזקות בטוב - כך יוכל להוביל לכך שבשמיים ייקבע להוריד עליו טוב ושפע.
