סיכום שבועי: בג"ץ פוגע בחרדים ובנט ויעלון ילדותיים

אירוע השבוע שעבר: "הכת" בקריית ארבע

בברלין נמצא המוזיאון היהודי הידוע. לצד העיסוק בשואה כמובן, דרך כמה החלטות ארכיטקטוניות מעוררות התפעלות כמו גן הנצחה, מבוכים של מזכרות וחפצים, ומעין מרתף שאליו מגיעה קרן אור קטנה, עסוק המוזיאון בהיסטוריה המרשימה של יהדות גרמניה. יותר מכל דבר אחר, ההיסטוריה הזאת מציגה את השילוב בין מודרניות, קידמה ואינטליגנציה לשמירה על המסורת, יחס עמוק ורציני ליהדות, להגות ולחשיבה שבתוכה וניסיון לשלב בין הקידמה והמסורת. לקרוא את הספרות שנכתבת, לשמוע מוסיקה, לרכוש אומנות, אבל לעשות את כל זה בתוך הגבולות המוסריים והערכיים של היהדות. השילוב הזה, שנגוז ונכחד מול הרשע הגרמני, היה לא רק כזה שעיצב חיים מורכבים ומלאים יותר, אלא גם שמר על היהדות עצמה - כמרחב מתפתח, משתנה ומסתגל, שיודע לדבר עם העולם ועם עצמו גם יחד. נזכרתי במוזיאון הזה מול החלטת בג''צ השבוע שלא לחייב את מוסדות החינוך החרדי בלימודי ליבה.

בפרשת השבוע, פרשת "ניצבים" מצוי אחד הפסוקים היפים, המדויקים והחשובים בעיניי ביהדות כולה, הנה חלקו: "כ??י ה?מ??צ?ו?ה ה?ז??את א?ש??ר א?נ?כ?י מ?צ?ו??ך? ה?י?ו?ם ל?א נ?פ?ל?את ה?וא מ?מ??ך? ו?ל?א ר?ח?ק?ה ה?וא. ל?א ב?ש???מ?י?ם ה?וא ל?אמ?ר מ?י י?ע?ל?ה ל??נו? ה?ש???מ?י?מ?ה ו?י?ק??ח?ה? ל??נו? ו?י?ש??מ?ע?נו? א?ת?ה? ו?נ?ע?ש??נ??ה. ו?ל?א מ?ע?ב?ר ל?י??ם ה?וא ל?אמ?ר מ?י י?ע?ב?ר ל?נו? א?ל ע?ב?ר ה?י??ם ו?י?ק??ח?ה? ל??נו? ו?י?ש??מ?ע?נו? א?ת?ה? ו?נ?ע?ש??נ??ה. כ??י ק?רו?ב א?ל?יך? ה?ד??ב?ר מ?א?ד ב??פ?יך? ו?ב?ל?ב?ב?ך? ל?ע?ש??תו?." הפסוק הזה מקפל בתוכו את אחת ההדרכות החשובות ביותר ביהדות, שניתן לסכם אותה בשפה פשוטה: לא לעשות עניין. לא לעשות עניין מהעבר, ולא מהפחד מכל מה שאחר ולא לבנות תילי תילים של חששות מהעולם, לא להרחיק את התורה אל רבנים וצדיקים, לא להתגעגע כל הזמן אל מה שהיה, ולא לדשדש בהווה חסר התלהבות. הפסוק הזה אומר לאדם בבהירות - זה נמצא סביבך, בעולם שאתה חי בו, בעבודה, במערכות יחסים, בשיחות, בהתנהגות , בלימוד.

ואיך הפסוק הזה קשור להחלטה? החרדים, כך נראה, שכחו את הפסוק הזה. לימודי ליבה הם לא איזו גחמה של כיבוש חילוני, הם לא דרך נסתרת לפורר את מרקם החיים הדתי, הם לא הנחת פצצת השהייה של חילון. זו פשוט התבוננות מפוכחת במציאות, בידע שנדרש מאדם בעולם של ימינו, אדם, כפי שאומר הפסוק, שצריך להביט על מה שקרוב אליו כמו טכנולוגיה, התפתחות מדעית, כוחות כלכליים, בעיות חברתיות, ביטוי אישי ויצירתי, להביט בהם ולחיות עמם, לצד החיים הדתיים העמוקים והחשובים שלו. בבג''צ טענו שלא כל בעיה חברתית היא סוגיה חוקתית. זה נכון, וטוב שבית המשפט ייתן אוויר לחברה להתפתח מתוך עצמה ובדרכה, אבל במקרה הזה, הנפגעים - ילדים ונערים - נותרו שוב עם הרבה דברים רחוקים, ועם מעט יכולת להביט קרוב, על המציאות.

דמות השבוע: נינט

המשפט המפורסם "צריך שניים לטנגו", שב לחיינו השבוע וככה קיבלנו "דמות שבוע" בעלת שני ראשים- בנט ויעלון. השרים האלו הם דמות אחת, כי איפה היה האחד בלי השני ולהפך. בנט, כך נראה, איבד את הפרופורציות ביחס לעצמו. מהר מדי הוא קיבל יותר מדי כוח, זה הרסני, כך היה תמיד בהיסטוריה וזה כנראה לא ישתנה. יעלון, מן העבר השני, נראה כמי שנהנה מהחודשים האחרונים עם המחול הביטחוני. הוא מרגיש בנוח בתוך הריקוד הזה של מסיבות עיתונאים, הבטחות, "ירידה לשטח", ושידור תמידי של שליטה במצב.

אבל הדבר העגום באמת שמתגלה מתוך הקרב הילדותי הזה הוא שהעולם הפוליטי, כלומר ההחלטות החשובות ביותר שמתקבלות על חיינו, מלא בעיקר במתחים בין-אישיים, באגו ובמלחמות כיסא ושליטה. לפני כמה זמן נגמרו הטילים? שבועות. והנה, המלחמה הופכת לרווח פוליטי, למאבק אישיותי. מתי שמענו לאחרונה על שיקום עזה ושיקום המצב בדרום? על הפגיעה הכלכלית והתוכנית מולה? על ערכיות ומוסר בקרב? אבל את הטחת האשמות השבוע שמענו כולנו בחגיגה משותפת של התקשורת והפוליטיקאים. כדאי שגם הם יקראו מידי פעם את הפסוק מהחלק הקודם- אל תעשו עניין, תפעלו ביחס למה שמולכם, קרוב ובוער, יש מספיק מזה.

המלצת השבוע שעבר: ספרי שירה חדשים

ספר חדש יצא כעת לאור, המאגד כתבים שונים וציורים של המשוררת זלדה, שהלכה לעולמה ב-1984. הספר יוצא לאור על ידיי הוצאת עמותת זלדה ויצירתה. גוף שאינני מכיר, אך הדמויות בו רבי זכויות, ואולי מסמנות את הדרך ליוצרים אחרים שהלכו לעולמם - הקמת עמותות דומות שידאגו לזכרם. הספר מלא באותה רוח יקרה ומיוחדת של זלדה: עדינות וכנות פוצעת, קיום רוחני נקי וצלול, לצד מבט על עוני, כאב ונטישה. שילוב בין חסידות ועסקי יום- יום, בין ירושלים של מטה וירושלים של מעלה. זלדה היא תופעה יוצאת דופן. כמה הייתי רוצה שאותם אנשים שאינם מסכימים עם הכנסת לימודי הליבה יקראו אותה ויראו איך ניתן לשלב בין האמונה בת אלפי השנים עם תמונות ההווה, כמה לא צריך לפחד מיצירה וביטוי אישי, איך תפילה היא שפה של הרחובות והאנשים, בכל מקום ובכל זמן.