פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      למה מפריע לי המושג: "צניעות"?

      אם צניעות היא סירוס הנשיות ועצירת כוחות חיים בריאים, אחנך את ילדיי לחוסר צניעות ואם המשמעות היא כבוד לזולת, המושג יחזור לביתי. טור שני בסדרת הכתבות "מפריע לי המושג"

      לטור הקודם: למה מפריע לי המושג: "חילוני"?

      תלמידי גן ילדים בירושלים לומדים באוהל, ספטמבר 2012 (יח"צ , דניאל אלסטר)
      (צילום: דניאל אלסטר)

      כל מי שעברה תחת מכבש החינוך הדתי שמעה את המשפט הזה משחר ימיה, עוד מימי הגן ועד שלהי גיל ההתבגרות בבתי הספר ובתנועת הנוער. לא משנה אם זה במסגרת תיכון דתי "חפיפניקי" או אולפנה אליטיסטית, כולנו הורגלנו לבחון כל דבר בפריזמה של השאלה:" האם זה צנוע?"

      כי מי לא חוותה את המורה התורנית עומדת בשער בית הספר ומודדת את אורך החצאית או השרוול? מי לא שמעה את ההטפות הבלתי נגמרות על "כל כבודה בת מלך פנימה", ועל "צניעותה של האישה בתוך הבית"? מי לא השתתפה באינספור פעילות בבני עקיבא על "קול באישה ערווה" (עוד בימים שצוות ההווי של התנועה היה מעורב...) או לא הכירה את זאת מהשבט שלא נכנסה להדרכה כי נצפתה שוחה בים מעורב?

      הרבה שנים עברו לפני שהצלחתי להסתכל במבט ביקורתי על אובססיית הצניעות שבתוכה גודלתי וחונכתי. הרבה שנים של הפנמת השיח, הפנמת סדרי עולם וקבלת הדין לפני שהצלחתי להבין את הנזק שנגרם לתפישת הגוף, לתפיסת הנשיות, לביטחון העצמי, ליכולת לשאוף לעשות דברים גדולים בחברה. ומתוך אחריות לארבע בנותיי (וגם מתוך אחריות לבן האחד...) החלטתי שבבית שלי לא תישמע המילה צניעות. שהילדים שלי יגדלו אחרת. שאני לא אתן לאובססיה המינית על גבול הפדופיליה שמתפתחת בחסות ההלכה בעשור האחרון לחדור את קירות הבית שלי.

      נשים חרדיות (עומר מירון)
      (צילום: עומר מירון)

      אבל האמת היא, שהגזירה שגזרתי על עצמי לפעמים משאירה אותי ללא מילים, פשוטו כמשמעו. כי בסופו של דבר, במובן האמיתי והעמוק של המילה, הצניעות היא צורך אמיתי בחיים שלי. היא מבטאת עבורי כבוד לעצמי, כבוד לסביבה שלי וחיבור פנימי לערכים אמיתיים שחשובים לי. אני יודעת, מרגישה ורואה שבלבוש ובהתנהגות צנועים- לא במובן ההלכתי האובססיבי, אלא במהות- אנחנו בעיקר יכולים לייצר שיח וסטנדרט חברתי אחר. וזה, אגב, נכון לכולנו- גברים ונשים כאחד. אבל כדי לא להשתמש במילה השנואה עלי, הטעונה כל כך, המסרסת, שגרמה לי ולרבות מחברותיי כל כך הרבה נזק, אני מתחילה לכבס מילים- זה לא מכבד, זה לא מכובד, זה לא מתאים, ועוד ניסיונות פתטיים ללכת סחור סחור מסביב לאמת הפשוטה והצנועה.

      אז כן, יש לי בעיה עם צניעות. כל עוד המשמעות שלה היא סגירות, דיכוי, שליטה של קבוצה אחת על קבוצה אחרת, סירוס של נשיות בריאה, ועצירת כוחות חיים מתפרצים ובריאים, אני אלחם בה ואחנך את בנותיי ואת בני לחוסר צניעות משווע. אבל אם המשמעות שלה היא כבוד לעצמי ולזולת, רגישות חברתית, סדרי עדיפויות אחרים והכלה- יש סיכוי שהמילה הזו תחזור ללקסיקון הביתי שלי בקרוב.

      אפרת שפירא-רוזנברג עוסקת בחינוך ובתקשורת, מנהלת פרויקטים בקרן אבי חי

      מדור זה מוגש בסיוע עמותת "שערים". מגוון הדעות במדור משקף את כותביהם, ולא את עמדות העמותה

      מסכימים עם אפרת? הצביעו