שיר של שבת: עם המשורר עמיר עקיבא סגל

עמיר עקיבא סגל הוא משורר צעיר, מאחוריו צמד ספרי שירה - "בשובי מן המילואים" (גוונים) ו"ארץ אחרת מאוד" (עיתון 77). סגל גם היה מבקר שירה פעיל וחד, ובנוסף לכל הוא גם פעיל חברתי העוסק בזכויות ועזרה לעובדים. העובדה הזאת משמעותית מכיוון שאותה ערנות ביחס למציאות, תחושה של קרבה גדולה למצב החברתי והציבורי פורצת מן החלק הארי בשירתו של סגל. המשימה שלו, כפי שהוא מבטא אותה בשירה היא לשרטט את "המצב הישראלי". את האווירה האלימה, האגרסיבית של הרחוב הישראלי, את תחושת הייאוש ההולכת וגוברת, את העוני ואת הדחיקה ההולכת וגוברת של חלקים מהאוכלוסייה לעבר אותו ייאוש ועוני.

יש חשיבות רבה לשירה כזו הנובעת ממקום של דיווח, של עדות, אך יש גם קושי רב בכתיבה כזו - אסור לה לסחוט את היסוד הדרמתי יותר מדי, אסור לתת לטענה הפוליטית להכניע את העבודה בלשון, הזעזוע לא צריך להיות אגרוף אלא הצטברות אטית של חוויה רגשית תוך כדי קריאת השיר, עד לאותו שינוי פנימי, בכול אלו עומד סגל.

ה?ד??ב?ר?ים ש??ל??נו? ה?ם מ?ל??ים ח?קו?קו?ת ב??א?ב?ן.
ת??קו?עו?ת ב??א?ב?ן. י?מ?ים א?ר?כ??ים עו?ב?ר?ים ו?א?ין
כ??ב?ר א?ב?ן ו?ע?ד?י?ן י?ש? ד??ב?ר?ים ת??קו?ע?ים.
ה?מ??ל??ים ל?א עו?ז?בו?ת א?ת ה?א?ב?ן, ג??ם ע?כ?ש??ו
כ??ש??א?ין א?ב?ן, ו?א?ף א?ח?ד ל?א זו?כ?ר א?ת ה?מ??ל??ים.

מו?ד?ה, ע?ש??ית?י ג??ם ב??ח?ירו?ת טו?בו?ת. ה?יו? ל?י
י?מ?ים י?פ?ים ו?א?נ?י חו?ת?ר א?ל מ?קו?ם ש??מ?ח?.
ר?ו?ח?ה כ??ל?כ??ל?ית ו?א?רו?ע?ים מ?ש??פ??ח?ת??י?ים
מ?ר?ב??י מ?ש??ת??ת??פ?ים. ג??ם י?ש? ד??ב?ר?ים ש??א?נ?י
מ?א?מ?ין ב??ה?ם. ד??ב?ר?ים ח?ש?ו?ב?ים. א?נ?י יו?ד?ע?
ל?ב?ש???ל. ו?ג?ם ב??ש??ר ו?י?י?ן ו?ק?פ?ה ח?ז?ק. ג??ם כ??מ??ה
ג??ב?ינו?ת מ?ס?ר?יחו?ת מ?ה?ש??ו?ק. י?ש? מ?ל??ים
טו?בו?ת ש??א?פ?ש??ר ל?ה?ג??יד ע?ל?י. א?פ?ל?ו? ל?ה?ס?כ??ים
ע?ם ח?ל?ק?ן. ב??כ?ל ר?ג?ע י?ש? מ?יש??הו? ש??רו?צ?ה
מ?ש???הו? כ??מו?נ?י, מ?ש???הו? ש??י??ש? ל?י, מ?ש???הו? ש??א?נ?י
מו?כ?ן ל?ו?ת??ר ע?ל?יו ע?כ?ש??ו. ג??ם נ?ש??ים או?מ?רו?ת
ל?י כ??ן ל?פ?ע?מ?ים. ג??ם מ?ת?ק?ש???רו?ת. י?ש? ג??ם
ה?צ?ל?חו?ת. ג??ם ר?ג?ע?ים מ?ל?א?ים ו?ג?ם ש??נ?ה
א?ר?כ??ה א?ח?ר?י יו?ם ש??ה?ל?ך? טו?ב מ?ש???ת?כ?נ?ן.

אנשים כתבו על הבן המת
אין מה להוסיף לזה
בשלב הזה
פתח נסגר
הרים ברקע
בנייני מגורים חדשים
גם בירושלים
אות סרבנות בבשר
אות שירות בבשר אחר
קולות עלו
מתוך דירות שכורות
אנחנו לא נשאר
כאן בכל מחיר

סיפורים שאפשר לספר, עם סיום
מהדהד וערך מוסרי, הצטברו אצלי כבר
כמה שנים. על חברים ומכרים שהרגו את
עצמם, ואחרים שלקחו הסמים והמלחמות,
יותר מלחמות מסמים. אחרים שלקחו את
עצמם למקומות שלא רצו להיות בהם
בשלב התכנון. זה לא כל כך חשוב.
הרוב שרדו, בינתיים רובם שורדים.
רוב הזמן לא מדברים על האחרים.
כבר אין מה לומר , מי שהכיר יודע.
כמה מהם מצליחים יותר.
אין הרבה זמן. אי אפשר לדעת
כמה. צריך לבחור, לוותר.
כדי שמספיק מזה יישאר.