פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      האם היהדות יכולה להתקיים ללא דת?

      אפשר לקיים זיקה עם היהדות ולא להשתייך לדת היהודית? לכאורה לא כי הדת היהודית לא נפרדת מהלאום היהודי. ומה עם התנועה הציונית שגילמה את השיבה ליהדות אבל לא את השיבה לדת?

      משוואת הזהות בין הקיום היהודי לבין הדת היהודית היא עתיקת יומין. עד סמוך לימינו השיוך לעם היהודי נקבע על בסיס ההלכה. יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או מי שהתגייר בגיור הלכתי (והשאלה היחידה היא מה בדיוק טיבו של גיור זה). זיהוי זה מטיל על כל אדם ועל החברה היהודית כולה, מערכת נורמות שלימה שבונה את החיים האישיים והחברתיים מלידה ועד מוות: נישואין הם הלכתיים ואפילו ארגון בית הקברות נעשה באופן דומה. שיח זה מניח, כמובן מאליו, ששאלת הזהות היא שאלת הזיהוי. למרות שלשני המונחים – זהות וזיהוי, יש משמעויות שונות.


      בוואלה! יהדות לא מפחדים משאלות

      כשאנו מזהים את זולתנו כחרדי או כחילוני, איננו אומרים בהכרח משהו עליו

      המונח זיהוי, מציין את האופן שבו מתייחסים אנשים, מוסדות וחברות לבני-אדם. כשאנו מזהים את זולתנו כחרדי או כחילוני, איננו אומרים בהכרח משהו עליו. שהרי ייתכן ותפיסתנו שגויה. אבל פעולת הזיהוי מאפשרת לנו לארגן את החברה הישראלית בהתאם לצרכינו: לדחות או לקרב את החילוני, החרדי או הערבי. כשהמדינה מגדירה מישהו כיהודי, היא עושה זאת כדי להפעיל עליו את חוק השבות למשל.

      לגוף שלטוני, ממשלה, כנסת, רבנות או בית משפט, אסור להשתמש בכלי הזיהוי כדי לקבוע מסמרות בשאלות של זהות ושל שיוך לאומי. גיבורה של הזהות הוא האדם עצמו ולא מוסד בעל כוח כלשהו. הזהות מגלמת את יכולתם של בני אדם להיות מעצבי חייהם, ולגוף כלשהו לא יכול להיות מעמד מיוחד השולט על עיצוב זה.

      עוד בוואלה! יהדות

      האם שחרור המחבלים יביא לפיוס המיוחל?

      זהות יהודית: תאוריית הפחד של החילונים

      כל חברה וכל תרבות עוברת שינויים ואין לה מהות קבועה

      הדינאמיות של הזהות אינה מעשה יצירה עצמי הפותח בנקודת האפס: היהודי לא בא מן הים. שהרי אדם הרוצה להיות יהודי מבקש להשתייך לזהות תרבותית-חברתית קיימת. האדם איננו רק מה שהוא יכול להיות בעתיד אלא מה שהוא כבר.

      האם אפשר לקיים זיקה מורכבת עם העבר היהודי תוך שלילת ההשתייכות לדת היהודית? לכאורה, התשובה שלילית, שהרי הדת היהודית בלתי נפרדת מהלאום היהודי. אבל טענה שגורה זו בטעות יסודה: תופעות תרבותיות כגון לאום, אינן משקפות מהות חוץ-היסטורית, מטאפיסית, קבועה ומוחלטת. תופעות תרבותיות הן דינאמיות, משום שבני-אדם הם יצורים משתנים;

      כל חברה וכל תרבות עוברת שינויים ותמורות ואין לה מהות קבועה. לעיתים התמורות הן גדולות ביותר ורק דמיון כלשהו מחבר בין העבר לבין ההווה. העם היהודי עבר תמורות רבות. בעת החדשה חלק ניכר מהעם היהודי פסק מקיום אורח חיים דתי, אבל לא פסק מזיקתו היהודית. התנועה הציונית גילמה את השיבה ליהדות אבל לא את השיבה לדת. הזיקה היהודית התפרשה עתה במונחים תרבותיים כיצירת האומה ולא כדבר האל. הקיום היהודי לא תלוי בהסכמה כלשהי אלא בנכונותם של יהודים להיות חלק מהסיפור היהודי בשלל גילוייו ולאמצו כרכיב משמעותי בחייהם.

      עוד בוואלה! יהדות

      לחזור בתשובה ולא במשמעות המקובלת של המושג

      גדול הפוסקים המוסלמים שיודע תנ"ך יותר מכולנו

      רק הפרדה בין הזהות לזיהוי יאפשר לקיים יחס חופשי ופתוח אל המורשת

      תפיסה פתוחה זו של הזהות תסלק אחת ולתמיד את חרב ההתבוללות שבה מאיימים ממירי הזהות בזיהוי. שכן, שאלת ההשתייכות למרחב הזהות היהודית לא יכולה להיות מוכרעת על ידי האוקסימורון של קריטריון זהות כלשהו, כולל ההלכתי. רק אם תבוסס ההפרדה בין הזהות לזיהוי יהיה אפשר לקיים יחס חופשי ופתוח אל המורשת ולפתח זהות יהודית וליתר דיוק זהויות יהודיות, שאינן מאוימות תדיר על ידי מנגנוני שליטה ופיקוח החותרות לזיהוי אליה ולבחון את יחסם אליה באופן חופשי מתוך יחס של כבוד.

      עוד בוואלה! יהדות

      מדוע שולטים הרבנים על המיניות של הזוגות הדתיים?

      תתפלאי, אבל שום רב לא מציץ לך בטבילה

      .

      פרופ' אבי שגיא הוא ראש התוכנית ללמודי פרשנות ותרבות ומרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן. עמית מחקר בכיר, מכון שלום הרטמן בירושלים.