הבן שלי בכיתה ד' לא מוכן לשבת להכין שיעורי בית. כל יום מחדש אני צריכה לרדוף אחריו, לשכנע, להבטיח פרסים, לאיים שלא ילך לחברים עד שיסיים את שיעורי הבית. אני חוששת שאם לא יכין הוא ייענש בבית הספר וגם יצבור פערים בלימודים. אני מרגישה שבמקום להנות מזמן נעים בבית ביחד אני במאבקים ומריבות אתו כל יום. מה אוכל לעשות כדי לגרום לו לרצות להכין שיעורים?
תשובה
כשאנחנו חושבים על פתרון הבעיה יש כמה תובנות חשובות שכדאי שנשים לב אליהם:
1. בדרך כלל אנחנו עושים שוב ושוב את אותם הדברים כדי להגיע לפתרון, בלי לשים לב לעובדה הפשוטה שמה שאנו עושים לא מוביל לשום פתרון. אם כן כלל ראשון הוא לעשות שינוי של 180 מעלות. להפסיק לעשות את מה שאנו עושים, שלא מועיל בכל מקרה, ולעשות משהו אחר לגמרי. לפעמים לא יהיה לנו קל לשנות אבל זה שווה את המאמץ כדי לפתור את הקושי איתו אנו מתמודדים.
השינוי מתחיל במחשבה
2. המחשבה מה תהיה התוצאה שהילד יצטרך להתמודד עמה מובילה אותך לרדוף אחרי הילד. שלא יצטרך להתמודד עם התוצאות. אך אם אנו רוצים לשנות מה שעשינו עד עכשיו, כדאי להתחיל משינוי המחשבה. אולי תהיה תוצאה לא נעימה לכך שהילד לא יכין שיעורי בית אך אולי דווקא היא זו שתביא אותו לשנות את התנהגותו. הרי האחריות להכין את שיעורי הבית היא שלו. מה דעתך להרפות ולתת לילד להתמודד עם השלכות מעשיו?
לא תצליחו לגרום לו לרצות
3. עד עכשיו ניסית לגרום לו לרצות להכין שיעורים ולא הצלחת. במשימה זו גם לא תצליחי כי הוא לא רוצה, ואין לנו אפשרות לגרום לאדם אחר לרצות משהו שהוא לא רוצה. השאלה היא איך אפשר להסביר את חוסר הרצון שלו. אנו נוטים לחשוב שזה יהיה קשור לכך שאולי קשה לו, אולי משעמם, אולי הוא עייף מהלימודים בבית הספר. כל הפרשנויות האלה לא עוזרות לנו לפתור את הבעיה כיון שאפילו אם נניח שההסברים נכונים, זה עדיין לא מונע ממנו לרצות להכין שיעורים. ילדים רבים קשה להם, או שהם עייפים או לא ממש מעניין אותם ובכל זאת הם מכינים שיעורים. כדאי להפסיק לתת הסברים להתנהגות שלו שאפילו אם אנו לא אומרים אותם בקול רם הם לכאורה מעין אישור, תירוץ, הסבר הגיוני להתנהגות הילד ולא מקדמים אותנו לפתרון.
החיבור תלוי בילד
4. כדאי להבין שבדינמיקה המתפתחת ביננו לבין הילדים, יש רובד לא מודע שמשפיע על התנהגות הילד בצורה מהותית. הילד מחובר אלינו, ההורים, בחיבור חזק וקיומי מהרגע שהוא נולד. טיב החיבור תלוי בילד, ולא בנו, בניגוד למה שמקובל לחשוב. הילד מתחיל להתנהג באופן מסוים שגורם לנו להגיב ואנו שוב ושוב חוזרים על אותה תגובה. באופן לא מודע ומוטעה הילד מעוניין בתגובה הזו והיא זו שתביא להמשך התנהגותו. אז מה לעשות? לא לעשות את מה שעשינו עד עכשיו. במקרה של שיעורי הבית תוכלי לשחרר את האחריות למרדף, שלקחת על עצמך. התייחסי אל הילד כאל ילד שתמיד מכין שיעורי בית בלי שאת צריכה לרדוף או לבדוק. אל תדאגי מה יקרה במידה ולא יכין, מקסימום הוא יתמודד עם התוצאות וילמד מהן. את תרוויחי זמן נעים בבית אחר הצהרים עם הילד, והוא ירוויח את ההזדמנות לקחת אחריות על מטלת חיים התואמת את גילו.
הכותבת מנחת הורים, יועצת זוגית ואישית בגישת שפר, חברה בצוות הניהול של מרכז שפר.