בימים אלו, כאשר סערת הקורונה עדיין בעיצומה, רציתי לנצל את המצב הזה עצמו של חוסר הוודאות, התהייה, הספיקות, ולהפיק ממנו דווקא מסר חיובי, ותופתעו לשמוע, מסר של... רגיעה!
בסערת השבוע החולף פגשתי חברים שלא מצאו מנוחה לעצמם. בפגישה שערכתי איתם (בהתאם להנחיות, כמובן...) זכינו לעמוד יחד על הנקודה, וממנה עצמה למצוא את המבט הנכון למצוקה.
חבר אמיד בעל עסק נדל"ן רב מימדים הגיע מפוחד כולו, חסר יציבות, אחוז חרדה. שאלתי אותו: ידידי היקר, אני מכיר אותך כאדם יציב, עמיד במצבי לחץ, מה עכשיו? מישהו מהמכרים או מבני המשפחה נתקף בקורונה? או מה?
הכל קורס מול העיניים
והוא עונה: "אני רגיל לתפקד בשליטה מלאה, המוטו הוא: 'שליטה במצב'." הוא מראה על אחד מהפרויקטים שלו, מבנים רבי קומות מרשימים: "גם אם עכשיו חלילה הכל קורס ארצה כמגדל קלפים, אני 'אוסף' את עצמי, שואף אויר, מתעשת, ומתחיל בתכנון וחישוב מסלול מחדש מהנקודה שאני נמצא, משער כמה זמן ומשאבים ייקח הפינוי... מפעיל פוליסות ביטוח מתאימות כדי להתארגן פיננסית, וכן הלאה, עד להקמת הכל מחדש, מהמסד עד הטפחות. את הכל אני יודע לעשות, וזה אפילו אתגר...
לעומת זאת ב'משבר הקורונה', הכל קורס מול העיניים, ואני אפילו לא יודע 'מי נגד מי', מה קורה היום, מה יהיה מחר, ואפילו לא בעוד שעה, כולם מפזרים אמירות, הצהרות סותרות, תכניות שמופרחות לחלל האויר, ועוד לפני שייבש הדיו - הן מוחלפות באחרות... וכן הלאה. אני מרגיש שהמצב לא בשליטה, ומכאן חוסר האונים. בקיצור, אני מרגיש אבוד!"
לא עידכנו אותנו מראש
לאחר כמה דקות של רוגע, בשיחה מעמיקה, בניתוח של המצב בהסתכלות נכונה ואמיתית, הגענו למסקנה הפוכה, מעודדת, ואפילו מרגיעה:
המצב הנוכחי מלמד אותנו דווקא להיפך, כיהודים מאמינים אנו יודעים שהכל משמים, הכל מתוכנן מלמעלה לפרטי פרטים, שום דבר לא באמת קרה בהפתעה. אלו שהופתעו הם אנחנו, כאשר לא 'עידכנו אותנו מראש' בתכניות שכבר הוכתבו מזמן.
כעת הוא דווקא זמן טוב להרפות, לשחרר... אנחנו רואים במוחש כיצד האדם אינו שולט במצב, אלא המצב מוכתב מלמעלה. הכל נעשה במהלך מחושב ומדויק לפרטי פרטים, מיותר לתכנן את התכנונים לעתיד, כשאנו לא יודעים מתי יחזרו הלימודים לסדרם, מתי וכיצד יתנהל המסחר, היציאה לעבודה, ועוד.
בימים כתיקונם האדם אינו רגוע, האם הוא עושה את הדבר הנכון, אולי נדרש ממנו לעשות עוד משהו, או אולי בכיוון אחר לגמרי. הוא עסוק ברדיפה אחרי הפרנסה, בהשתדלות כזו או אחרת. ודווקא כעת, כמובן במקביל לקיום הוראות הזהירות כחובתנו במצוות 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'. כעת אנו יכולים להירגע, לסמוך על אלוקים, ולשמוח שלא מבקשים מאיתנו עצות.
גם במכון ויצמן צריך להתפלל
כמה זה משחרר ומרגיע. כמה אושר וסיפוק נפש יש בהרגשה של האדם המאמין שנושא ידיו לשמים ואומר: ריבונו של עולם, הכל בידים שלך, הכל בשליטה שלך, אנו עשינו את שלנו, ואתה הרי תעשה את שלך!
בימים כאלו אנו שומעים גם מאנשים שאיננו רגילים לשמוע מפיהם דיבורי אמונה, וכאשר אנו פוגשים בהם בתקופה זו, הם מלאים בדיבורי אמונה, בביקוש וצימאון לחיזוק באספקלריא יהודית. שמענו השבוע את ראש הממשלה בדבריו, "היום צריך להרים את העיניים לשמים ולהתפלל, כן, גם המדענים במכון ויצמן".
הבה ננצל את ההזדמנות המיוחדת להאיר לבבות, לתת מילות חיזוק לסובבים, ליצור קשר עם מי שאולי מרגיש בודד כעת, לתת מבט חיובי מתוך חוסר הוודאות הזו. עומדים אנו בתחילתו של חודש ניסן, ימים אלו מעוררים בנו את התקווה לגאולה, כמו שאמרו חז"ל שבניסן עתידים להיגאל, אנו בטוחים שהכל לטובה, ובקרוב נזכה לגאולה שלימה.
שבת שלום וחודש מבורך,
הרב בן ציון (בנצי) נורדמן