סיכום שבועי: אנו לא זקוקים לח"כים שיהיו עבדי הרבנים

האמת? חבל שהם נשארו, חבל שמרכז "תקומה" החליט על ההישארות ב"בית היהודי". חבל שבנט לא הראה להם את הדרך החוצה. אנו לא זקוקים לעוד חברי כנסת שיהיו עבדי הרבנים, שירוצו בכל בעיה לאדם כמו הרב דב ליאור או הרב אליקים לבנון , והיד שלי רועדת שאני כותב עליהם את התואר רב. לא צריכים ח"כים שיתעסקו אך ורק בתקציבים לישיבות והתנחלויות, ממש כמו כל מפלגה מגזרית מן הזן המאוס.

אבל יותר מאשר הבעיה עם צורת ההתנהלות של חברי הכנסת הללו, נדמה שהגיע הרגע ההיסטורי והתרבותי לפרידה מוחלטת, משמעותית, בין החרדל''ים לדתיים- הלאומיים. הקיטוב לא היה מעולם גדול יותר, השאיפות וסדר היום, היחס לחברה הישראלית, היחס ליהדות, הכול שונה באופן יסודי בין הקבוצות הללו. האחת עם הפנים פנימה, סגורה ומסוגרת והאחרת, לעתים, מצליחה גם להביט על התמונה הרחבה יותר. לכן, ההחלטה של אורי אריאל וחבר מרעיו היא רק דחיית השבר שחייב כבר להתרחש.

בפרשת השבוע, פרשת "ויגש", אנחנו מוצאים את סיום סיפור יוסף ואחיו שהתחיל בפרשה הקודמת. שיאה של הפרשה הוא המונולוג של יהודה מול יוסף ואז ההתמסרות המחודשת של יוסף לאחיו והגילוי לאחיו על זהותו. מה גורם ליוסף לחדש את היחס לאחיו? - הדיבור של יהודה על מצבו של יעקב, אביהם. במקום של מרחק ועימות, במקום של דעות שונות ומשקעים, צריך למצוא את המכנה המשותף, ודרכו, אולי, אפשר לחזור ולהתקרב. זה מה שיהודה עושה, הוא מדבר, בלי שידע שאחיו עומד מולו, או שאולי חש כך, בתת מודע, את הדבר היחיד אולי שמולו יוסף יחוש שוב קרבה לאחים, הדבר המשותף להם- האבא. אבא שמולו לא יכול יוסף להתכחש יותר לאחיו ומשפחתו.

לאורי אריאל ולנפתלי בנט אין אב משותף. היה להם, פעם, כולם יצאו מאדרתו של הרב קוק. שאם היה בנינו היום, היה מתבייש גם ב"תקומה" וגם ב"בית היהודי". היה גוער בהם ומתרה בהם שהם הורסים את המרקם העדין של החברה הישראלית. אבל האב הגדול הזה כבר שובש ועוות והפך לזיכרון רחוק ולא משמעותי אצל רבים במפלגות הללו.

היום, "תקומה" היא עוד תנועה בדלנית, מסתגרת, קיצונית, ללא תפיסת עולם כוללת, עם יחס אינסטרומנטלי לכל מי שהוא לא הם. "הבית היהודי", למרות זאת, ולמרות שיש לי בעיות קשות עם תפיסת העולם שלהם, עם הקיצוניות שנמצאת גם שם, היא לפחות מפלגה עם שיטת בחירה דמוקרטית ונאמנות לציבור, ולא לרבנים שמייצגים ציבור קטן, שהולך ומתמעט. מוטב, למרות האיחוד המחודש שבציבור הדתי- לאומי יבינו כי הגיע הזמן לעשות הפרדה, לנקות את המחנה. חבל, היה טוב לכולנו לראות את "תקומה" לא עוברת את אחוז החסימה אפילו יחד עם אלי ישי ומתפוגגת לאיטה.

היה לנו שקט כמה שבועות והנה זה שוב מגיע. שוב פרשיית שחיתות, והפעם כזו שנראית קשה במיוחד. סגנית שר, חבר כנסת, פקידי ציבור, ראשי ערים, מי לא, מואשמים בשחיתות. המחשבה כי רבים כל- כך משכבת ההנהגה והפעילות הציבורית נגועים בשחיתות היא בלתי נסבלת. זה כמעט נראה כאילו נקודת המוצא לעשייה פוליטית בארצנו היא חמדנות וחוסר מוסר. כאילו כל אותם גנבים מועדים מבינים שבמערכת הציבורית פה קל מאוד לשטות וקל מאוד לקחת כסף הביתה. הם כנראה לא מסוגלים לעמוד בפיתוי.

אולי, אחרי כל הפרשיות הללו, כדאי לחשוב על מערכת סינון קפדנית למעומדים לשירות ציבורי ופוליטי. אם במשרד החוץ יש מערכת שלמה לסינון מועמדים לתפקיד ייצוגי, מדוע שלא יהיה בכל תחומי השירות הציבורי? למה שלא תקום מערכת בלתי תלויה, המורכבת מאנשים בעלי יושרה, אם נותרו כאלה, שיבחנו כל מועמד, יבדקו את עברו ואת כישוריו ויעבירו אותו סדרת חינוך של כובד המשקל של שירות ציבורי וערכי יסוד בהתנהלות ציבורית. אם אנחנו רואים שפעם אחר פעם נבחרי הציבור כושלים, כמו ילדים קטנים , שאינם יכולים לעמוד בפני פיתוי הכסף והכוח, אז כמו ילדים קטנים הם צריכים לשוב לכיתה וללמוד מחדש אזרחות. נראה שאת השיעור הזה הם שכחו כלל, וכולנו משלמים על זה.

במוצאי שבת הקרוב, 27.12, בשעה שבע בערב, ייערך קונצרט חגיגי, בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה, (רחוב לואי מרשל 25) בתל אביב, ובו ינגן הפסנתרן קיריל גרשטיין רסיטל חגיגי לכבוד ובעבור סדרת הספרים "כבר" בעריכת ליאת קפלן. זה אירוע יוצא דופן, קונצרט התרמה לסדרת ספרי שירה, אבל זה רעיון מרענן ובעל עומק. סחר חליפין תרבותי נהדר, המאזינים ירוויחו קונצרט נהדר ויעזרו בכך להמשך הקיום של סדרת שירה מעולה.

סדרת "כבר" מצטיינת בשירה איכותית, בלתי צפויה, המחדירה לשירה העברית קולות אחרים, מורכבים ומעניינים במיוחד. אז כול מי שרוצה לעזור ולתמוך בשירה העברית, בהמשך קיומה, מומלץ לרכוש כרטיסים לאירוע במספר הטלפון 03-5466228, לזכות בערב מוזיקאלי משובח ובעידוד והנשמה של השירה.