סיכום שבועי: הרוצחים לא חיות - הם בני אדם

על הפיגוע השבוע בבית הכנסת שאפשרי רק על ידי בני אדם, בדיסהרמוניה מוחלטת עם הטבע. על ההודעות המקוממות של הרב הראשי הספרדי בזמן האחרון. והמלצה על על הופעת מחול חדשה של נשים דתיות. יונתן ברג מסכם את השבוע

יונתן ברג

אירוע השבוע: הטבח בבית הכנסת

(צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, קובי גדעון)

אירוע השבוע הקודם: תמונות העירום של קים קרדשיאן

לאחר הפיגוע הנתעב נשמעו קולות שונים, בין השאר שתיארו את הרוצחים השפלים כ"חיות" ואמירתו של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת שאמר כי הם "אינם בני-אדם". אנחנו מכירים את ההכרזות הללו, ומובן שאחרי מעשה כל כך אלים ומטורף נבקש לדחות מעלינו את המבצעים. הרי אפילו מחשבה על הנפת גרזן היא בלתי נסבלת, אבל האמת הפוכה. הרצח הזה אפשרי רק על ידי בני –אדם, בדיסהרמוניה מוחלטת עם הטבע, כנגד הטבע.

החיות? הן הורגות כדי להתקיים, נקיות מאותה אמונה רצחנית ועיוות מוסרי בלתי נתפס. אנחנו רוצחים כדי לצעוק חזק יותר מאחרים. במובן מסוים, כל מעשה כזה מרחיק אותנו מחברת החיות, מחברת כל-החי על פני האדמה וגורר אותנו לפינה אפלה של הקיום, פינה שמיועדת רק לנו, היצורים האלימים, המטורפים וחסרי העכבות שעל הפלנטה. האמירה הזאת היא ניסיון להפריד בנינו לבין המחבלים ולא כך הוא הדבר. הם פנים של הקיום האנושי, ובמובן הזה, עם כל הצער, הם גם פנים של הקיום שלנו.

פרשת השבוע, פרשת "תולדות" מספרת לנו סיפור אנושי. אחד הסיפורים המוכרים ביותר, אלו החוזרים על עצמם שוב ושוב. צמד אחים - עשיו ויעקב, האנשים הקרובים ביותר בעולם, חולקים את אותו דם ואותם הורים ואותו אוהל ובכל זאת, מה אין שם: שוני קיצוני באישיות, מרמה וגזל, אלימות ושנאה, תרמיות ופחד האחד מהשני.

עשיו ויעקב ההורים הגדולים של הסכסוך העקוב מדם שבתוכו אנו מסתחררים מנהלים לאורך כל הפרשה ריקוד של דחייה ועימות. אחים שינהלו אחר כך שנים ארוכות של עימות ופחד, שיברחו האחד מהשני, יתנכרו זה לזה, יפחדו מרצח ופגיעה. הסיפור הזה נראה לנו טבעי, כמעט מובן מאליו במציאות שלנו אבל הסיפור הזה אפשרי רק בין בני- אדם. רק בין החיות היחידות שנושאות כל כך הרבה כעס וטינה, כל כך הרבה מניפולציות ומאבק על מקום ועל כוח ועל הכרה.

אם כבר, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, איך בני אדם מגיעים למצב כזה? איך אפשרי בכלל לצאת בשבע בבוקר מהבית חדור בכל כך הרבה תאוות דם ושנאה? איך אפשר שמתהלכים בנינו ובעולם כולו, כל כך הרבה פצצות מתקתקות של טירוף דתי ורוחני, טירוף אידיאולוגי, טירוף של כבוד ומעמד. כיצד התרחקנו כל כך ממשפחת החי, הרי מבט קצר מעיני כל חיה אחרת יגלה אותנו כגורם הרסני למקום הזה.

הניצול, הרמיסה של כל מה ששונה מאתנו, הרצח והאלימות הולכים ושוטפים מאתנו יום אחר יום. לא, לא חיות היו המרצחים הנתעבים, הם היו בני- אדם, ועלינו להביט בהם בכדי למצוא בתוכנו , יהודים וערבים ודרוזים וכל בני המקום הזה, את הקריאה החד- משמעית של שינוי , של עמידה מול הפנים הללו של האנושות, של התנהגות נגדית, הפוכה: לדבר, להבין האחד את השני, לחדול מהשנאה.

דמות השבוע: הרב הראשי יצחק יוסף

(צילום: צילום מסך)

דמות השבוע הקודם: משה איבגי

כמה הודעות של הרב הראשי הספרדי בזמן האחרון היו מקוממות. ראשית, פסק ההלכה שליהודים אסור לעלות על הרב הבית ואז ההודעה שטענה שיש להציב מאבטחים בבתי כנסת, ממש כמו בכל בית כנסת בעולם, שכמו אומר- הכו אותך, לך תסתתר. הבה נהיה כנים, במצב מתוקן, נטול השכבות הבלתי נגמרות של הסכסוך והעימות הדתי, בקיום של הכרה באחר, לא הייתה שום סיבה שלא לעלות להר הבית ולא הייתה שום סיבה שלא להקים שם, נניח, בית כנסת קטן. זה לא המצב, ואני מסכים שיש בעיה עם עלייה להר בימים אלו, אבל השימוש בפסק ההלכתי בעבור המצב הגאו-פוליטי הוא מוטעה. צריך להגיד את האמת, ולא לנסות כל הזמן להתחמק ממנה.

וההודעה השנייה, שהגיע מיד בבוקר הפיגוע הנורא כבר מקוממת ממש. צודק הרב הראשי האשכנזי הרב דוד לאו שאי אפשר בשום פנים שבתי כנסת יראו כפי שהם נראים בחו''ל, מבוצרים ומוקפים באבטחה. השימוש שעשה הרב יוסף, שוב, בפסק הלכתי לאמירה הזו שגוי בעיניי. הכרעה הלכתית היא דבר כבד משקל ולהוציא פסק כזה כמה רגעים אחרי פיגוע מוביל לזילות. ולעניין עצמו- בלתי אפשרי לבקש מהקרבן להמשיך לפחד, להסתתר, להתבצר מאחורי מחסומים ומגננות. ההפך, מקום תפילה צריך להיות חופשי ופתוח, וכך יישאר. אבטחה וכלי נשק בהיכל ה' הם בדיוק הניצחון שהמחבלים רוצים , ואין לאפשר את זה.

המלצת השבוע: המופע " טיוטא" של להקת נהרה

(צילום: תמי וייס)

המלצת השבוע הקודם: הסרט "20,000 יום על פני האדמה"


להקת "נהרה" היא קבוצת מחול נשית. הלהקה הזו שותפה לרנסנס ולמהפכה הגדולה של השילוב בין תכנים יהודיים לעולם האומנות. מהפכה שמתרחשת בשלל אתרים- קבוצת "משיב הרוח" בשירה, בית הספר "מעלה" בקולנוע ואין ספור הישיבות התיכוניות שמתרכזות בלימודי אומנות. להקת "נהרה" עולה עכשיו עם מופע חדש בשם " טיוטא" מאת רייצ'ל ארדוס, מופע שמבקש לרקוד סביב התפילה, נושא כל כך טעון בשבוע שעבר, ונושא שהוא תמיד בלב החיים פה. הלהקה הזאת היא פרויקט חיים של דניאלה בלוך, רקדנית בעצמה, הוכחה נוספת ששינוי תרבותי הוא אדם ועוד אדם שחולמים ומגשימים. כדאי לכם לתפוס את המופע הזה, בדקו את התאריכים בדף הפייסבוק של " להקת נהרה".

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully