פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שיר של שבת: עם המשוררת שי שניידר-אילת

      ב??ל?י?ל?ה/ א?נ?י הו?פ?כ?ת א?ת ה?ק??ע?ר?ה/ ש?ו?פ?כ?ת א?ב?נ?ים, מ?ק?לו?ת/ ח?צ?א?י י?ר?ח?/ ו?כ?פ?ת?ו?ר?י ש??מ?לו?ת. שיר של שבת עם המשוררת שי שניידר-אילת . שתהיה שבת של שלום

      שי שניידר-אילת (באדיבות המצולמים)
      שי שניידר-אילת (צילום: באדיבות המצלם)

      לראשונה במדור, מוצגים שירים של משוררת שטרם פרסמה ספר שירה. יתר על כן, זהו אחד הפרסומים הראשונים שלה, אולי הראשון שבהם. המשוררת שי שניידר-אילת, היא בוגרת המחזור הראשון של מסלול השירה של "הליקון". היא שלחה לי את השירים לקריאה ולא יכולתי שלא להבחין בעוצמה הגדולה שלהם.

      השירים נוגעים לשינוי ביוגרפי בחיי המשוררת, מעבר דירה, כתוצאה ממוות טרגי. אבל הכוח הגדול של השירים, התכונה שגורמת להם להתפרק באופן איטי אבל תקיף תוך כדי הקריאה, היא הצורה שבה המוות אינו נצעק, אלא מגיח ממעמקי השיר ולכן נותר זמן ממושך לאחר הקריאה ואינו מתנדף כדרך שירים המעדיפים את ההצהרה על פני הממשי.

      המוות לא נכתב במרכז השיר, ולא מוסבר ומעוכל עבור הקורא, אלא מהדהד בצורה עדינה, אגבית. חיי היום-יום עומדים במרכז, על הסצנות הזעירות שלהם, מערכות היחסים החדשות, הוויתורים, המחוות. כל אלו הופכים את השיר לתמונת חיים בהירה. אפשר לראות את היישוב ואת האדם הרץ בכדי להשיל את העבר, את המתח עם השכנים והדת, את הניסיון להשתקם, לבנות חיים. אם היה השיר מכריז על האסון, אם הוא היה משתמש בדרמה הגדולה של האבדן בכדי לגייס אותנו הקוראים, הוא היה מאבד את מה שהשירה מנסה כל הזמן להשיג - כנות. השירים הללו מסמנים, כך אני מקווה, את התגבשות ספר השירים הראשון של שניידר-אילת.


      פעילות גופנית

      ש?ו?ב

      א?נ?י מ?ק??יפ?ה א?ת ה?י??ש??ו?ב

      ע?ל ה?או?טו?ב?ו?ס ה?חו?נ?ה כ??תו?ב:
      מו?ע?צ?ה א?זו?ר?ית ש?ו?מ?רו?ן

      ב??כ?יס ה?ט??ר?נ?ינ?ג חו?ר?ק?ים
      מ?פ?ת??חו?ת ח?ד?ש??ים
      ש??ל י?ח?יד?ת ד??י?ו?ר

      ב??ח?צ?ר ב??ית הו?ר?י
      ש??נ?י י?ל?ד?י
      ו?א?נ?י

      (א?ת ה?ב??י?ת ב??ת?ל-א?ב?יב ש?ו?כ?ר
      מ?יש??הו? א?ח?ר, א?ת??ה זו?כ?ר,
      כ??ש??עו?ד ה?י?ית?, ב??אנו? ל?כ?אן ל?ב?ק??ר
      ו?ה?י??ל?ד??ה ה?צ?ב??יע?ה פ??ת?או?ם ו?א?מ?ר?ה:
      ה?נ??ה ע?ז?ר?יא?ל?י)


      א?נ?י מ?ת?נ?ש???פ?ת
      ב??ע?ל?י?ו?ת כ??ב?יש? ה?מ??ע?ר?כ?ת, מ?ב?ק??ש??ת
      ל?ה?ש???יל א?ת מ?ש??ק?ל?ם ה?עו?ד?ף
      ש??ל ה?ל??ד?ה
      ו?ש??ל ה?מ??ו?ת

      א?ת?מו?ל, ע?ל ה?ד??ר?ך? ה?ז?ו?
      ר?א?ית?י צ?ב

      הו?א ז?ח?ל ב??ס?ב?ל?נו?ת
      ע?ל פ??נ?י ה?ב?ו?רו?ת
      ש??פ??ע?רו? ג??ל?ג??ל??י ה?צ??ב?א

      ל?ב?ס?ו?ף, ת??ח?ת ל?ג??ד?ר
      ח?צ?ה א?ל ש??ט?ח ה?ה?פ?ק?ר
      ו?נ?ע?ל?ם

      נו?ש??א ע?ל ג??ב?ו?
      א?ת ה?עו?ל?ם.


      אתה רואה אלקנה, זה אבא שלי בתמונה
      בפארק הירקון, אבל אז עברנו עם אמא
      לשומרון, כי הוא נפטר. לגור ליד סבתא וסבא.
      אני לא מתגעגת לתל-אביב. רק לאבא.


      גיגית

      ת??ז??ה?ר?י ל?א ל?ה?ת?ל?כ?ל?ך?
      א?נ?י צו?ע?ק?ת ל?ה?
      א?ב?ל ה?ש???מ?ל?ה ה?ח?ד?ש??ה
      מ?כ?ס?ה ב??ץ

      ב??ק??ש??ת??י מ?מ??נ??ה ל?א ל?ח?ל?ץ
      ס?נ?ד??ל?ים, ש??נ?יה?ם ג??דו?ל?ים
      ל?ע?מ??ת?ה?, כ??ש??ה?ם ר?צ?ים
      ה?ם לו?ח?צ?ים א?ת ה?כ??פ?ו?ת לק?ד?ק?ד?ם
      כ??ד?י ש??ל??א י?עו?פו?

      רו?ד?פ?ים
      א?ת ה?ש???ב?ל ה?ב??ה?יר
      ש??ה?יא מ?ש??א?יר?ה, כ??מו? נ?ג?ז?ר?ה
      מ?מ?ג?ז?ין ו?ה?ד?ב??ק?ה ל?כ??אן, ל?מו?א?ז??ין
      ל?ג?'יפ?, ל?ג??ד?ר, כ??מ??ה מ?ה?ר
      ש??כ?ח?ה

      ל?ר?ג?ע, ב??ג??יג?ית
      ש??ל?ש??ת??ם מ?ש??ת??ק??פ?ים

      א?ח?ר-כ??ך? מו?ס?יפ?ים
      א?ב?נ?ים, ע?פ?ר

      ב?ו?ח?ש??ים ב??נו?ז?ל ה?ש???ח?ר?ח?ר
      ב??מ??ק?לו?ת, 'אללה וואכבר'
      מ?צ?ט?ר?פ?ים ב??יל?לו?ת
      ו?צו?ח?ק?ים, א?נ?ח?נו? ר?ע?ב?ים
      ה?ם או?מ?ר?ים

      א?נ?י מ?צ?ל?צ?ל?ת
      ל?א?מ??א ש??ל ה?ב??נ?ים, ל?ב?ר?ר
      (א?צ?ל?י ל?א כ??ש??ר)
      ת?ו?ד?ה, ה?יא או?מ?ר?ת
      ש??ל?ח?י או?ת?ם ח?ז?ר?ה

      ב??ל?י?ל?ה
      א?נ?י הו?פ?כ?ת א?ת ה?ק??ע?ר?ה
      ש?ו?פ?כ?ת א?ב?נ?ים, מ?ק?לו?ת
      ח?צ?א?י י?ר?ח?
      ו?כ?פ?ת?ו?ר?י ש??מ?לו?ת.