במשך 3327 שנים, לא הואיל העם היהודי להיעלם מעל במת ההיסטוריה. שלא לומר זירת ההיסטוריה. 3327 שנה היה עם יהודי. היו יהודים רבים, שונים, מנוגדים. עוד יותר ממה שהם נלחמו עם אומות העולם הם התקוטטו איש עם רעהו. חלקם שמר על כל תרי"ג המצוות, אחרים בחרו לעצמם מצוות מסוימות או שכמעט ולא שמרו כלום. אבל כולם, כולם יהודים. יכולת לראות את הדור השלישי והרביעי של מתיישבי כנרת רוקדים עם ספר התורה. פסק הזמן שנטל הסבא-רבה מן היהדות חלף. נסיבות ההווה גילו שיש יותר מדבר אחד או שניים ששווה להתעניין או לאמץ. היינו עם, מפולח, מנוגד, שונה ושבטי. אבל עם אחד. הבת שלי יכולה הייתה להינשא עם הבן שלך. הצלחנו להיות עם ללא מדינה, ללא מולדת וללא צבא.
בוואלה! יהדות לא מפחדים משאלות
קורין אלאל: "הבנתי מה זה יהודי ולמה אני פה". ראיון אינטימי
שאלת רב: מותר לעשן גראס בשנת שמיטה?
לא רק האפיפיור: איך היהדות מתייחסת לאבולוציה ולמפץ הגדול?
זהו, נגמר. 66 שנה לאחר שחזרנו למולדת וחידשנו את המדינה ההיסטורית שלנו אפשר לשים את הנקודה בסוף דרכה הארוכה של היהדות. תזכרו את התאריך הזה, 27 לאוקטובר 2014 (תודו שזה מוזר ששנת 2014 תתחום 3327 שנה) השבוע בו עם ישראל, ששוב יש לו מדינה, צבא ומולדת, החליט להתפרז. לשחרר את המחסום ולהפוך את העם לקבוצה שכל מי שרוצה יוכל להצטרף אליה, תוך רמיסת כל שריד רגולטורי עליו שמר העם בקפדנות לאורך הדורות.
בואו נשים את הדברים על השולחן. הסוד היהודי לשרוד ללא מדינה וצבא בעולם אנטישמי ועוין במשך 19 מאות, עומד על שתי רגלים: האחת- נישואין, והשנייה- הגיור. הדלאי למה, המנהיג הטיבטי הגולה, הרגיש אחרי ארבעה עשורים שהעם מתפורר לו בין האצבעות. היא בירר אצל מנהיגי היהודים מה שמר עליהם בגלות כזה נצח של זמן. הם ענו לו תשובה אחת: נישואין. עם ששומר על נישואין מבטיח את עתידו ואת מורשתו. זו לא גזענות. מי שרוצה יכול להצטרף לעם היהודי על ידי הצלע השנייה, גיור. והכלל נורא פשוט: אם אתה רוצה להצטרף לעם הזה, כבד את אורחות חייו לא פחות מאלו שנולדו בו.
ולכן דרישות הגיור הן ברית מילה, קבלת 613 המצוות, וטבילה במקווה. מי שלא מוכן לקבל על עצמו את החוקים הללו נותר ידיד נאמן של העם. הוא יכול אפילו לזכות באות כבוד או להיות חסיד אומות העולם. הוא ממש לא חייב להתגייר. היהדות היא לא מסיונרית והיא מכירה בזכותו של כל פרט לחיות את אורח חייו.
ולמרות שהעם היהודי מציע לכל אחד להצטרף אליו, בתקופות שהעם נהנה ממעמד גבוה, זה הפך למשימה מורכבת. לעיתים בלתי אפשרית. בזמן שלמה המלך למשל, כשישראל הייתה אימפריה, לא קיבלו גרים בכלל. היה חשד מעל הסביר שהמצטרפים עושים את זה מתוך אינטרסים חומרניים או למען הטבות מסוימות. ואי אפשר שלא להקביל את זה לתקופתנו, למרות שאנחנו מאוד רחוקים מלהיות אימפריה. עדיין ישראל היא המקום השווה ביותר בכל המזרח התיכון (לטעמי האישי, כמובן) ועדיין יש מקומות בהם המילקי יקר יותר מאשר כאן. ולא נשכח: יש גם מניעים רומנטיים שלמענם אנשים מוכנים להצהיר כל מיני דברים.
היהדות היא לא משחק ילדים. היא אמרה את דברה בקול צלול, באופן שהחזיק מעמד יותר מ-3000 שנים. היא משהו שלמענו היה שווה להקיז דם רב ולחזור לארצנו. למענו אנחנו מחזיקים צבא ומתמודדים עם טרור אכזרי. החוק החדש, המנתץ את היכולת לפקח על מערך הגיור ומאפשר לכל אחד למצוא את הדלת האחורית פנימה, מעלה את התהייה: לשם מה?
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו.
המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד.