הכירו: קהילת החוצניקים הצעירים הסוערת בהרצליה

החיים של יהושע (ג'וש) ומרגו באטוויניק היו די ברורים. שניהם מארה"ב, הוא מניו יורק והיא מניו ג'רזי. אחרי לימודים בתחום ההוראה בחו"ל ושנה בישראל, הם כבר עמדו לחזור לארה"ב ולפתח קריירה. הם אמנם ידעו שבשלב כלשהו יעלו לארץ, אבל לא חשבו שזה יקרה כל כך מהר ובצורה הנוכחית. מפגש אקראי פה בארץ עם כמה סטודנטים דתיים מפלורידה שלמדו במרכז הבינתחומי בהרצליה שספרו בכאב על המצב המוזר שדווקא פה בישראל, בגלל הבדידות ומאחר שאין להם קהילה תומכת הם שוקלים לחזור לחו"ל, הוליד אצלם את ההכרה כי ייתכן והשליחות שלהם היא דווקא בישראל.

"סטודנטים יהודיים מהעולם שמגיעים ללמוד בישראל נקרעים בבת אחת מהווית החיים שלהם", מסביר ג'וש. "בחו"ל יש לקהילה מקום מאוד מרכזי בחיי האדם. כשהגיעו לארץ הם פתאום מצאו את עצמם ללא אווירת שבת, ללא חג ובלי שום מסגרת משפחתית עוטפת. החבר'ה שפגשנו פנו לארגון האורתודוכסי האמריקאי ה-OU ובקשו סיוע".

ל-OU ישנה תכנית סטודנטים ב-23 קמפוסים בחו"ל. התכנית מרוכזת סביב משפחות מארחות. החבר'ה שלמדו בישראל העלו רעיון להקים פרויקט דומה בארץ עבור סטודנטים מחו"ל שלומדים בישראל. הארגון הרים את הכפפה וג'וש ומרגו היו הזוג שקיבל את ההצעה להיות המשפחה הראשונה בארץ שתרכז קהילת סטודנטים. כך נוסדה התכנית: Mizrachi OU-JLIC at IDC Herzliya.

"החלטנו לומר 'כן' וכל השאר היסטוריה", מספרת מרגו בחיוך. "בשבת הראשונה הודענו שיהיה מניין של קבלת שבת אצלנו בדירה. התלבטנו אם בכלל יהיה מניין. אלא שאז כמו משום מקום הופיעו להם 40 חבר'ה. היינו בשוק. ולא רק אנחנו, הסטודנטים עצמם היו בהלם כשפתאום הבינו כמה רבים כמותם מחפשים את אותו דבר. בשבת הבאה כבר הגיעו 70 סטודנטים. אנחנו נמצאים היום בשנה השלישית של הפרויקט עם יותר מ-400 סטודנטים מכל העולם שמהווים קהילה בפני עצמה ומשתתפים בחלק או בכל הפעילויות שאנחנו מקיימים. התחושה שלהם היא לא שהם מצאו בית, אלא שהם מייסדים קהילה והם החלוצים שלה. אנשים לא מחפשים פתרונות טכניים לתפילות או לסעודות, הם מחפשים בראש ובראשונה שייכות".

מאיפה מגיעים הסטודנטים ומה האופי שלהם?

"הסטודנטים מגיעים מהמון ארצות בעולם," מספר ג'וש, "אמנם התוכנית עצמה מתנהלת בשפה האנגלית אבל יש פה חבר'ה גם מספרד, ברזיל, פורטוגל ועוד ארצות. כולם מתגוררים, פחות או יותר, בכל רחבי גוש דן: הרצליה, רעננה, גבעת שמואל, תל אביב ועוד. חלקם לומדים בבינתחומי והשאר במוסדות אקדמאיים אחרים. יש פה בנים ובנות. רוב החבר'ה גדלו כדתיים אבל היום 70% מהם כבר לא ממש כאלה. בחו"ל החלוקה בין דתיים לחילונים פחות קיימת מבישראל וכולם פשוט חברים בקהילה. אז אולי לא כולם שומרים שבת, אבל עדיין הרוב רוצים להגיע בשבת עצמה לסעודות אצלנו בבית כדי להיות עם כולם יחד".

איך אנשים מגיעים אליכם? איך הם נחשפים לפרויקט?

מרגו: "האמת היא שאין לנו צורך לפרסם. ההתרגשות וההתלהבות של החבר'ה מעצם העובדה שבכלל יש דבר כזה כמו קהילה עבור סטודנטים מחו"ל בארץ מפיצה את הידיעה מפה לאוזן במהירות מטורפת. יש לנו כל הזמן פניות מחבר'ה שרוצים להצטרף. כל שבוע אנחנו מקבלים המון טלפונים מחו"ל של סטודנטים שלומדים בארה"ב וחושבים כעת לעבור ללמוד בארץ בבינתחומי או במוסדות אחרים, לאור העובדה שיש קהילה כזאת. יש גם לא מעט שעברו דירה מירושלים או מקומות אחרים כדי להיות קרובים לקהילה. יש בקבוצה גם בוגרים שכבר סיימו את התואר והחליטו להישאר כדי להמשיך ולהיות חלק מהקהילה. לאחרונה גם המרכז הבינתחומי מבין את האפקט החיובי ושהקהילה בעצם מושכת סטודנטים לבוא וללמוד בהרצליה".

איך נראה סדר היום שלכם כמשפחה שמסביבה מתהווה קהילה?

מרגו: "זאת עבודה במשרה מלאה. אנחנו מקבלים משכורת מה-OU ומארגון המזרחי העולמי, כדי שנוכל להיות פנויים נטו לעניין הזה. אנחנו מקיימים שלוש תפילות במניין כל יום בקמפוס של הבינתחומי. ייסדנו בית מדרש פתוח בבקרים. ג'וש מעביר שם בכל יום שיעור ויש שיעור נוסף בערב בנושאים כמו: תנ"ך, אמונה ועוד. אנחנו עורכים אירועים חברתיים במהלך השבוע. בשבוע האחרון עשינו סדר ט"ו בשבט אצלנו בדירה והגיעו 60 חבר'ה. בכל שבת ישנן סעודות אצלנו בדירה. בשבת ממוצעת יש לנו 100 סטודנטים לארוחות. כך גם בחגים ואפילו יותר. בפורים יש קריאת מגילה שמגיעים אליה מאות אנשים וכך הלאה. יש סטודנטים שאנחנו רואים אותם כמה פעמים בשבוע כי הם נוטלים חלק בכמה משבצות, וישנם כאלה שאנחנו רואים בעיקר בסופ"שים.

מאיפה מגיע המימון לתוכנית?

ג'וש: "אנחנו מגייסים 100% מהמימון, וכשאני אומר 'אנחנו' אני מתכוון לסטודנטים. מעבר למשכורות שלנו שמשולמות בידי ה-OU והמזרחי העולמי, אין כמעט שום מימון מוסדר לתכנית. אנחנו מקבלים סיוע טכני ולוגיסטי מהגרעין התורני בהרצליה והעומד בראשו צחי וייס שהפרויקט הזה חשוב לו בצורה אישית והוא מעורב ודואג בצורה שלא תאמן. יחד עם זאת, רוב המימון מגיע מההתגייסות של הסטודנטים שרוצים שהפרויקט הזה ימשיך ויגדל. במרץ הקרוב יש 50 חבר'ה מהקבוצה שירוצו במרתון ירושלים במטרה לגיוס תרומות לפרויקט. בכל שנה אנחנו מגייסים באמצעות המרתון חלק נכבד מהמימון עבור הפעילות, הארוחות, השיעורים, הכיבוד ועוד. לפני שתי שבתות הזמנו את משה פדלון ראש העיר הרצליה להצטרף אלינו לתפילת קבלת שבת. הוא הופתע לגלות שמתחת לאף צמחה בעיר שלו קהילה צעירה ולא מוכרת ומאוד התלהב מהפוטנציאל שלה. כשהוא שאל את הסטודנטים איך הוא יכול לעזור, כולם ענו אותה תשובה בלי תיאום: 'תבנה לנו בית כנסת'. לשמחתנו התשובה הייתה חיובית. אין ספק שמתרחש פה משהו ענק. צמיחה של קבוצה בקצב כל כך גדול לא מתרחשת אלא אם מדובר בצורך אמיתי וגדול. יש פה אבן שואבת לעלייה ארצה עם אפשרות לקחת חלק בקהילה עוטפת".