פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שיר של שבת: עם המשורר אורי צבי תור

      ב??ר?אש? ה?ה?ר/ ב??ב?ו?נ?ק?ר ה?נ??טו?ש?, י?ל?ד?ים/ צו?ח?ק?ים מ?ש??ח?ק?ים ע?ל/ מ?ר?פ??ס?ת ש??טו?פ?ת נו?ף/ ל?ז?כ?רו?ן ה?מ??ל?ח?מ?ה ה?ם/ כ??מו? ה?י??פ?י ה?ז??ה ל?ע?פ?ר ה?ל?ו?ה?ט/ רו?ח?ש? ב??ל?ע? ה?ה?ר. שיר של שבת עם המשורר אורי צבי תור. שתהיה שבת של שלום

      צבי תור (באדיבות המצולמים)

      אורי צבי תור הוא משורר צעיר שהוציא לאחרונה את ספר הביכורים שלו - "שירי תיבות שבורות" (הוצאת הקיבוץ המאוחד). תור הוא נציג נוסף של אגף הולך ומתרחב בשירה העברית החדשה - שירה של בני הציבור הדתי-לאומי, ציבור שעבר מהפכה יוצאת דופן שטרם קיבלה ניתוח מלא. במהפכה זו, שעיקרה פתיחות והתקרבות אל הביטוי האישי והיצירה האומנותית, יש לספרות ובעיקר לשירה, מקום מרכזי.

      כתב העת "דימוי", ואחריו כתב העת "משיב הרוח", החדירו אל סדר היום של אותו ציבור, שהיה עסוק באופן אובססיבי בתהליכים קולקטיביים, קול חדש של היחיד, על חיי הנפש הפרטיים שלו. בתוך אותה מגמה כללית כותב גם תור. אבל, וישנו אבל חשוב, השירה מן הזרם הזה מסובכת פעמים רבות בדיבור אמוני, פנייה חוזרת לאל כנמען בשיר, שילוב של פסוקים ומדרשים וכתיבה מופשטת כמו מיסטית.


      ברוב השירים, תור מצליח להתקרב אל תמונת החיים הקונקרטית ובכך להימנע מאותם הרגלים בעייתיים. המרכז בשיריו הוא הבית, כלומר, מערכות היחסים, ואלה בנויים תמיד מהאנושי ולא מהמופשט. בתוך אותם תמונות חיים בונה תור שכבות נוספות ובתוכם גם הדהוד של טקסטים אחרים ואת אותה פנייה רוחנית-מופשטת כלפי המציאות. השכבות הנוספות הופכות את השירים לבעלי דיבור כפול, פנימי וחיצוני כאחד, ובכל זאת, מותר לקוות שבספרים הבאים יתרחב הבית אל הרחוב והשכונה ומה ומי שמעבר לגבולות - יתרחב אל מגע עם האחר.


      שכבת עור דקה

      כ??ש??א?ת?? ר?חו?ק?ה הו?פ?כ?ים
      ה?ח?ד?ר?ים ל?ח?ד?ר?י ה?מ?ת??נ?ה,
      ג??ע?גו?ע? הו?א ב??ח?ינ?ת ה?ס?ת??ר פ??נ?ים.

      א?נ?י מ?ד?ל?יק ב??י?ד?י?ם רו?ע?דו?ת א?ת מ?ג?ל??ת
      ד??ב?ר?י י?מ?ינו?
      ו?ש?ו?א?ף,
      ע?נ?נ?י מ?ר?או?ת מ?ת?פ?ו?ג?ג?ים ו?מו?ת?יר?ים
      ג??ע?גו?ע? ע?טו?י
      ש??כ?ב?ת עו?ר ד??ק??ה.

      ב??כ?י?ך? ב??צ?יר כ??א?ב י?ש??ן ח?ד?ש?
      נ?מ?ז?ג א?ל ת?ו?כ?י ה?ל??י?ל?ה.
      א?נו? פ??ל?יט?י ז?מ?ן א?ה?ב?ה ו?כ?א?ב ח?בו?ק?ים.

      ש??פ?ת?י?ם ר?כ?ו?ת ע?ל ל?ב ס?דו?ק ב??ח?ל?ו?ף
      ד??ב?ר?ים ש?ו?ק?ק.
      ע?ל ה?כ??ל - ה?מ?י?ת ב??ד?ידו?ת?ך?.

      ב??ר?ש??תו?ת פ??ר?פ??ר?ים ע?ש?ו?יו?ת ת??ק?וו?ת ד??ק?ו?ת
      א?נ?י מ?ל?ק??ט צ?ל?יל, ג??ו?ן, מ?ג??ע
      טו?ו?ה מ?ה?ם ס?פ?ו?ר?י ע?ר?פ?ל ו?ח?לו?ם


      תפוחי גולן

      ב??ר?אש? ה?ה?ר
      ב??ב?ו?נ?ק?ר ה?נ??טו?ש?, י?ל?ד?ים
      צו?ח?ק?ים מ?ש??ח?ק?ים ע?ל מ?ר?פ??ס?ת ש??טו?פ?ת נו?ף.
      ל?ז?כ?רו?ן ה?מ??ל?ח?מ?ה ה?ם
      כ??מו? ה?י??פ?י ה?ז??ה ל?ע?פ?ר ה?ל?ו?ה?ט
      רו?ח?ש? ב??ל?ע? ה?ה?ר,
      ו?ה?י?ו?ם, ב??ס?ת??נ?ים פ?ו?ר?ח?ים ו?ת?פ?ו?ח?י ג?ו?ל?ן.

      ו?או?ל?י כ??ך? ב??מ?ע?ש??ה ה?א?ה?ב?ה
      ב??ר?אש??ית ה?ה?ת?פ??ר?צו?ת ה?ש??ו?ר?פ?ת, כ??מ?ע?ט ל?ה?ח?ר?יב.
      ו?א?ח?ר?י כ?ן,
      ב??ס?ת??נ?ים פ?ו?ר?ח?ים ו?ת?פ?ו?ח?י ג?ו?ל?ן


      שיר אהבה לילי ונבואה קטנה

      "שינה, אחד משישים למיתה
      חלום, אחד משישים לנבואה"

      "אמר רבי יוחנן: השכים ונפל פסוק לתוך פיו,
      הרי זה נבואה קטנה..."

      תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף נ"ז עמוד ב'


      א.
      אני ספינת משא עמוסת
      כאב וריח אהבות ישנות,
      עוגן בקימורי גופך?.
      הלילה חו?רפ??י ומשכ??ר,
      א?ת נמל מבטחים.

      ב.
      אספתי לך הלילה תיבות של חלום,
      אחד משישים ל?ת?קווה - -
      הת?אב?י?

      ג.
      בבוקר בבוקר שאלתי:
      "את חושבת שאיבדתי את האמונה?"
      ענית ואמרת:
      "לא, אתה מחזיק אותה בתיק הצד שלך - התזכור?"
      יצאתי לעמל יומי וסוף מילותיך ב??י:
      "שאינך מעז לפתוח..."


      קרבה

      קרבת ימים רבים יש בה
      מעין קרבת אדם אצל ביתו:
      יודע שיפולי הבית החובקים
      סלילי אבק תועים וצבע מתקלף נ?קו?ד,
      רטיבות אורבת מעבר קירות,
      ונחמת חדרים מוצלים.