סיכום שבועי: בניון בודד את עצמו והוא מתקשה להיחלץ

יצירת אומנות שנכתבת באופן מידיי ומהיר, בלי רווח ומרחק מהאירועים היא כמעט תמיד, יצירה בעייתית. אני מאמין שגם בניון, בשיחה שקטה, יסכים שאמן צריך לתת לדברים לשקוע, להרהר בהם ואז ליצור. ולכן, במובן האמנותי, בניון עשה מעשה בעייתי.

השיר עשוי מתפיסת עולם צרה ואלימה, והדמות שהוא משרטט היא חד- ממדית ופלקטית. נראה שהשיר כולו נכתב מתוך גל של שנאת האחר, כלומר - גזענות. אני יכול לדמיין את בניון יושב אחרי הפיגוע בבית הכנסת, מתמלא, כמו כולנו, בכעס וזעם, ומיד, מתוך הכעס הזה כותב את השיר. אנחנו לא יכולים לקבוע את תפיסת העולם שלנו לפי רגעי הקיצון כשהדם החם מכניע את ההיגיון והשליטה העצמית, ובזה בניון נכשל ובגדול.

השיר הזה מבקש להגביר את הלהבות ולעורר עוד מתח ועימות, והוא עושה את זה בהתלהבות לא ברורה. בעבור כולנו, מוזיקה היא תרופה לאש ולא דלק נוסף. אבל התגובות לשיר אינן נטולות צביעות והגזמה. אותם אנשים שיצאו בשצף קצף נגד בניון, יהללו שיר שיגיע מהצד השני של המפה הפוליטית. כבר קראתי ושמעתי שירים כתובים ומולחנים שאינם רחוקים בהרבה מהקו של בניון, רק הפוך.

בפרשת השבוע, פרשת ויצא, אנחנו פוגשים את חלום יעקב. אותו חלום שבו מלאכים עולים ויורדים על הסולם. חלום שהוא אולי אחד הדימויים הראשונים והיפים ביותר לפעולת האמנות. מצד אחד האדמה, האזור של חיי המעשה, ומהצד האחר התנועה לעבר אזורים רוחניים ואמנותיים. המאבק הזה הוא תמידי, והאמנות היא בדיוק הכפילות הזו, הסולם הזה - לקחת את תכני החיים, האלימות והקיטוב, המתח עם ערביי ישראל, המתח עם שכנינו והמתח בתוך הבית, ואז לנסות ולחבר את התכנים האלו עם יופי, עם צבעים ומוזיקה ושירה וריקוד ותפילה.

את העלייה בסולם, לצערי, בניון לא עשה הפעם, בטח לעומת כל אותן עליות נהדרות בסולם שעשה קודם. במקום לקחת את הקשיים פה, את החשדנות כלפי האחר, ואז לנסות ולפוגג אותה עם מנגינה, הוא בחר להעצים את החשדנות הזו, ברגע השיא שלה.

יותר מכל דבר אחר, החוויה העיקרית שלי השבוע, אחרי הצעקות מימין ומשמאל, הייתה הרצון לשבת עם בניון בשקט ולדבר איתו. לא דרך הצרחות של מקהלת המעודדים שנהנים מעוד שיר בוטה שמתדלק את השנאה שלהם ומדרדר את המצב הנפיץ, ולא דרך ההתנפלות של הצדיקים לצד אחד, כל אותם אבירים של זכויות בצבע של החולצה שלהם. לשבת איתו ולדבר באמת על יצירה וכנות, על הכוח שלו לשנות דברים בחברה הישראלית דרך הניגון .

נדמה לי שבניון בודד את עצמו ומתוך הבידוד הזה הוא מתקשה להיחלץ, ומחיאות הכפיים של הקצה הימני לא עוזר לו בכלל. בשיר הזה, יש כל כך הרבה אורחים לרגע, משני צדי הקשת הפוליטית, שרק רוכבים על הגל. ומילה אחרונה לרובי ריבלין- ההחלטה שלך הייתה מצדקת, בתור נציג העם צריך להביט על העם כולו ולדחות את הקיטוב, אבל בחייך, תרים טלפון לעמיר, תנזוף בו פנים אל פנים, תנהל אתו שיחה, לא רק שיחת כותרות. לך תדע, אולי הוא יקשיב.

הסיפור של יונתן היילו, צעיר ממוצא אתיופי שהורשע ברצח, נגזרו עליו 20 שנות מאסר והשבוע תהיה החלטת בית המשפט העליון על הערעור שהוגש נגד גזר הדין - מקומם ומדאיג. תקציר הפרקים הקודמים: היילו נעצר והודה ברצח ירון איילין. הרצח, כך נראה, התרחש לאחר שאיילין אנס וסחט את היילו מספר פעמים וביקש לעשות זאת שוב. ביום שני ידון בית המשפט העליון בערעור על גזר הדין, אולם הצורה הקרה שבה מערכת המשפט התנהלה במקרה הזה מעוררת תמיהה. הרי זו אותה מערכת שמקדשת את ההתחשבות בנבחרי ציבור שסרחו בשם הקלון שספגו, מצבם הבריאותי ושאר ירקות. זו אותה מערכת שמוציאה נהגים רוצחים בעונש קל בשם הניסיון "לא להרוס את עתידם".

יש מצבים שבהם יש צורך להביט על מקרה משפטי בעיניים רגשיות ונפשיות. אי אפשר להתייחס למקרה כזה כרצח רגיל, כאיזו חמת זעם מטומטמת של שכרות בפתח מועדון. אי אפשר לעקור את הרצח הנפשי שעבר היילו, את ההתעללות והסחיטה, רמיסת הכבוד והפגיעה הטראומטית . אני לא טוען שלא מגיע לו עונש כלל, נדמה לי שאפילו הוא, שהודה ושיחזר את הרצח, מבין את הטעות החמורה והמעשה החמור, אבל מפה ועד לגזר הדין, שלוקח ממנו את השנים החשובות בחייו ומוסיף על הכאב שחווה גם הרס של אפשרות השיקום? השבוע פורסם גילוי דעת של אישי ציבור למען היילו, כדאי שבבית המשפט העליון יקשיבו.

הדיסק החדש של צורית יעיר, "ציפורי שיר" הוא פיסה של מתיקות ויופי. האלבום, שמוגדר שירים לכול המשפחה מיועד קודם כל לילדים ומביא אליהם שירים נעימים וקלילים, מלווים בכלים אתניים ובאווירה מחויכת וחמה. הכול באלבום הזה קורן מעשייה נכונה, החל מאריזת האלבום שנעשתה במפעל "יציר אהבה" – מפעל מוגן לצעירים נפגעי נפש, דרך עיצוב העטיפה והחוברת בצבעים חמים וציורים היפים ועד הנגנים והזמרים ובראשם צורית יעיר ומילות השירים. השירים משוחחים בגובה העיניים על עונות השנה ועל מוזיקה, על סקרנות ועל שינה ושחייה, על הטבע ועל הנפש. קנו לילדים ולכם לכבוד החורף שבא.