תגובה לטור של שי דורון: "תלמידי ישיבות ההסדר עוברים שטיפת מח"
לפני שאתחיל - גילוי נאות (כי הכי כיף גילויים נאותים): שי דורון הוא שותף שלי בדירה, חבר אהוב וקרוב מאוד וגם אני למדתי בישיבת ההסדר פתח תקווה במשך שנתיים.
שי כותב במאמר "למזלי באופן פרסונאלי ישיבת ההסדר לא הותירה בי צלקות" - אך נראה כי המאמר, הנכתב שנים רבות לאחר שנות הישיבה, נכתב מתוך מצוקה אמתית וקשה, על אף הניסיון לומר "התגברתי, זה מאחוריי". אולי זו הסיבה שמאמר דעה זה מלא אי-דיוקים חריפים (בלשון המעטה), האשמות חסרות שחר, הוצאת דיבה ולשון הרע פר-אקסלנס.
אכתוב מתוך מה שאני שמעתי וזכרתי, ללא הכללות. מעולם לא שמעתי מפי הרבנים, בטח שלא מראשי הישיבה כי "ההתנתקות היא השטן". יתרה מזאת, היה בהחלט דיבור וליבון של סוגיית "הזכאות" על ארץ ישראל במידה ועם ישראל מושך את ידיו ממנה. היו טיעונים לכאן ולשם ודיון פתוח שהתפרס על פני שיעורים כלליים, שיחות "עונג שבת" וסתם בארוחות. הרב שרלו היה מהרבנים היחידים שאמר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שאין לסרב פקודה. חורבן כן, גירוש כן, "השטן בהתגלמותו" בשום פנים ואופן לא.
מעולם לא שמעתי על איסור קריאת עיתונים. לא באופן ישיר ולא באופן עקיף. גם פה, ישיבת פ"ת היא מהישיבות שהיו מהיותר "מעורבבות" בעולם החיצוני. בין אם בעל כורחה ובין אם כאידאולוגיה - מיקומה בלב שכונה בורגנית בפתח תקווה, העלה את רמת החיכוך עם החיים האמתיים לסף הגבוהה ביותר שנתקלתי בו בעולם הישיבות. מי שרצה, מצא את עצמו מעביר שיעורים, מצוי בשיחות ובא במגע ואינטראקציה עם אנשי הסביבה. אישית, במהלך הישיבה עשיתי קורס מד"א (עם חילונים, רחמנא לצלן) בקריית אונו, חלק ממה שראיתי כהכנה לצבא.
עד כאן הנקודות שהן, שוב בחווייתי האישית, פשוט אינן נכונות. והמאמר המגמתי מציג כאילו הן עובדה מדעית מוגמרת. אחזור שוב ואומר: לא היתה סתימת פיות, לא הייתה שטיפת מוח. היה שיח פתוח, הייתה מעורבות גבוהה באקטואליה ובסביבה המקומית, הייתה הצהרה מפורשת נגד "סירוב פקודה".
וכעת אעבור לסתירות הרבות בתוכן המאמר וברעיונות שהוא מציג.
שי כותב שהוא בז לרבנים המשתמשים במוסדותיהם כדי להוות שופר מפלגתי, אך מנגד מעלה את הרב עובדיה כאוטוריטה הלכתית ממנה אותם רבנים להם הוא בז - מתעלמים. כמדומני שלא צריך להרחיב את הפרדוקסליות שבטיעון. בנוסף הוא כותב כי שמר - משמע שזה התאפשר - על "ראש מעל המים" ו"אינדיוידואליות" אך בו זמנית מאשים בשטיפת מוח וסתימת פיות, חברתית ומוסדית. הכיצד ילכו שניהם יחדיו?
נראה שהוא מתעלם באופן עקבי מכמה זכויות בסיסיות, נטייה ידועה של אנשים ליברליים המדברים את "שיח הזכויות". זכותו של מוסד חינוכי לחנך לאג'נדה מסוימת. זכותו של אדם או מוסד להיות לא פלורליסט. זכותם של אנשים לשאול את רבניהם כיצד עליהם לחשוב, או להרגיש. אמנם זכותם של אנשים אחרים לחשוב שזה פתטי, אבל מכאן ועד שלילת הלגיטימיות - הדרך ארוכה.
זכותם של אנשים להחזיק דעות אחרות מהבון-טון הסביבתי תקשורתי, ולייצר באופן מודע ובכוונה תחילה, סביבה מדומה (כמדומני שתאוריית "תיבת נוח" שהרב שרלו עמל עליה רבות, לא זרה לשי) בה ההתנהלות שונה, מתודות החקירה שונות, האווירה סטרילית בהרבה מובנים אך יש "צהר" לעולם החיצוני. זה לגיטימי, מותר ואפילו רצוי, כאשר המטרה המוצהרת היא בסופו של דבר אותה "יציאה מהתיבה", לאחר אותו תהליך. אין בעיה להביע ביקורת על שיטת חינוך לא פלורליסטית, אך לא מדובר ביותר מוויכוח על שיטות חינוך. באותה מידה אפשר להתווכח אם יש אלוהים או אין.
אם היה לו כל כך רע, מדוע הוא לא עזב. צריך לזכור שהישיבה הינה מוסד לאנשים בגירים לחלוטין, מעל גיל 18 שבוחרים ללמוד במקום זה. מן הסתם מי שייבחר ללמוד באוניברסיטת חיפה יהיה לו קשה מאוד להתלונן על הוקעה חברתית כשהוא יילך עם סרט כתום...
טור זה מלא בשנאת חינם שהייתה רחוקה, למיטב זכרוני, כרחוק מזרח מן המערב מרוח הישיבה, רבניה (שהם, וזאת אני אומר מהכרות אישית איתם ועם משפחותיהם מהעדינים, מדויקים ונפלאים באנשים) ותלמידיה - וכאן, שלא כמו שי, אני מרשה לעצמי להכליל ולעמוד מאחוריי ההכללה.
כששי הראה לי את הטור וביקש שאביע את דעתי, הוויכוח עלה לטונים גבוהים. הוא סירב להכיר שבניסוחיו הכלליים והלא מדויקים הוא עושה דה-לגיטימציה ובונה נרטיב שלילי על סמך החוויה האישית, פרטית שלו. בשום שלב בטור אין סיוג, אין התבלבלות ואין היסוס. שי טען כי ככה כותבים טור דעה, אני טענתי כי ככה כותבים שקרים וחוטאים בלשון הרע.
התחלתי ולכן אסיים בעוד גילויים נאותים:
- נכנסתי ללמוד בישיבה על סמך הידיעה הברורה שאני חותם ויתור בסוף השנתיים ומתגייס למסלול צבאי מלא ורגיל וכך עשיתי.
- שמירת המצוות היא עניין שביני לבין בוראי ואני משתדל לא לשתף בה. אך היות והפעם מובנת לי הסקרנות והתיוג החלול אך המתבקש, אז בבקשה אינני שומר מצוות מגיל 24. לא שיניתי את תפיסותיי הדתיות מאז התיכון, פחות או יותר.
- יש לי ביקורת רבה על כריכת לימוד התורה בחובת השירות הצבאי
בעידן בו לעמוד התלייה יש כתובת שמתחילה בWWW ואנשים חורצים גורלות ממש כמו קיסרים בקולוסיאום, עם אגודל מורמת - חובת "לא תעמוד על דם רעך" מתבטאת בתגובות שאמנם לא יעטפו איתם דגים אבל לפחות ינסו לעמוד בפרץ הסחי.
שי דורון ימשיך להיות חבר אהוב וקרוב, שותף מסור (כבר שלוש שנים) ואין בפוסט זה שום דבר אישי. אדרבא, רציתם פלורליזם, רציתם שיח פתוח, מה יותר מקסים משני שותפים, חברים טובים שמצליחים לנהל בניהם כזה דיאלוג. יש מקום לאופטימיות..
הכותב הינו בן אנוש. לפחות לפעמים.
הכותב הינו סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטה העברית
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו
המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד