משהו מעניין קורה בשנים האחרונות בכל הארץ בתחום ציון מסיבות בת המצווה. לצד האופנה שמתמקדת בהפקות גרנדיוזיות עם אמנים, תסרוקות וסדנאות יופי, הולכת ומתרחבת מגמה שונה לחלוטין, אצל חילונים ודתיים כאחד, בה אימהות ובנות יוצאות יחד למסע של לימוד והעצמה נשית הכולל התנדבות, חוויה באומנות, ריקוד ודמיון מודרך ובעיקר עיסוק במנהיגות. התכנית הוותיקה ביותר מתנהלת ב'מתן' - המכון התורני לנשים. היוזמת ומי שכתבה את התכנית היא אושרה קורן, מנהלת 'מתן' ברעננה, שהחלה את הכול לקראת הגעתה למצוות של בתה.
"כשהבת שלי התקרבה לגיל 12 התחלתי לחשוב איזה מסר אני רוצה ויכולה להעביר לה במובן המנהיגותי - נשי. ישבתי וכתבתי תכנית שאחר מכן הפכה להיות השראה לתכנית שרצה כבר 25 שנה בכל הארץ וגם במקומות שונים בעולם. התכנית מתמקדת בדמויות מופת נשיות, מנהיגות מהתנ"ך וההיסטוריה הציונית. הלמידה משותפת וכוללת חוויה ואלמנטים של העצמה נשית, קשר בין דורי והעשרה והיא מיועדת לכלל הציבור. יש קבוצות של אימהות ובנות חילוניות, יש קבוצות לדתיות ויש גם קבוצות מעורבות. לשמחתי התכנית רק הולכת ומתרחבת. הביקוש בכל הציבורים גדול מאוד וכך גם בחו"ל. יש לנו קבוצות בת מצווה בארה"ב, אוסטרליה, קנדה, שבדיה, מקסיקו ומקומות נוספים".
היהדות כבדה ולא נחמדה
קורן מספרת כי ההתמקדות בדמויות נשיות מאפשרת לבנות ללמוד מהערכים של הדמויות ולקבל השראה עבור עצמן. מעבר לכך, בתכנית נוצר קשר עמוק בין אם ובת, כזה שלא מאפיין את גיל ההתבגרות. כך התכנית הופכת למרחב יוצר לנתיבי קשר חדשים וכל זה ללא קשר לדת או מצוות.
"באחת הקבוצות נגשה אלי אימא חילונית ואמרה: 'התכנית הזאת היא לא תכנית דתית'. קצת נצבט לי הלב על כך שהדימוי שיצא ליהדות בציבור הוא של משהו כבד ולא נחמד. ההנחה היא שאם אתה מאיר פנים, נורמלי ונחמד אתה בטח לא אורתודוכס. כביכול אותנטיות דתית חייבת לבוא במחיר אנטיפתיות. התכנית עוסקת בנתינה, מנהיגות, חזון נשי, התבגרות. אלו ערכים שכולם יכולים ורוצים להזדהות איתם."
איך מחברים ערכים מודרניים לדמויות היסטוריות?
"קחו למשל את אסתר המלכה. היא ממש מודל של התבגרות שבה עוברים מלהיות "הבת של" - דמות פסיבית לחלוטין - לדמות מובילה ואפילו מנהיגה. ההקבלה הזאת משרתת אותנו בבירור בקשר שבין הבנות לאימהות שלהן. דונה גרציה היא דמות מדהימה של יהודייה, אשת עסקים בתקופת ימי הביניים, שענייניה חובקים עולם והיא גם מצילה אנשים. בדמויות של מייסדות ציונות אנחנו עוסקים בחנה סנש, גולדה מאיר, רחל המשוררת, נעמי שמר, טובה אילן ועוד. המסר הוא שכל אחת מהן נתנה משהו שטרם להוויה ולתקומה הציונית, וכך יכולה לעשות כל אחת מאיתנו".
מעל לכל - החוויה
אנחנו חיים בדור המסכים שבו הכול מהיר וקצר. איך מתווכים לדור שכזה את התכנית?
"חוויה היא נדבך בסיסי בתוכנית. בכל מפגש יש לנו לימוד, אבל הוא מתרחש תמיד דרך חוויה. לפעמים זה דרך אומנות, לפעמים תנועה או דמיון מודרך, לפעמים אנחנו מתחפשות. יש מפגשים שמוקדשים ליציאה לשטח למשל לפעילות התנדבותית. חוויה היא המפתח ללמידה בגלל שהיא מאהיבה את הדבר. אנחנו לא מדברות רק על הדמויות, אלא מנסות למצוא את הדמויות הללו בתוכנו. אי אפשר ללמוד על העצמה או מנהיגות בלי לקשר את הדברים, כל אחת למציאות שבה היא נמצאת".
איך משווקים תוכנית בת מצווה לקהל חילוני, לכאורה זה משהו שבכלל לא נמצא במודעות של הציבור הזה?
"זה לא פשוט מכמה סיבות. מבחינה טכנית הציבור החילוני פחות מאוגד בקהילות, לעומת הציבור הדתי שמאוגד סביב בית כנסת או יישוב. זה מורכב גם ברמת המודעות והשיח. אצל החילונים מדברים פחות על 'בת מצווה' ויותר על 'בתמצווש'. מצד שני, אנחנו חיים בעידן שיש בו המון שיח על העצמה נשית, על מנהיגות, על חיבור פנימי. יש חיפוש לתכנים כאלה והם בעצם המסד של תכנית 'בת מצווה'. אנחנו פונות למתנ"סים בכל רחבי הארץ ולשמחתנו יש לא מעט פניות להוביל את התכנית כמסגרת קבועה. מנהלי המרכזים החברתיים משקפים לנו בהיענות שלהם את הדרישה שיש בשטח לתכנים הללו. בחלק מהמקומות מדובר ביוזמה אישית. אמא אחת שמחליטה לחפש תכנית עבור הבת שלה ומארגנת או סוחפת אחריה עוד זוגות של אימהות ובנות מהכיתה או הקהילה.
לחזק את הזהות הנשית
"בסופו של דבר אני חושבת שהעובדה שהתכנית קיימת כבר 25 שנה ורק הולכת ומתרחבת משנה לשנה מספרת את הסיפור. זה לא קורה רק בארץ אלא בכל העולם. בשבוע הבא אני יוצאת לארה"ב להכשיר עוד מנחות עקב דרישה להרחבת התכנית שם. יש כל הזמן יוזמות יפות שקמות וגוועות. ההמשכיות והדרישה הגדלה בקרב כל הציבורים מלמדים שבסופו של דבר כולנו, דתיים וחילוניים, מחפשים את המסר הפשוט: להיות יחד. לחזק את הזהות הנשית שלנו. לעבות וליצור ערוצי שיח חדשים בין אימהות ובנות".
