שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום: וואלה! יהדות עם פרויקט מיוחד, בכל יום מקבץ הלכות ומנהגים לחג הפסח, מתורתו של ראש אבות בתי הדין במרוקו, האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א. פרק ב' (למקבץ א', 1-7, לחצו כאן)
8. מראש חודש ניסן אחרי תפילת שחרית, נהגו אבותינו ורבותינו זצוק"ל לקרוא פרשת הנשיאים של אותו היום בציבור. (ומובא בשל"ה הקדוש דף קמ' עב' דמנהג טוב לקרות בכל יום ויום פרשת הנשיא של זה היום, כי כל נשיא ונשיא היה לו סודות גדולים אשר המשיכו שפע הרוחניות, כל אחד לשבטו כל ימי עולם. ובקריאת הפרשה הוא מעורר קדושת היום. וביום י"ג בניסן קוראים פרשת "בהעלותך" עד "כן עשה את המנורה" והוא כנגד שבט לוי).
9. בסיום תפילת שחרית, נוהגים להוציא הספר תורה ולקרוא את פרשת הנשיאים בספר התורה ובלי ברכה. (ולא יחשוש, שאין זה כבוד הספר תורה להוציאו, דהנה רבנו יואל ב"דברי יואל" פוסק שבתוך בית המדרש אין שום זילותא בהוצאת ספר תורה, משום שזה כבודו וזה מקומו בבית המדרש) .
10. אין מבקרים בבית החיים כל חודש ניסן, אבל ללכת לקברי צדיקים בגדר של להתפלל, כן נהגנו ללכת. (מרן ה"בית יוסף" ביורה דעה, סימן שמד', מביא בשם ה"כל בו" סימן קיב', שנהגו בנרבונא שביום שביעי בצאתו מבית הכנסת, הולך האבל לבית הקברות. ואם חל יום שביעי בראש חודש, אינו הולך לבית הקברות. ומובא בפוסקים שהחשש שיבא לידי בכי, וכאשר האדם הולך לבית הקברות בשבעה ובשלושים מגיע לבכי בראש חודש ושאר מועדים.
והנה מצאנו ברבנו ה"בן איש חי" פ' וישב הלכות חנוכה אות כב' שכתב, דאין הולכים בימי החנוכה לבית הקברות ביום יארצייט. ומי שיש לו יארצייט בתוך ימי חנוכה, ילך קודם חנוכה. אבל הולכין להשתטח על קברי צדיקים, ושכן המנהג בבגדד שהולכין על מצבת יהושוע כהן גדול בערב ראש חודש שבתוך ימי חנוכה ע"כ).
11. היוצא בימי חודש ניסן ורואה אילנות המוציאים פרחים, מברך בשם ומלכות "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וכו'" וזה אם חושש שיהיה לו תקלה ואונס. אבל אם יודע בבירור שנמצא בחול המועד בביתו, זכות גדולה ביום ראשון של חול המועד לצאת כל העדה ברוב עם הדרת מלך, ולברך ברכת האילנות שמעלתה רמה ומתקנת ומעלה ניצוצות רבים, וגואלת ופודה ומעלה מדרגה לדרגה נשמות המעוברות בעצי השדה.
12. מנהג קהילתינו הקדושה בשבת הגדול מפטירים "וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם" בין חל בו ערב פסח ובין חל ביום אחר, מפני שהפטרה זו מענינו של יום.
13. ונהגו שתלמיד חכם יעלה להפטרה זו, דהנה ידועים דברי היעב"ץ המובאים ב"סדור היעב"ץ" שהפטרת "וערבה" שייכת לשבת הגדול שבכל שנה ושנה, משום שבפסח העולם נידון על התבואה, כדאיתא (ראש השנה טז) ואמרינן (שבת לב) בעון ביטול תרומות ומעשרות השמיים נעצרים מלהוריד טל ומטר, ויש יוקר בעולם ובני אדם רצים אחר פרנסתם ואין מגיעים. ואם נותנים התרומות ומעשרות מתברכים, שנאמר: "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי".
והפסוקים האלו שהם בהפטרה זו, הם מעינינו של הפסח תמיד, ולכן מפטרים בה לפני הפסח, להזהיר את העם על המעשרות קודם גמר דין התבואה, שלא תלקה בעון מניעת המעשרות. ואם נותנים, מתברכים ע"כ.
וכאשר עולה להפטרה, יכון בדעתו להיות צינור משפיע שפע ברכה והצלחה לכל בני הקהילה באהבה ואחוה.
14. ערב ראש חודש ניסן מנהג טוב ללכת לבית החיים.
15. קמחא דפסחא, מנהג כל ישראל ליתן חיטים או קמח לעניים לצורך המצות.
16. ענין קמחא דפסחא חשוב ובעל משמעות רבה ביותר, וישתדל שלא יהיה ממעשר כספים אלא חובה לשעצמה לעזור לעניי העיר.
17. צריכים לתת לכל נזקק את כל הוצאות החג, "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ" וח"ו שלא ימצא במחנינו אדם שחסר לו משהו כל ימי החג.
18. מצות נתינת קמחא דפסחא היא כל אדם על פי היכולת שלו. ואי אפשר למדוד את הנתינה, אלא "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" ועל האדם לדעת שברכה עצומה לו ולזרעו נמצאת בכח מצות קמחא דפסחא.
19. כל מי שגר בעיר י"ב חודש צריך להשתתף בקמחא דפסחא (עיין במרן ה"בית יוסף" ביוד סי רנו סה) ועיין ב"באר היטב" סקז וכן באחרונים, ואם אדם הגיע לעיר על מנת להשתקע שם, חייב ביום הראשון שגר להשתתף בקמחא דפסחא. (שערי תשובה סקא) וכך גם החובה של גבאי הצדקה, לתת לעני שגר בעיר י"ב חודש או אם בא על מנת להשתקע מהרגע הראשון מחויבים לתת לעני.
20. נשתדל בקהילת קודש "שובה ישראל" למלא את כל צרכי כל בני הקהילה, האברכים וכל מי שנזקק. וכל עני שפושט יד, לתת לו לפחות את סעודת החג הראשון ולבני הקהילה, למלא את כל צרכיהם.
21. מנהגנו שכל חודש ניסן אין אומרים תחנון. (שוע סעי ב)
22. אין מתענים בכל חודש ניסן.
23. וכן בחודש ניסן לא לבשנו שק.
24. חיוב בדיקה וביטול, חייב כל אדם לבער חמץ הנמצא בביתו וברשותו, ואפילו לא ישתמש בביתו בפסח. ועל כן תקנו חכמינו זצוק"ל, לבדוק כל מקום שיש לחוש שהגיע שם חמץ באמצע השנה, וחייב בבדיקה אפילו ליכא שם רק פירורים קטנים שאינם ראוים לאכילה. וחוץ מחיוב בדיקת חמץ, תיקנו חכמינו זצוק"ל לבטל החמץ ולהפקירו וגם להשביתו מרשותו.
25. ופוטר את בני הבית בבדיקת בעל הבית.
26. ואם בעל הבית לא נמצא בביתו, צריכים בני הבית לבדוק בשבילו, אפילו לא ציוום בפירוש.
27. ואישה הגרה לבדה, כגון: אלמנה או גרושה חייבת בבדיקת חמץ כמו האנשים, ואם יכולים ימנו שליח בבדיקת חמץ. וכמו כן חייבת לבטל את החמץ וגם חייבת לשרוף את החמץ, ומותר למנות שליח על זה ואחרי כן תבטל היא את החמץ.
28. ואפילו אם המקום לא קנוי לו, אלא שיש לו רשות להשתמש שם כגון שכר בית.
29. וכן השוכר בית מחבירו, אפילו אין בדעתו להכנס שם עד אחרי הפסח, חייב לבדוק קודם הפסח. כמו כן בשאר כל מקומות השייכים לאדם, אם לא שמכרם לנכרי.
30. ידע האדם דאיסור "בל יראה" ו"בל ימצא" הוא שלא ישאיר חמץ תחת בעלותו. ונוסף לזה יש עוד מצוה "תשביתו", שצריך להשבית החמץ בערב פסח לשורפו ולבערו מן העולם או לפוררו ולזורקו לרוח או לים. ואם אינו משביתו מן העולם, אף על פי שמוציאו מרשותו ומניחו ברשות הרבים במקום הפקר או שפסלו מאכילת כלב או זרקו לים ושוב אינו עובר על "בל יראה" ו"בל ימצא", אפילו הכי לא קיים עדין מצות תשביתו, שצריך לבערו מן העולם דוקא. וחיוב זה הוא דוקא בערב פסח משש שעות והלאה, אבל קודם לכן סגי במה שמוציאו מרשותו, ואין צריך להשביתו מן העולם.