לו פתח שמעון ריקלין את המחזור לראש השנה הקרוב לביתו, הוא היה יכול לראות ש: " ז?כ?ר כ??ל ה?י?צו?ר ל?פ?נ?יך? ב??א" ולא רק זכרו של היהודי. הוא היה יכול למצוא שדווקא את נח, שיש להטיל ספק ביהדותו, זוכר הקב"ה באהבה. לו היה מנער את האבק מספריו של הרב קוק שוודאי נמצאים בביתו, היה יכול לקרוא את דבריו של הרב: "אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד. ואהבת כל העמים כולם", לא רק היחיד, גם הציבור. הוא יכול לקרוא שעלינו לרצות "להיטיב לעמים כולם, לשפר את קנייניהם, לאשר את חייהם" ולא רק לא לשמוח על כך שעשרות אלפי גברים, נשים טף נטבחים לעין כל. לו רק היה רוצה, היה מוצא שאף דוד בתהילים ושלמה בנו, מתייחסים בחיוב לצעקתו של הגוי ולתפילתו של הנוכרי ואינם מבטלים אותם במחי יד.
אך אין צורך לפתוח את הספרים העתיקים והחדשים, לדוג מדרשים התומכים בעמדה כזו והתומכים בעמדה השנייה, שהרי ברור שאין לדבר סוף וניתן למצוא הוכחות לכאן ולכאן, צריך בסך הכל לפתוח את המוח ואת הלב. מה אבד במחשבה הנורמלית וברגש היסודי שגורם לאדם לשמוח בשמחתו של האחר ולהתעצב בעיצבונו? כיצד חלקים מתוכנו צוהלים למראה דם וגופות ומייחלים למותם של רבים יותר? לאן נעלם הרגש הדתי הפשוט הגורם לאדם להתפלל על רוע, עצב וצער שהוא רואה בעולם? ובכלל, הטיעון שעלינו לשתוק מול צער זה מכיוון ששתקנו מול זוועות גדולות יותר, מופרך. אולי עלינו לצעוק ולהתפלל גם בשבילן?
אכן, ישנו ויכוח בין העולם היהודי לנוצרי בדבר היחס הנכון לרוע ולעוול. נכון, אנחנו זקוקים לצבא ולכוחות בטחון על מנת שילחמו ויגנו עלינו מפני הבאים לכלותינו. אבל כל זה לא אומר שאנחנו שמחים בהרג וברצח, כל זה לא אומר שרגשותינו צריכים לקהות מול צרתו של האחר, גם אם הוא שייך לעם אויב, ובטח ובטח אם מדובר באזרחים ובתוכם נשים וטף.
המוסר הנוצרי של בני עקיבא
אכן, אנחנו נמצאים בתקופת בלבול, אך מדובר בבלבול הפוך לחלוטין מזה שעליו מצביע שמעון ריקלין. שנות המלחמה הארוכות שמתרגשות עלינו גרמו לנו לחשוב שזוהי המציאות הפשוטה והאידאלית ושהקשיחות והרגש הלוחמני שאותם אמור לחוש חייל בשדה הקרב, הם אותם רגשות אותם אמורים לחוש כולנו, כל הזמן. התבלבלנו, החלפנו מטרות באמצעים והפכנו את המלחמה לזו שמתנוססת על דגלנו ומטרתנו במקום לזו שעוזרת לנו לעיתים להגיע לשם. טוב עשתה בני עקיבא בכך שקבעה שהתפילה אותה כתב הרב שרלו תאמר בסניפים ברחבי הארץ.
מהתגובות בפייסבוק ומהיכרות עם הנפשות הפועלות ניתן להניח שבמקומות רבים לא תאמר התפילה, אך ייתכן שהיא תצליח ולו במעט למוסס את רגשות הניכור והשנאה ולגרום לנו להיות רחומים יותר כלפי צלמי הא-להים שמתהלכים בינותינו. לו יהי.
אביעד הומינר, הוא רכז הבוגרים של עמותת 'תבל בצדק'- עמותה ישראלית העוסקת ב'תיקון עולם' במדינות המתפתחות מתוך מחויבות עמוקה למסורת היהודית ולצדק חברתי וסביבתי.