למה באמת היהודים חכמים יותר?

לפני למעלה משנה, פורסם בסין סרטון אנימציה תחת הכותרת "מדוע היהודים כל-כך חכמים?". הדיאלוג שהתנהל בין בחורה צעירה לפרופסור מלומד התנהל בערך כך (ספוילר – יש פה נגיעות מעט אנטישמיות):

צעירה: כולנו אותו הדבר אז למה אני לא חכמה כמו היהודים?

פרופסור: קודם כל היהודים מתחילים לחנך את הילדים שלהם עוד כשהם ברחם. אימאות בהריון פותרות כל הזמן תרגילים במתמטיקה עוד כשהם ברחם.

הצעירה לא משתכנעת

פרופסור: כל הילדים היהודים מבינים שלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית.

צעירה: גם אני יודעת שלוש שפות: מנדרינית, את הניב של מחוז סיצ'ואן ומנדרינית במבטא סיצ'ואני.

פרופסור: כל הילדים היהודים חייבים לנגן על פסנתר ובכינור.

צעירה: כשהייתי קטנה ניגנתי על מפוחית. הייתי הכי טובה בבית הספר.

פרופסור: ובכן, יש איזו טענה אחת שנויה במחלוקת שהחכמה של היהודים היא בעצם מחלה. על פי מאמר שהתפרסם באוניברסיטת קיימברידג', החכמה היהודית מקורה במחלה נוירולוגית שנגרמת מסיבות גנטיות.

צעירה: הו מצוין.

פרופסור: את בטוחה שהבנת את מה שאמרתי?

צעירה: למי אכפת? חכמה היא מחלה. אני לא חולה.

הסרטון שודר בתוכנית הטלוויזיה האינטרנטית הפופולארית "שיאו שואו", במסגרת פרק שהוקדש לעם היהודי. למרות שהסרטון הומוריסטי, התשובות בו רציניות.

אין ספק שניתן להטיל ספק בנתון שקובע כי החכמה היהודית היא מחלה, אבל בעובדות האלה אין ספק: היהודים חיו בגלות, נרדפו, עונו, הושפלו והושמדו, ועדיין שיעור זוכי פרס נובל היהודים גבוה ביחס למספר באוכלוסייה. אז מה בעצם סודו של המוח היהודי?

לא תמצאו חוקרים רבים שמעיזים לפתוח בגלוי נושא רגיש כמו הגניוס היהודי. חוקרים כאלו יואשמו מהר מאוד גם בגזענות וגם באנטישמיות. ד"ר צ'ארלס מוריי, מחבר "הגניוס היהודי",הוא מן הבודדים שבחרו להיכנס בכוח לנושא הטעון. במחקריו טוען מוריי שמנת המשכל של היהודים גבוהה ב-10 נקודות מעל האמריקני הממוצע. מנת משכל של גאונים, 140 נקודות, נפוצה בקרב יהודים פי ששה. ד"ר מוריי אכן ספג ביקורת קשה ומחקריו עוררו פולמוס ציבורי רב בארה"ב.

אבל הוא לא היה היחיד. כבר במאה ה-19 כתב הסופר האמריקני מארק טווין כי לדעתו היהודים הם 'באופן מוזר ובולט' האצולה האינטלקטואלית של העולם. הם העניקו לעולם רשימה ארוכה של שמות גדולים בספרות, מדע, אומנות, מוזיקה, כלכלה ורפואה. "הם נתנו מאבק מרשים בעולם הזה, ועשו זאת כשידיהם כבולות מאחורי גבם" כתב טווין. לדבריו מצטרף גם מחקרו של הפסיכולוג הבריטי ריצ'ארד לין אשר לפיו מנת המשכל הממוצעת של יהודים היא 115 נקודות, הרבה מעל הממוצע העולמי.

אמנם 24% מזוכי פרס נובל הם יהודים, אך האינטלקט שלהם לא מסתכם רק בזה: 29 מתוך 64 שחקני השחמט הטובים בעולם הם יהודים. בארה"ב מהווים היהודים את הקבוצה האתנית החזקה ביותר מבחינת הכנסה, 100,000 דולר לשנה למשפחה בממוצע. גם 15 מבין זוכי פרס קיוטו היפני הם יהודים.

וזה לא רק בעידן המודרני. יש חוקרים הטעונים כי כבר בממלכה הבבלית נבחרו היהודים לתפקידי מפתח בגלל חכמתם. ואפילו בין השנים 1150 ל-1300 היוו היהודים 15% מסך המדענים בעולם (שעמד אז על קצת יותר מ-600 איש) כך סובר ההיסטוריון והכימאי ג'ורג' סרנטון.

יש חוקרים הסבורים ש-IQ בכלל, והגניוס היהודי בפרט, הוא תורשה גנטית. אבל כנראה שאינטלקטואלים יהודים פחות אוהבים את הגישה הזאת. שופטת העליון בדימוס דליה דורנר מאמינה שהסוד הוא חברתי. לדבריה זהו עניין של תרבות ומסורת המעריצה את האינטלקטואליות. "אנחנו מכירים את הגניוס היהודי, את תרבות הלימוד. בני העם היהודי תרמו מדענים, הוגי דעות ואנשי רוח בלי יחס למספרם. אני מכירה במחקרים כאלו ואחרים, אבל אני מאמינה שזה נעוץ בתרבות. עצם הביטוי גניוס יהודי הוא חריג וזוכה לביקורת".

שגריר דרום קוריאה בישראל, קים איל סו, מספר שכמעט כל קוריאני מחזיק בבית תלמוד מתורגם. בעיניו - שם טמון הקסם היהודי. גם המרכז ללימודי הים התיכון בירדן תרגם לאחרונה את כל התלמוד וספריו מופצים בממלכה. הרב דב רוזנבלום, תלמיד חכם ומרצה למחשבת ישראל, ומי שרכש את השכלתו בבית המדרש, מסכים שהמבנה התלמודי תורם לפיתוח החשיבה.

לדבריו לימוד הגמרא מאופיין במעבר מהיר בין תחומים שונים. "ישנה תחושה כאילו שהחכמים נמנעו במודע מלפרוס את משנתם בצורה נוחה. לא רק שרשרת הקושיות והתירוצים, גם הנושאים עצמם מתחלפים תוך כדי הדיון. דיני שטרות מתערבים עם חוקי קרבנות והלכות כלאיים. מוסר והלכה מתערבים באגדה ופלפול. סיבת העריכה ה'רשלנית' הזו היא בגלל שהיהדות אינה שכלתנית. בניגוד גמור לדימוי, אגב. היהדות מבקשת לעצב אדם. לכן התלמוד ערוך כמו הילך רוחו של אדם. החכם הוא לא רק מאגר מידע מקוטלג, אלא הוא מהווה עולם סוער שהידיעות השונות משתלבות בתוכו למארג אחיד. הן מעצבות את האישיות שלו. גם התלמוד הוא ספר חי ותוסס, ששואף לשלב את הכל עם הכל. זהו בסיס לחשיבה רב תחומית שהיא ממאפייני אהבת הידע."

אולם הסופר והמחזאי ד"ר יהושע סובול סבור שדווקא הגלות היא זו שהובילה את היהודים ליכולת החשיבה. היא לימדה את היהודים לסמוך רק על עצמם בתקופות שהמקומיים היו גוזרים גזירות שונות על מנת להחרים את הרכוש היהודי. הם אמנם היו מאפשרים להם לאגור קצת כסף, אבל כשזה היה יותר מידי עבורם הם היו ממציאים גזירה וסוחטים את היהודים. מכאן היהודים למדו לסמוך רק על ההון האנושי. מה שיש לך - זה מה שיש לך בין האוזניים. זה מה שהוביל את היהודים בעת החדשה להצטיין באקדמיה.

סובול מסביר שיהודים למדו מקצועות שאפשר להשתמש בהם בכל מקום, כמו רפואה, מתמטיקה ומשפטים. "מקצועות שאפשר להשתמש בהם בכל ארץ וכל מה שאתה צריך בשבילם זה רק עיפרון וחתיכת נייר. זה נבע מחוסר ביטחון קיומי שאילץ אותם להיות יעיל בכל סביבה שתיקלע אליה. גם אם תסתכל היום באוניברסיטאות בארה"ב או בזמנו בגרמניה לפני עליית הנאצים תראה שהיהודים תמיד הלכו על הקצה העליון של המחקר הטהור, ולא על המדע המעשי. זה מסביר את האחוז הגבוה של מקבלי פרסי נובל, כי פרס נובל לא מקבלים על יישום אלא על חידושים".

"בזמן שהעמים סביב היו בורים, הייתה תופעה רווחת של אוריינות ולמדנות בקרב היהודים. כמעט ולא היו שם אנאלפביתים. מה'חדר' (בית הספר לבנים בקרב הקהילות היהודיות. א.ק.) ועד לישיבה ישבו ולמדו טקסטים, ואפילו לא בשפה אותה דיברו. וברגע שהגויים שיחררו את היהודים מההגבלות על הלימוד הייתה התנפלות של היהודים על האקדמיה. היה צימאון להרחיב כל הזמן את הידיעות." אומר סובול.

התרבות עליה מדברים דורנר וסובול מתועדת גם 2000 שנה לאחור. על פי הגמרא (מסכת גיטין), מעט לפני חורבן בית שני, רבן יוחנן בן זכאי נמלט מירושלים הנצורה כשהוא מסתתר בארון מתים וכל זה כדי להיפגש עם אספסיאנוס שהנהיג את המצור על העיר. רבן יוחנן ניבא לאספסיאנוס כי הוא עתיד להיות למלך (מה שבאמת קרה מאוחר יותר). הקיסר לעתיד התרשם מחוכמתו והעניק לו זכות לבקש משאלה אחת. רבן יוחנן בחר לבקש את "יבנה וחכמיה" ובכך הוא הבטיח את המשך דרכה של היהדות הרוחנית.

זמן קצר קודם לכן מיסד הכהן הגדול, רבי יהושע בן גמלא, את בתי הספר היהודיים כפי שהם נותרו לאורך הגלות כולה. הרבה מן העקרונות המנחים שלו כמו סך תלמידים מקסימלי בכיתה (25 כהמלצתו) או גיל הכניסה ללימודי חובה (6) מקובלים ברובם גם כיום.

ראש עירית יבנה, מר צבי גוב ארי, רואה ביבנה המודרנית מקום הראוי להנצחת תרומתו האדירה של המוח היהודי. את זה הוא מבקש לעשות באמצעות "היכל החכמה היהודי" – מרכז בינלאומי למצוינות יהודית אשר מטרתו להעלות על נס את תרומתם של אינטלקטואלים יהודים לאנושות. ההיכל יציג לראווה את המצוינות היהודית, מימי קדם ועד ימינו, אשר תרמה לאנושות תרומה משמעותית בתחומים רבים: רפואה, אמנויות, טכנולוגיה, מדעים, תרבות, ספרות, פילוסופיה וחוללה שינוי ניכר בחברה כולה.

ההיכל שיוקם בהשקעה כספית צפויה של כ – 70 מיליון דולר אשר מרביתו יגויס מתורמים בחו"ל, ישמש כמרכז חינוכי ומוקד תיירותי בינלאומי ויכלול מוצגים אינטראקטיביים שיעודדו את המבקרים לחקור נושאים לעומק תוך שימוש במגוון רחב של מקורות , תקשורת, וטכנולוגיה חדשנית.

השופטת דורנר, המכהנת כחברת הועדה האקדמית הבינלאומית של המרכז, רואה באירוע ביטוי לפן הרוחני של היהדות. "הרעיון הוא מרתק, משום שכשחזרנו לארצנו באמצעות התנועה הציונית היינו ידועים בעולם כמדינה ביטחוניסטית שיודעת להגן על עצמה, כמדינה דמוקרטית שמתפתחת יפה, אבל הפעם אנחנו רוצים לציין פן ייחודי: הגניוס היהודי ותרומתו לעולם כולו".

יהושע סובול, הנוטל אף הוא חלק פעיל במיזם, סבור שהמיזם: "יותר חשוב מיד ושם", לדבריו: "מאוד חשוב בתקופה הזאת, כשישראל נתפסת, לפעמים גם בצדק, ככוחנית ודורסנית ולא רחומה, חשוב מאוד לייצר את המקום הזה שיכנס יחד בשלב הראשון מאה יהודים יוצאי דופן שתרמו חכמה לכלל האנושות. אני מקווה שזה יצור קוטב משיכה של מקום מחקר כלפי פנים. וגם כלפי חוץ, כי המקום הזה מפאר את החכמה, היצירה והדמיון שאפיינו את העם היהודי".

אין עדיין פרס נובל על הגינות ולא על מוסריות (הכי קרוב לכך הוא פרס נובל לשלום). אולי חבל שכך. מבט אל כתבים עתיקים מלמד כי היהדות מעניקה דגש על פיתוח האישיות לא פחות מאשר על רמה שכלית. אפילו החכם מוגדר במסכת אבות ככזה ש"לומד מכל אדם". מידת הענווה חשובה לא פחות מהשכלה רחבה.

השופטת דורנר מדגישה כי האינטלקטואליות היהודית היא לא רק מנת משכל או יכולת ניתוח לוגית. היא מקיפה גם, ואולי בעיקר, ערכים הומאניים ואוניברסאליים. ערכי הצדק והמוסר היהודי שהפכו היום לנחלת האומות הנאורות. גם השופט חיים כהן ז"ל, אינטלקטואל ובקי בכתבי היהדות, אמר פעם ש"היהדות אינה צריכה למוד מהדמוקרטיה לא אנושיות ולא מוסר, לא יושר, לא צדק לא פיקוח נפש ולא כבוד הבריות".

הרב רוזנבלום מעריך שיש צד רגשי לאינטלקט היהודי: "התלמוד מציג דעות שונות, שוות זכויות, המתעמתות ביניהם. פסיקת ההלכה לבסוף אינה מגרעת מתוקפן של שתי הדעות, ו'אלו ואלו דברי אלקים חיים', כמה שונים רוב הדיאלוגים הסוקרטיים, שהם בפירוש בלתי אובייקטיביים, ממשא ומתן תלמודי. זה הבסיס לחשיבה מורכבת", מסביר הרב רוזנבלום.

אולם משהו לא טוב קורה לאחרונה למדינת היהודים. הישגי ישראל במבחנים בינלאומיים צוללים, ולא תמצא אוניברסיטה ישראלית אחת בין ה-50 המובילות. סובול חושב שאנחנו אולי העם החכם בעולם, אבל לא בטוח שאנחנו מנצלים את מה שיש לנו.

"הירידה ברמת ההשכלה במדינת ישראל היא תופעה מצערת. מה עוד שכשזכינו לעצמאות השתלטנו על עם אחר שאנחנו שוללים ממנו עצמאות ואנחנו מבזבזים הון אנושי על כוחנות ודיכוי. זה לא מקרה שכל ישראלי שלישי מאבטח או שיש לו חברת אבטחה. כשהייתי בסאו פאולו ששם הפשע משתולל, הישראלים הם אלו ששלטו בחברות האבטחה. צריך לזכור שהבסיס לעם חכם זו אוריינות. לימוד, לימוד ולימוד. אני למדתי פילוסופיה כבסיס לתיאטרון. בלי בסיס איתן כזה, מתפתח אדם צר אופקים והדמיון לא עובד טוב. וגם היום ההון העיקרי של מדינת ישראל זה ההון האנושי. צריך לשקוד על פיתוח כל הפוטנציאל הגלום במרבצים האנושיים, כולל הערבים".

גם השופטת דורנר תמימת דעים שיש לנו מה לשפר. "במדינת ישראל התחילו לומר "אליטה" בנימה שלילית, אבל אנחנו דווקא מעריצים אליטה. של רבנים, של כושר לימוד, וגם התחברות לערכים שהיהדות הורישה לעולם כמו מוסר וצדק."