התאבדותן של הנערות: הדרמה לא נגמרה שם

התאבדותן הטראגית של חנה סוליש ושרה קפלמן ז"ל שקפצו יחד אל מותן מגג בניין בשכונת גבעת שאול בירושלים זעזעה את המדינה. הצעירות ששהו בימים האחרונים בבית סבתן בירושלים, השאירו אחריהן מכתב התאבדות. זמן קצר לאחר שהלכו לעולמן ונראה היה כי הסיפור נחתם, התחוללה דרמה מאחורי הקלעים והסיפור המשיך להתגלגל. חיה פולק, יושבת ראש ארגון ה.מ.ה ברחובות המטפל בנוער במצבי קצה סיפרה בשיחה עם וואלה! יהדות על הדרמה שהמשיכה גם לאחר ההלוויה.

"במשך יממה שלמה לא עצמתי עין", מספרת פולק. "זמן קצר לאחר שנודע על ההתאבדות הטראגית והעצובה כל כך קיבלנו במוקד החירום של הארגון דיווח על שתי נערות נוספות שכל אחת מהן בנפרד מבקשת להתאבד. פתחנו מיד בפעולות נמרצות לנסות להגיע אליהן ובמקביל להעביר אליהן מסרים דרך חברות וידידות שלא יעשו את הצעד הנורא הזה. ידענו שכל שניה חשובה".

ארגון ה.מ.ה. שפולק עומדת בראשו מטפל בילדים וילדות שברחו או נזרקו מבתיהם ונמצאים ברחובות. הדיווח למוקד החירום של הארגון על הנערה הראשונה שמבקשת להתאבד הגיע זמן קצר לאחר שנודע על ההתאבדות הטראגית של שתי הנערות בירושלים. "התקשרתי לסלולארי של הנערה וביקשתי להיפגש איתה," מתארת פולק את המסע שעברה, "אחרי מסע שכנועים היא הסכימה. בדרך לפגישה התקשרתי אליה שוב במטרה לוודא שהכול בסדר. ישבנו בגינה הציבורית ושוחחנו בגשם. שכנעתי אותה לנטוש את הצד המיואש וברוך ה' הצלחנו.

"בדרך הביתה קיבלתי ממוקד החירום הודעה שיש דיווחים על נערה נוספת שרוצה להתאבד. יחד עם שוטרים של תחנת מוריה בירושלים שהתגייסו בצורה מדהימה, חיפשנו את הנערה. ברגע שהתברר שהיא ככל הנראה נמצאת בתחום של תחנה אחרת הם העבירו את הנושא לטיפולם. בסופם של חיפושים אינטנסיביים איתרנו את הנערה, והיא הועברה לטיפול גורמי הרווחה. כך מצאתי את עצמי עוסקת בהצלת נפשות במשך יממה שלמה בלי שאני נחה לרגע."

ארגון ה.מ.ה. הוקם בעקבות ניסיונה האישי של הגב' חיה פולק שנאלצה כנערה צעירה לעזוב את הבית בו גדלה. בגיל 14 היא ישנה על הדשא בגן סאקר בירושלים. "אמא שלי היא נפגעת פעולות איבה שלא יכלה לגדל אותי", מספרת חיה פולק, "מגיל 4 עברתי אצל 16 משפחות אומנה. את יכולה רק לדמיין לעצמך ילדה בכיתה א'-ב' שקמה בבוקר לוקחת את הסנדוויץ' ומתבקשת לקחת גם התיק כי היום בערב היא עוברת למשפחה אחרת. ככה שוב, ושוב ושוב. אף אחד לא טרח לחשוב מי זאת 'חיה' ומה עובר לה בראש כששוב מעיפים אותה מהבית בו קיוותה לשהות."

את טראומות הילדות הצליחה חיה לנצל כדי לשמור על עצמה מסכנות הרחוב: "הייתי שם כשאמא שלי התמוטטה וטיפלו בה. הזדעזעתי כשראיתי בנות שאיבדו שליטה בעקבות צריכת סמים ואלכוהול. כנערה צעירה היו ימים בהם לא אכלתי ולא התקלחתי אבל הבטחתי לעצמי שלא אהיה כמוהן. זה מה שמנע ממני לגעת בסמים."

לשאלה מה היא אומרת לנערה שנמצאת בסכנת התאבדות משיבה חיה כי היא מספרת לבנות את סיפורה האישי וכיצד הצליחה להשתקם. היא מתארת להן את היום בו עלתה על אוטובוס כחיילת בצה"ל ופגשה בו מורה לשעבר מהתיכון שזלזלה בעתיד שלה. "אני ככה בגללך," אמרה לה.

ברבות הימים התקרבה חיה ליהדות, נישאה לחסיד חב"ד, הקימה משפחה וכיום היא אמא לשישה ילדים כן ירבו. "לבנות שאני פוגשת וחושבות שהן לא יכולות יותר אני אומרת שאם הייתי מתאבדת, הייתי מצדיקה את מה שאמרו עליי - שאני לא מצליחה ולא מוצלחת", אומרת חיה בקול חנוק, "הייתי נכנעת. כולם היו בוכים יום יומיים ולמחרת שוכחים אותי. אבל הראיתי לכולם שלמרות הכול הצלחתי והתקדמתי. לכל אחת מהנערות שתכננו להתאבד אמרתי: תוכיחי לכולם שאת לא נכנעת, שאת יכולה להצליח למרות מה שהם אמרו. אם תמותי מחר או מחרתיים ישכחו ממך. לחיות זה לנצח".

ומה אומרים להורים שמתקשרים מבוהלים כשהילדים שואלים שאלות?

התשובה, למרבה ההפתעה, מתחילה באוכל. "דבר ראשון תכינו אוכל של בית. מרק ותבשילים. פסיכולוגית זה משדר ש'כאן זה מקום בטוח'. אחרי ארוחה של בית אל תלחצו. תנו לילד או הילדה לדבר על מה שקשה להם. הנערים והנערות היום יודעים הכול. אין מה להסתיר. בוודאי אם יש להם שאלות על מוות. השיחה חייבת להיות פתוחה, לא מתרעמת, לא שיפוטית ולא כועסת. בעיקר תקשיבו.

"צריך לדעת להקשיב נכון, לא להגיד את הדבר הנכון. לא לשאול שאלות מנחות כי במקרה הספציפי הזה אפשר להכניס לילדים רעיונות. שאלה על התאבדות היא לא דבר נכון כי אולי הילד לא חשב בכלל להתאבד אלא תוהה על משמעות החיים למשל, כך ששאלות פתוחות עדיפות. הכי חשוב ליצור שיחה בה הילד ידבר על הכול וההורה יקשיב, לא ידבר. אם תקשיבו תשמעו מה הבעיות שלהם. אם תקשיבו נכון, הם יוכלו להגיד לכם מה הם צריכים מכם".

עוד לפני שמגיעות השאלות ולפני שמגיעים למקרי קצה, המסר החשוב ביותר של חיה הוא: "תנו לילדים אחריות. גם אם הם לא מתאימים, גם אם אתם מרגישים שהם לא שווים את זה. ילד תמיד שווה את זה. חצוף, מורד, פושע ומה לא, כולם שווים את זה. ילד שלא התמודד עם אחריות, לא יוכל להתמודד עם החיים, גם אחריות כמו למרוח גבינה על הסנדוויץ' בבוקר. כשילד מבין שסומכים עליו הוא חושב 'יש לי פה קיום בעולם, יש לי אופי, אנשים רואים אותי, אני לא שקוף,' זה משמעותי מאוד מאוד".