וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

איזה חלק מתוכי התעורר כשביקשתי לחקור מי זאת היהודייה שבתוכי?

אפרת ברזל

17.11.2026 / 11:18

בשיתוף ערוץ הידברות

אצל אנשים מסוימים זה יהיה אזור רציונלי בנפש, הוכחות מדעיות על אמיתות התורה. אצל אחרים הכוח המיסטיקני, אזורי מאחורי הקלעים של העולם, הזוהר, הקבלה, החכמה האינסופית של אנרגיות המניעות את העולם. אצל אחרים תהיה זאת הנפש, שתרגיש איך הנשמה מאותתת לה מלמעלה

אפרת ברזל. ערוץ הידברות, צילום מסך
אפרת ברזל/צילום מסך, ערוץ הידברות

את אף פעם לא יודעת מאיזה חלק גאוני בתורה יתרגש יהודי שקרוב אליך, אבל רחוק מאוד מחיי תורה ומצוות. אנחנו מורכבים, כאנשים, מכל כך הרבה חלקים שונים ומרתקים. את אף פעם לא יכולה לדעת איזו חכמה יהודית, בסוף, אחרי שיוסרו המסכים וההתנגדויות, תיגע בבן השיח שלך ותפעיל בו את קסם כוח הקשר הזה, שאיש לא יצליח להסביר לעולם, ששייך רק לנו ולבורא עולם.

אני כותבת ומנסה להבין איזה חלק מתוכי התעורר כשאני ביקשתי לחקור יותר מי זאת היהודייה שבתוכי. מה משך אותי? כפתור? פרח?

אצל אנשים מסוימים זה יהיה אזור רציונלי בנפש, הוכחות מדעיות על אמיתות התורה. אצל אחרים הכוח המיסטיקני, אזורי מאחורי הקלעים של העולם, הזוהר, הקבלה, החכמה האינסופית של אנרגיות המניעות את העולם. אצל אחרים תהיה זאת הנפש, שתרגיש איך הנשמה מאותתת לה מלמעלה.

אצל סוג אחר, מה שיגרום קרבה יהיה הכוח הבין-דורי, השמירה על המצוות והתורה שהועברה ללא הפסקה מדור לדור. אצל אחרים יהיו אלה געגועים למקומות עמוקים שפסוק נכון אחד יצליח להעיר. להאיר. יהיו יהודים כאלה שזה יהיה אצלם מסיבת גם. גם גם וגם.

את אף פעם לא יודעת.

זה התחיל אצלנו, הפעם, מרגע של געגוע לסבתא שלי, חוה. היא נפטרה מעט אחרי שהתחתנו. לא פעם ולא פעמיים שאל אותי אבא שלי, למה לא הואלתי בטובי לקרוא לאף בת שלנו על שמה של אמו. באמת שאלה טובה.

אז כתבתי בקבוצה המשפחתית: "איך זה שאף פעם לא עושים כאן אזכרות לסבא וסבתא שלנו? מה נסגר אתכם?", שאלתי, "הנשמה שלהם כל שנה מחכה, ואיש לא בא. אני לא מוכנה. גם אם אתם לא באים, אני עושה אזכרה", והתחלתי לברר תאריכים, תאריכי פטירה.

בשלב שבו כל בני המשפחה החילונים עדיין לא הבינו אם אני פועלת ממקום דתי או משפחתי חביב ורגיל, שלח לי אח שלי, החילוני והמתוק, הודעה בפרטי. "אחותי, עברו כל כך הרבה שנים. עזבי. אל תתאמצי". והוא פירט: "את יודעת שבגרמניה, אחרי נגיד שלושים שנה, לא שומרים יותר את הקבר של הבן אדם? מבטלים אותו וזהו, מפנים, עוברים הלאה". "אתה רציני?", שאלתי אותו. "לא ידעתי. אמא'לה, אני שמה איתך כסף שאוקיי, לגבי מה שאתה אומר, אבל עם קברים של יהודים? אין מצב שככה מתנהגים".

"למה לא?", הוא שאל אותי. "זה החוק הגרמני".

"למה לא?", זעקתי. "אני אגיד לך למה לא, כי זה כל הרעיון היהודי, שאחרי מאה ועשרים תהיה תחיית המתים. יום יבוא ומעצם הלוז שנמצאת כאן, מאחורה, נקום כולנו. אין מצב שמבטלים ככה קבר, גוף, של יהודי".

"איך את יודעת?", הוא המשיך לשאול אותי. "זו יהדות בייסיק", אמרתי לו. "אין פה מה לדעת, יהודים כל החיים מכינים את רגע המעבר אל העולמות העליונים הנצחיים. הם חיים בכיף, אבל מכינים כל הזמן גם את רגע המוות. משם ממשיך הסיפור". ובדקנו. וברור. ואכן. קברים של יהודים לא משתתפים במבצע הפינוי של הגרמנים.

"תכתבי על זה טור", המליץ לי אחי, וידעתי, אפילו שהוא לא היה באותם רגעים מולי, שבזווית העין שלו הוא חושב, עוד, קצת, עכשיו, עמוק, בתוכו, על מהות היהודי שבו.

העניין הזה, נגע בו.

עוד מאפרת ברזל
התרגלנו בחיים שהכל קשה, אבל אפשר גם להפך. אפשר שֶׁ-קַל

הפקולטה למריבות זוגיות היא המקום הכי מעניין בקמפוס. בואו נתקדם

לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.

בשיתוף ערוץ הידברות
  • יהדות
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully