גדולי הפוסקים קבעו: אסור לעלות להר הבית

עצם הדיון המתחדש על העלייה להר הבית הוא חמור, ועלול להלהיט את הרוחות ולהוביל לאלימות. אטימותם של חברי הכנסת שפתחו את הדיון בנושא, שקולה רק לחוסר הבנתם בריאליה הפוליטית והדתית העולמית, ולזילות שפיכות הדמים בעיניהם. לפי אחת המסורות ביהדות, הרצח הראשון בתולדות האנושות, הוא על רקע סכסוך על השליטה בהר הבית. קין רצח את הבל, כי רצה שבתחומו יבנה המקדש. סכסוך דמים זה נשאר אקטואלי. דם רב נשפך באינתיפאדה השנייה, בין השאר על רקע השליטה על הר הבית.

בוואלה! יהדות לא מפחדים משאלות

בכל קדושה יש מקור השראה שלילי להתפרצות רגשות ואלימות. ככל שהקדושה גדולה, כך ההתפרצות מסוכנת יותר. הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר בעולם. זו הסיבה שהסכסוך לגביו טומן בחובו פוטנציאל למלחמת עולם דתית. הר הבית הוא סמל שהמאבק לגביו הוא מאבק על השליטה של הדת. תזוזה של מטר לכאן או לכאן, עלולה לגרום למלחמה דת, שהיא האכזרית במלחמות.

העמדה ההלכתית של כל גדולי הפוסקים החרדים היא התנגדות מוחלטת לעלייה להר הבית. ההלכה אוסרת לאדם טמא להיכנס לחלקים המקודשים בהר הבית. כולנו היום נחשבים טמאי מתים, ללא אפשרות להיטהר. ישנם ספקות גם ביחס לגבולותיהם של החלקים המקודשים שבהר הבית. גם הרב אלישיב וגם הרב עובדיה יוסף, פוסקי הדור האחרונים, אסרו לחלוטין את הכניסה לשם.

עימות בוועדת הפנים על העלייה להר הבית

אך הסיבה העיקרית לאסור את העלייה להר הבית, היא זו הפוליטית. הטענה של הימין הדתי שלא יתכן שהמקום המקודש ביותר ליהודים ייאסר להם בכניסה, הוא טיעון דמגוגי ומסוכן. באותה מידה ניתן לטעון שיש לכבוש את דמשק, את עבר הירדן המזרחי ואת צור וצידון, בהיותם חלק מן הארץ המובטחת, אליה התפללו וערגו היהודים במשך כל הדורות.

לעיתים קיימת תחושה, שבתפיסתו המשיחית המעוותת, מבקש הימין לזרז את הגאולה בייזום מלחמת גוג ומגוג האפוקליפטית, תוך סיכון האומה. מבחינה בין לאומית, יש לנו יותר גיבוי להפציץ את הכור האטומי באירן, מאשר לספח את הר הבית. עמדתו הפוליטית והרטוריקה של הימין, מזכירה את זו של הקנאים בירושלים בתקופת בית שני, שהביאו לחורבן העיר ובית המקדש. גם הם רצו לשמר בכל מחיר את הר הבית. סופם היה חורבן כולל, הרג וגלות.

המקדש הוא סמל השלום, ואיסור התורה להניף ברזל בבנייתו משקף זאת. הסיכוי כי סכסוך הדמים יתחדש חלילה בעקבות הדיון על עלייה להר הבית, מייעד חורבן ולא שלום. מבט מפוקח, ולא ביטוי לתפיסה כנועה, הוא המוביל למסקנה כי בריאליה הפוליטית והדתית כיום, הר הבית לא בידינו.