פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הפושעים שתקפו את הבן שלי הם לא חרדים

      אמו של הקצין שהותקף ע"י חרדים קיצונים בטור מיוחד: כשרבים מהחרדים ישנו בקיץ בביתם, בביטחון, הבן שלי לחם בשאג'עייה. הוא לחם כדי שהם ימשיכו ללמוד תורה, כי הוא מאמין בערך לימוד התורה. אחי החרדים, אני קוראת לכם - תעשו כל פעולה נגד הקיצונים האלה

      רכבו של קצין חרדי שהותקף לאחר שהגיע לביקור במאה שערים, 24 באפריל 2015 (מערכת וואלה! NEWS)
      הרכב של סג"מ א' שהותקף על ידי חרדים קיצונים במאה שערים

      חרדים קיצונים תקפו את הבן שלי. הם תקפו אותו כי הוא לבש מדי צה"ל. אני מרגיעה את עצמי ואומרת בקול שוב ושוב: התוקפים הם מיעוט שבמיעוט, כי הרי כולם - ראש הממשלה, שר הביטחון, חברי כנסת חרדים וגם העיתונות החרדית, מגנים את התקיפה. אבל אני עדיין אני לא מאמינה למה שאני כותבת. לא מאמינה שהאירוע הזה קרה ושאני חלק ממנו. עייפות ולאות משתלטים עליי. מרגישה כמו אדם שמטפס על הר אחרי רעידת אדמה או מפולת שלגים. רעידת אדמה אמיתית שאירעה בתוך הלב שלי.

      אני משתדלת לא לחשוב על "מה היה קורה אילו...", משתדלת להשליט את המוח על הלב והרגש, ומנסה בעיקר לזכור שיש כאן אירוע קשה מאוד שתפקידו לברר. אירוע שמאלץ את כולנו לברר מי אנחנו, במה אנחנו מאמינים ומי מחוץ לסיפור. אנחנו צריכים לבדוק מי נגדנו, ואת מי צריך להוקיע מהמחנה שלנו. מי כבר לא יהיה בשוק הדעות של העולם החופשי רק כי הוא אלים.

      קבוצת הפושעים שתקפו את הבן שלי הם לא חרדים. הם פושעים. פושעים שמשליטים טרור ברחוב החרדי. חבורה שפוגעת על מנת להרוג את כל מי ש"לא בא להם טוב". אבל היה עוד גורם בתקיפה הזו - הרוב הדומם שהיה ברחוב של שכונת מאה שערים. אלו שצפו במחזה המביש של בני מותקף על ידי המון זועם בטיטולים, ביצים ואבנים, רוב דומם שעמד מהצד ושתק. צפה ולא סייע. ואני יודעת שהם פחדו להגיב.


      "אם הייתי שם, הייתי מזעיק את המשטרה", אמר לי בחור נחמד שהתקשר לתמוך, "אבל לבן שלך לא הייתי עוזר". כששאלתי מדוע, הוא ענה: "הקיצונים האלה היו תופסים אותי ושוברים לי את העצמות". גם השוטרים הגיבו בצורה דומה. "אנחנו לא נכנסים לשם, הם חיות טרף". ואני בתגובה רוצה רק לצרוח ולבכות.


      השתגעתם? אתם נותנים לחבורת בריונים, מטורפים, פושעים לנהל לנו את המדינה? מה קרה לכם? מה קרה לנו? עלה בדעתם של השוטרים באילת לשתוק לנוכח הירי בילדים אמש? הרי ברור שתפקידם של השוטרים הוא לשמור על הסדר הציבורי. עלה בדעתם של האזרחים שעמדו סמוך לפיגוע הדריסה בירושלים, להמשיך ללכת, כאילו כלום לא קרה?

      רכבו של קצין חרדי שהותקף לאחר שהגיע לביקור במאה שערים, 24 באפריל 2015 (מערכת וואלה! NEWS)
      "השתגעתם? אתם נותנים לחבורת בריונים, מטורפים, פושעים לנהל לנו את המדינה?". סג"מ א' שהותקף במאה שערים

      קשה לי ללכלך את הידיים, לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. קשה למחות כי זה כואב ומכאיב. תהליך שמאלץ את כל השותפים בו להגדיר מי הם ומי הם כבר לא. רציתי להזכיר לכם שאתם יכולים למחות ולהתקומם. תראו, גם בבית יש לפעמים ילדים שובבים. הם מתחצפים בבוטות להוריהם ובדרך כלל גם מרביצים לאחיהם הקטנים. ההורה, מבין שהוא המבוגר האחראי, אין לו מנוס מלהתעמת איתם ולחנך אותם. שייצאו "מענטשים", שלא ייצאו אפסים או טרוריסטים שפותרים את הקשיים שלהם בדרך של אלימות.

      כשרבים מהחרדים ישנו בקיץ במיטתם, בשקט ובביטחון, הבן שלי לחם בשאג'עייה. הוא לחם גם כדי שהם ימשיכו ללמוד תורה, כי הוא ואנחנו, כולנו, בצד שלהם, מאמינים בערך של לימוד התורה. החבר'ה החרדים שמעזים להתגייס הם אמיצים, הם מבינים שאפשר לשלב בין השניים. מאד קשה לסבול את התובנה הזו, אני מבינה. אבל אני קוראת לכם, אחי החרדים, תתחזקו. תתקוממו. תמחו ותעשו כל פעולה נגד הקיצונים האלה. אל תפחדו. ההיסטוריה היהודית כבר הוכיחה, ממעשי קנאות רק נחרב הבית.

      ואתם, משטרת ישראל היקרה. אל תהיו נמושות. מספיק עם כפפות המשי. תתייחסו אליהם כמו אל טרוריסטים. תמגרו אותם מעל פני האדמה, תחזקו את הרוב השפוי, הערכי והמוסרי ותחסלו את המיעוט הפרוע והפורע. למה? כי אנחנו מאמינים בשינוי ובתיקון. מאמינים באהבת ישראל ובאחדות. מזמינים ומבקשים מכל מי שיש לו השפעה או מילה בציבור החרדי לחשוב כיצד מגשרים על הפערים ומחזקים את האחדות, והם, רק מפריעים לאחדות הזו.


      יעל אלון, היא אמו של סג"מ א' מגדוד תומר - חטיבת גבעתי, שהותקף על ידי חרדים

      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.