סיכום שבועי: מקרה ירון ברלד ותרבות "מגיע לי"

על המהפכה באוקראינה והקשר בין חיי פאר לחוסר הבנה של הציבור. על ירון ברלד והמצלמות שמסנוורות את תפיסת המציאות. וגם המלצה על שני ספרים חדשים. יונתן ברג מסכם את השבוע

יונתן ברג

אירוע השבוע: המהפכה באוקראינה

(צילום: רויטרס)

אנחנו חיים בזמן מיוחד: קצב האירועים והמהירות בה הם מגיעים אלינו הופכים אותנו לשותפים. מרותקים למסכים ולעדכוני החדשות אנחנו יכולים לעקוב שעה אחר שעה בהתפתחות הרגעים ההיסטוריים. אבל מהוא הלקח אותו אנחנו יכולים ללמוד ממאורעות השבוע האחרון? מאותו חוסר נחת ציבורי שהופך להפגנות בכיכר ומשם לשפיכות דמים קשה, התנגשויות אלימות, ניסיונות תיווך, הסכם פוליטי שקרס כמעט באותה דקה בה נחתם ונשיא מדינה שהופך בתוך שעות מכול יכול לאדם נרדף שיש על ראשו צו מעצר והוא יורד למחתרת ומנסה להתחמק מזעם הציבור והמערכת הפוליטית?מהירות האירועים לא מאפשרת להביט לרגע על ההתרחשות, להבין ממנה משהו , מעבר למהירות בה העולם שלנו עובד, מעבר לסיפור הדרמתי, הטרגי מצד אחד ומעורר התקווה מן הצד האחר?

בפרשת השבוע, פרשת " פקודי" אנו מגיעים לסיום הקמת המשכן, הסידורים האחרונים נגמרים, מסיימים לבנות, מסיימים את הכנת בגדי הכהונה ומגיעים לרגע בו הכול מוכן, כול הכלים מגיעים לפני משה. ברגע הזה, שבין סיום ההכנה לסיום הפרשה- ירידת ענן הכבוד על המשכן עד שאפילו משה עצמו אינו יכול לעמוד בעצמת הרגע ועצמת הקודש, ברגע הזה משה מושח את הכהנים ואת כלי המשכן בשמן המשחה.

מה מסמל הרגע הזה? אולי את המעבר של אדם, של חפץ, מקיום בעבור עצמו בלבד, בתוך גבולות גופו הפרטי, כעוד מקרה של חומר בעולם עמוס במקרים דומים לגוף שהוא בעל תפקיד רחב יותר, כולל יותר, מכוון יותר. הכהנים הופכים לנציגים, במובן מסוים, הם כוללים בתוכם את העם כולו, מדברים בעבורו, מתפללים בעדו, מבקשים בעבורו, מתווכים בנו לבין האל. הרגע הזה, הרגע שלפני ירידת ענן הכבוד הוא סימן לכול אדם המבקש לצעוד קדימה, לקחת על עצמו תפקיד ציבורי.

הסיסמוגרף הרגיש ביותר לעתידם של מנהיגים, ויותר מכך, לצורת השלטון ואישיותם הנה ההתנהלות הכלכלית האישית שלהם. האם הם עשו את הצעד הנוסף , האם הם הבינו את השינוי המוחלט לאחר שאתה " נמשח" לעבודת הציבור? לפי התמונות שקיבלנו השבוע מטירתו של נשיא אוקראינה ינוקוביץ', טירה הכוללת יאכטה פרטית, גן חיות, מגרשי גולף, אסלה מוזהבת ועוד דוגמאות לחיי פאר והדר התשובה היא כי הוא לא הבין כלל מה תפקידו, בעבור מי הוא נמצא שם ומדוע.

שוב ושוב אנו מגלים את הקשר הישיר בין חיי פאר לחוסר הבנה של רחשי הציבור, את המשוואה שכורכת יחד טירות ובתי נופש ודירות במגדלים וחשבונות בנק עם חוסר יכולת למלא את התפקיד הציבורי , לייצר אמון כלפי העם. הרגע הזה של משיחה הופך בעבודת הכהנים לרחצת הרגליים והידיים לפני כול עבודה, לרגע שבו הם צריכים להבדיל את עצמם, לנקות ולהתנקות, לשוב לחרדת הקודש של התפקיד.

אירוע השבוע הקודם: המשבר בבי''ח הדסה

דמות השבוע: ירון ברלד

(צילום מסך)

נדמה שכבר אפשר לקבוע שמדובר במגפה, אייל גולן, עמנואל רוזן ועכשיו ירון ברלד, המואשם לכאורה בהטרדה מינית מסמנים קלקול יסודי מאוד בתחומי התרבות והתקשורת. הקלקול הזה קשור לפסקה הקודמת, לאותו בור כרוי בפני מי שהופך לאדם ידוע, תכונה שמביאה עמה יחס מיוחד, תחושה של הישג, שלעתים הופכת בטעות חמורה, למחשבה על יכולת להתנהל על פי קודים שונים, נצלניים, כוחניים, אבל בעיקר לא מוסריים. אין בכך חידוש, מאז ומתמיד הכישלון הזה היה ידוע וגלוי, היכולת של המצלמות לסנוור, לעוות את תפיסת המציאות, היכולת של תחושת הכוח וההשפעה להפוך לאותה תכונה של "מגיע לי".

אבל מה שמדאיג עוד יותר היא המחשבה כי מדובר בתרבות מבוססת, שיש לה היסטוריה של שנים ארוכות. נדמה שמה שמתרחש סביבנו כעת הוא רק אוורור של חדרים חשוכים, ממש לא תופעה שלא הייתה ידועה. רק שלפתע, בגלל סיבות שונות כמו תמיכה במתלוננות, תהודה תקשורתית נאותה, מאבק פמיניסטי מוצלח, ואולי יותר מכל – אומץ, הן אלו שגורמות לאירועים מטרידים להפוך לתלונה במשטרה ולהגיע לידיעת הציבור.

נראה שאסור לעצור בכך, צריך לשנות מהיסוד את התרבות הבין אישית במקומות העבודה, ברחובות, וגם במתחמי הבילוי ובתעשיות הבידור והתקשורת, ברלד הוא סימפטום של דבר רחב בהרבה שכדאי לדבר עליו בגלוי, להדביר אותו במהירות. כדאי שמלבד פעילות משפטית ומשטרתית תהיה גם פעילות חינוכית ותרבותית כבר בגיל התיכון.

דמות השבוע הקודם: ספיר סבח

המלצת השבוע: הרומן " לא מפסיקים אהבה באמצע" וספר השירה " ניסויים בחשמל"

הרב ליאור אנגלמן (צילום מסך. ערוץ מאיר)

הרומן החדש של ליאור אנגלמן " לא מפסיקים אהבה באמצע" (הוצאת כנרת זמורה- ביתן) הוא רומן עדין על חיי רב המתמודד עם מתחים שונים בחייו. יש בספר הזה עין רגישה מאוד ותחושה חזקה של אנושיות ותקווה, הקצב האטי של הספר מעורר תחושת חלום, חלום בו היום יום הישראלי נראה מתוח הרבה פחות.

ספר השירה "ניסויים בחשמל" (הוצאת ידיעות ספרים) של מי-טל נדלר הוא ספר שירה חזק, פוליטי ואישי, המורכב משירים שנצברו לאורך שנים ארוכות של כתיבה, נדלר היא משוררת ישירה וכנה מאוד, שלא מפחדת להסיר את הכיסוי מעל אירועי החיים שלה ומעל החיים של כולנו, התכונה הזאת יוצרת ספר שירים בהיר מאוד, עם עומק מוסרי ורגשי ועם קרבה גדולה לפרטי החיים הקטנים כמו להכרעות הגדולות שקובעות את חיינו. מומלץ.

המלצת השבוע הקודם: הסרט ופסקול הסרט " היא"

לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

התרעות פיקוד העורף

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully