סיפור וגלריה: הכירו את קהילת הסטודנטים הישראלים בליטא

אחת מהקהילות החשובות באירופה של לפני השואה הייתה הקהילה היהודית בקובנה. כמעט שמונים שנה אחרי שחרבה הקהילה ונמחקה, חזרו בשנים האחרונות היהודים לליטא והקימו בקובנה קהילה חדשה, צעירה ומסקרנת. הרב משה שינפלד, רב הקהילה, לוקח אותנו לסיור וירטואלי מרתק באחת הקהילות הייחודיות, הוותיקות ובמקביל גם הצעירות בעולם.

"למיטב ידיעתי אין עוד קהילה כמו קהילת קובנה בעולם", אומר הרב שינפלד. "הייחודיות היא בעובדה שאנחנו לא קהילה מקומית, אלא קהילה של סטודנטים ישראלים".

הקבלה ללימודי רפואה בישראל קשה מאוד ורוב המועמדים לא מצליחים למצוא את מקומן באחת האוניברסיטאות הישראליות, חלקם אפילו לא מנסים. בלית ברירה הם בורחים להגשים את החלום במדינות אירופה, כמו ליטא לדוגמה, שם הם נתקלים בקשיים לא מעטים. "המצב בארץ קשה מבחינת לימודי רפואה. רוב הרופאים היום בישראל למדו בחו"ל. לימודי רפואה אורכים מספר שנים ארוכות, וצעירים ישראלים, חלקם אפילו לפני צבא, מגיעים לפה ונשארים בקובנה כדי להגשים את החלום וללמוד. ליטא היא מדינה חילונית, היא לא אוהבת שום דת, אין התחשבות בלוח השנה היהודי והסטודנטים מוצאים עצמם לומדים בשבתות ונבחנים בחגים כמו יום כיפור. אין אפשרות להשיג אוכל כשר בקובנה או אף אחד מתנאי החיים הדתיים", מתאר הרב שינפלד את הקשיים, שהיו גם הסיבות להולדתה של הקהילה.

"הקהילה קיימת 9 שנים בערך, משנת 2010. המקום נפתח כסוג של מטבח כשר על ידי איש העסקים ווילי שטרן שהסתובב בקובנה ושמע עברית. כששאל את דוברי העברית מה הם עושים באזור והבין את המצב, פתח מטבח כשר שבמהרה הפך למרכז יהודי עם שלל פעילויות שמשרת את מאות הסטודנטים הישראלים שלומדים פה". ולא רק סטודנטים. קהילת קובנה חרבה לגמרי בשואה כאמור, וכשחזרה שארית הפליטה הביתה לקובנה, התארגנה קהילה שהלכה ונעלמה עם השנים. במשך שבעים וחמש שנים התגוררו כמה עשרות יהודים בקובנה ללא בית כנסת וללא קהילה מאורגנת. כשנפתחה קהילת הסטודנטים, התלכדו סביבה גם יהודים מבוגרים תושבי המקום שלעת זיקנה קיבלו שוב את היכולת לחוות חיים יהודיים מקרוב.

ממטבח כשר התרחב המרכז היהודי והפך לאבן שואבת לכל אותם סטודנטים ישראלים לרפואה. מארוחות צהריים על בסיס יומי, דרך תפילות בבית כנסת מסודר ותכנית מלגות וכלה בעמדות וחדרי לימוד למעוניינים. הסטודנטים הישראלים יכולים לחלק את חייהם בשש שנות לימודי הרפואה בין האוניברסיטה לבין המרכז היהודי. הקהילה מציעה ליהודיה לא רק חיי יומיום בסיסיים אלא גם אפשרות לחוות חוויות מוכרות פחות מהעולם היהודי, כמו הכנסת ספר תורה. "עשינו גם הכנסת ספר תורה לפני כמה חודשים במרכז קובנה. המון סטודנטים לא הכירו בכלל את המושג ולא ידעו איך לאכול את זה. היו פה 300 סטודנטים שרקדו לכבודה של תורה. זה דבר לא נורמלי. אחד הדברים המרתקים שקרו לי כאן", מספר משה שינפלד.

אפילו מקווה נחנך בקהילה היהודית בקובנה. הרב שינפלד ראה בזה תנאי כדי שיוכל להשיא זוגות שנוצרו בקהילה: "התחלנו לגדול פה ומן הסתם נוצרו זוגות סטודנטים שביקשו ממני לחתן אותם. הרגשתי שלא מתאים לי לחתן בלי לתת תנאים בסיסיים לחיים יהודים ויצאנו לדרך בחשש גדול. ברוך ה' יש פה מקווה שמשרת הרבה ובזכות המקווה הזה גילינו משפחות יהודיות שמתגוררות בכל האזור גם מחוץ לקהילה, שחשובה להן טהרת המשפחה".

שאלת האנטישמיות היא שאלת השאלות. תושבי ליטא היו ידועים באנטישמיות הגלויה שלהם, כשאת מרבית יהודי ליטא בשואה הרגו דווקא שכניהם הליטאים, ולא הנאצים. "אני חושב שבליטא כיום, המצב הוא בחסד, בוודאי שביחס למדינות המערב. יש פה מעט אנטישמיות ביחס לצרפת או מקומות דומים. בכל מקרה אני משתדל שהילדים שלי לא ילכו ברחוב עם כיפה אלא עם כובע קסקט. הם גם לא מסתובבים לבד. באופן אישי אני הולך עם כיפה גלויה ברחובות שבין הבית שלנו למרכז היהודי, אבל במקומות הומי אדם אני חושש ומשתדל להסתיר את הכיפה", מסביר הרב שינפלד. המצב אומנם רגוע יחסית, אך גם הקהילה היהודית הקטנה סובלת מאיומים כשלפני מספר חודשים עצרה המשטרה ניסיון לשרוף את המרכז היהודי כולו. "זה מאוד קיצוני", אומר הרב שינפלד, "אבל לרוב זה לא בא לידי ביטוי ביומיום".

"בארץ, עם כל המצב הפוליטי והתקשורת שמתגייסת באופן מסוים, יש הרבה מחיצות בין דתיים לחרדים לחילונים והכל מקוטלג לפי גודל וצבע הכיפה והחזות החיצונית", מסיים הרב שינפלד, "אני חושב שמשהו שמאוד מאפיין את המקום שלנו זה ההבנה הזו שכולנו יהודים וכל הסטיגמות קורסות בקובנה כמו חומות יריחו".