סיכום שבועי: "חוק הנאצי" המיותר ודמותו המורכבת של שרון

השבוע סערה התקשורת והרשת החברתית סביב החוק החדש המאיים בחצי שנת מאסר וקנס גבוה על מי שישתמש בכינוי " נאצי", שהפך באמת, למרבה הבושה, לכינוי שגור מאוד, קרוב משפחה של הכינויים הישראליים האהובים האחרים- שמאלני, פשיסט , או סתם, החברים הוותיקים, מטומטם ואידיוט. האינפלציה וחוסר הכבוד הזה ראויים לגנאי, וגם אולי לדיון נוקב על הזילות שיש לנו כחברה במושגים קיצוניים, אשר התדירות שלהם מערטלת אותם מהתוכן, אם כול אחד הוא נאצי, מה נותר למי שבאמת שטוף בשנאה, גזענות ואלימות? אבל, האם צריך חוק ממשלתי, עם עיני השיטור הבולשות בכדי לגרום לאנשים, ולחברה, להיות מוסריים ובעלי ערכים?

בפרשת השבוע, פרשת יתרו, מגיע העיסוק סביב חוק ומוסר לשיא- מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות. עשרת הדברות הם, במובן רב, היסוד עליו אנו מעמידים את תפיסת המוסר, החברה והיחס לאחר. אבל עשרת הדברות, בקריאה קרובה מעמידים עולם מוסרי ורעיוני מורכב, כללי ומופרט כאחד. החלק הראשון של הדברות נוגע למרחב הרוחני והדתי. לעובדה כי בכדי לחוש, או להיות בקרבה לחוויות כאלו עלינו להיות מרוכזים, ללא תיווך תמידי. לכן האיסור על עשיית פסל ומסכה, לכן יום השבת המנטרל את הקצב התמידי, המתנשף של המעשים והפרטים ולכן האיסור על שימוש בשם האל לשווא: לא להתפזר, לא להגזים, לא להפוך עסוקים אך ורק באל ודמותו. משם, עוברות הדברות למעשים, היא מציינת סדרה שלמה של איסורים, האיסורים הגדולים והבסיסיים של המוסר האנושי: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר ולא תחמוד על נגזרותיו השונות.

הכוח העצום של הדברות הללו מצוי בעובדה שהן באמת הולמות את המוסר האנושי הבסיסי. הן מעמידות תמונת מראה מול נקודות הכישלון הבסיסיות שלנו, הזעם והשנאה, החמדנות והתשוקה חסרת הגבול. הכוח הזה הוא דווקא בצמצום, בקודים הבסיסיים, בעובדה שהאדם צריך לקחת את הוראות היסוד הללו ולפענח עמם את המקרים הפרטיים שלו. תעשה עבודה אומר לנו הכתוב, קח את ההוראות הבסיסיות ותפענח את מקרי החיים שלך. בדיוק בגלל זה החוק הזה, הנוכחי, הוא מיותר, לא אינטליגנטי, ופולש לתחומים בהם העבודה הפנימית של כול אדם צריכה לעבוד ולא איזו עין מאשימה וממשטרת. החוק הזה, יותר מכול דבר אחר, הוא חוסר אמון בנו, בתושבי המקום הזה, נדמה לי שלא הדמויות שיושבות כעת בכנסת ישראל ראויות להפגין חוסר אמון כזה, אם כבר, המצב הוא להפך.

אינני רוצה להיכנס לדיון על דמותו של שרון אלא דווקא להביט על הדיון הזה ממרחק. שרון היה דמות גדולה, וכדרך דמויות גדולות- שנוי במחלוקת. אני בהחלט מבין את הטענות הקשות על מלחמת לבנון ותשוקת הקרב מצד אחד של המפה ואת הכעס על תכנית ההתנתקות מן הצד השני. הוא בהחלט זכה להיות "בן יקיר" מכול צדדי הישראליות. אבל גם בתוך ביקורת, טענות וכעס יש איזה רגע של שתיקה מול מותו של אדם. לא סתם דיברו רבותינו על כך שאין מדברים רע על אדם עם מותו. ממתינים קצת, נותנים לבני המשפחה, שהם תמיד באבל פרטי מאוד, ובעבורם המת הוא תמיד קודם כול אב, חבר, בן זוג וככזה הוא עמוס בזיכרונות אישיים ובקרבה אחרת, נותנים להם את דקות החסד של הדממה והאיפוק, מחבקים אותם, משתתפים בצער, מסתלקים אחרי כמה דקות ונותנים להם מקום לאבל.

אין פה בקשה שלא לדון, ימים אחר כך, או כמה ימים לפני על המורשת של המת, על הצורה בה נזכור אותו, אפילו סיכום של מעשיו, לטוב ולרע. העובדה כי לא היה רגע כזה, וכי מיד התחילו לגדף או להלל בלי פרופורציה מעיד על החברה שלנו, על ההתמכרות לרשת החברתית. שם אומרים הכול, תכף ומיד, בלי צנזורה, בלי מחשבה שנייה, בלי עיבוד ובלי יחס לאחר. כול אחד הוא גאון ולכול אחד יש גילוי קיצוני עוד יותר על חייו של המת. תרבות הרשת החברתית היא תרבות של צרחות ועצמת צעקה, ככה, אין ספק שמיד מתחיל מחול הגינוי והשבח הקיצוני, אבל שום דבר מהצער, האיפוק והאנושיות לא מוצא את מקומו, אסור לשכוח, הדרך בה אנו נוהגים באחר היא הדרך בה ינהגו, בסופו של דבר, בנו.

השבוע אני לא מצליח להתאפק וממליץ על אירוע שאני שותף לו. כולי תקווה שחשיבות האירוע תאפיל על הכישלון האתי שלי. ביום שני הקרוב, בשמונה בערב , יתקיים אירוע די מיוחד בבית הקפה הנסיך הקטן ברחוב קינג ג'ורג' 19 בתל אביב. בחלק הראשון שלו אשוחח עם אחי הגדול יעקב, איש עסקים, עורך דין וקצת דובר המתנחלים. נדבר על קרבה למרות ריחוק אידאולוגי וגאוגרפי, על היכולת לקיים דיאלוג למרות השוני ועל היכולת להכיל אחד את השני. אחר כך יהיה פאנל משותף עם אסף גברון, שהרה בלאו, שפרה קורנפלד ותמר אסרף, דוברת המועצה האזורית מטה בנימין. הפאנל יהיה על היכולת להכיל בתוכנו הפכים, להיות בכמה עולמות, לעבור שינויים גדולים בסיפור החיים בלי לאבד את הקשר עם העבר. כול אחד מהדוברים מכיל בתוכו כמה ניגונים, ביחד, נקווה לצליל נעים.

שירת הים של הפליטים וכאבם של היוצאים בשאלה