המושג "כבוד האדם" הפך להיות ביטוי שגור בפי כל אדם בזמננו, והוא מוזכר בשיח הציבורי לעתים קרובות, בעיקר בהקשרים משפטיים וחקיקתיים. בלשון חז"ל ישנו מושג מקביל שחכמינו ייחסו לו חשיבות רבה: כבוד הבריות. בפרשת "משפטים" מופיעים כמה דינים שעוסקים בהגנה על כבוד הבריות, אולם האמרה המפורסמת ביותר בעניין, מצויה כמדומני לא בפרשה עצמה כי אם בדברי חז"ל, כאשר רבן יוחנן בן זכאי דן בשאלה: מדוע אדם שגנב שה, צריך לשלם פי ארבעה משווי הגניבה, ואילו מי שגנב שור, חייב לשלם פי חמישה.
הסברו של ריב"ז אומר: חס המקום על כבודן של בריות, שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפו, משלם חמישה, שה שנושאו על כתפו, משלם ארבעה הואיל ונתבזה בו. הסבר אחר מופיע בגמרא בשמו של רבי מאיר שאמר: "בא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה, שור שבטלו ממלאכתו משלם חמשה, שה שלא בטלו ממלאכתו ארבעה" (בבא קמא עט, ב. הובא ברש"י שמות פרק כא לז).
ריב"ז רואה את הדברים מנקודת המבט של הגנב, והוא טוען שהתורה התחשבה בכבודו. רבי מאיר, לעומת זאת, סבור שיש להתבונן במעשה מזווית הראיה של הקורבן, של בעל הבהמה ממנו היא נגנבה. בשני ההסברים מגולמת אמת חשובה, ולפעמים נשכחת: חשוב לזכור את הסבל שנגרם לקרבן, אך חשוב גם להביא בחשבון גם את מה שעבר על הגנב. רבן יוחנן מזכיר לנו שיש לשמור אף על כבוד העבריין, שכן גם הוא בן אדם.
עיקרון כבוד הבריות מופיע בכמה מאמרותיהם הידועות של חכמים במסכת אבות, כגון: "י?ה?י כ?בו?ד ח?ב?ר?ך? ח?ב?יב ע?ל?יך? כ??ש??ל??ך?" (אבות ב, י), "א?יז?הו? מ?כ?ב??ד, ה?מ?כ?ב??ד א?ת ה?ב??ר?י?ו?ת" (שם, ד, א), וכן: "י?ה?י כ?בו?ד ת??ל?מ?יד?ך? ח?ב?יב ע?ל?יך? כ??ש??ל??ך?, ו?כ?בו?ד ח?ב?ר?ך? כ??מו?ר?א ר?ב??ך?" (שם, ד, יב). למושג כבוד הבריות יש מעמד משמעותי לא רק בספרות האגדה, אלא גם בעולם ההלכה. חז"ל קבעו בתור כלל: "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה" (ברכות יט, ב).
הדבר החשוב לענייננו הוא שחז"ל לא תחמו את המושג כבוד הבריות לבני אדם במעמד דתי או חברתי כלשהו. אדרבה, מתוך דבריהם עולה שיש לכבד כל בריה, ובכלל זה גם מי שנמצאים במעמד נחות כגון תלמידים, מי שאינם שייכים לעם ישראל, ואפילו עבריינים, דוגמת גנב השה של פרשתנו.
בחברה שלנו מקובל לדבר גבוהה גבוהה על ערך כבוד האדם, אולם לא פעם הוא נרמס ברגל גסה ובשפה בוטה. הדבר קורה בעיקר כשמדובר בידוענים, בין אם הם אנשי ציבור מהתחום הפוליטי, בין אם הם דמויות מפתח בעולם הכלכלה והעסקים, ובין כשמדובר במי שמופיעים בתכניות מציאות (ריאליטי) למיניהן. ההנחה המשותפת שעומדת מאחורי הזלזול בכבודם של כל אלה היא שמי שבחר לעסוק בפעילות החשופה לעין הציבור, ויתר בכך למעשה על זכותו לכבוד. הנחה זו אינה יכולה להתקבל על פי דרכה של תורה. התורה שהתחשבה אפילו בכבודו של העבריין שבחר לעסוק בגנבה, בוודאי לא מוציאה מהכלל את מי שבחר לייצג את הציבור בכנסת או להופיע בתכנית מציאות.
כבוד הבריות מחייב אותנו לא רק לכבד את חברינו וקרובי משפחתנו, אלא גם את הדמויות שפחות אהודות עלינו. הוא דורש מאתנו להיזהר בדיבור גם כלפי מי שחלוקים עלינו, ואף כלפי אלה שהתנהגותם אינה בדיוק לרוחנו. "למי, למי יש יותר כבוד? שאל יהורם גאון במחזמר "קזבלן" וחכמים השיבו על כך מראש: למי שמכבד כל אדם!
הרב ד"ר רונן לוביץ, הוא הרב של ניר עציון וחבר הנהלת בית הלל
למאמר הקודם של הרב
איך אפשר לצוות על אדם לא לחמוד?