חיים צדיק עסק במוזיקה כבר מגיל צעיר. בגיל 12 החל לשיר, ובגיל 24 עבד על אלבום חדש. לילה אחד, בזמן שחיפש עם המעבד המוזיקלי שלו את השיר העשירי והאחרון שיסגור את האלבום, הוא לא יכול היה לדמיין שבתוך שעות חייו ישתנו לחלוטין.
אחרי שעות ארוכות של עבודה הוא החזיר את המעבד לביתו בנתיבות, ויצא בחזרה לכיוון באר שבע עם חבר. במהלך הנסיעה, בכביש חשוך, חתול קפץ לכביש. צדיק ניסה להימנע מפגיעה בו, איבד שליטה על המכונית והרכב הסתחרר שוב ושוב.
למרות התאונה הקשה, צדיק וחברו הצליחו לצאת מהמכונית כמעט ללא פגע.
אלא שאז הגיע הרגע ששינה את הכול.
"נכנסתי לרכב לחפש את הכיפה"
לאחר התאונה עצרו כלי רכב במקום, וגם אמבולנס שהיה באזור הגיע לזירה. בשלב מסוים הבחין צדיק שהכיפה שלו אינה על ראשו.
"אמרתי לחבר: אני נכנס לרכב לחפש את הכיפה", הוא משחזר. הוא התיישב במושב שליד הנהג והתכופף אל רצפת הרכב.
באותו זמן הגיע למקום רכב אחר במהירות גבוהה. אנשים ניסו לסמן לנהג לעצור, אך לדבריו הוא לא הבחין בהם והתנגש ברכב שבו ישב צדיק.
"פה איבדתי את ההכרה", הוא מספר.
עוצמת הפגיעה הייתה קשה. הרכב שבו ישב נגרר עשרות מטרים וניזוק בצורה קשה. צוותי ההצלה נאלצו לחלץ אותו מתוך המכונית, והוא פונה לבית החולים סורוקה בבאר שבע.
בבדיקות התברר כי הטחול שלו נפגע באופן קשה, והוא הוכנס לניתוח שבמהלכו נאלצו הרופאים להסירו. צדיק נותר מחוסר הכרה.
כעבור יומיים נדרש לעבור ניתוח נוסף בעקבות שברים ברגלו. לדבריו, בני המשפחה הוזהרו שמצבו קשה וכי גופו עבר טראומה משמעותית.
במהלך אותו ניתוח, הוא מספר, התרחש האירוע שהוא זוכר עד היום.
"ראיתי את סבתא שלי. היה סביבה אור גדול"
לדברי צדיק, במהלך הניתוח הוא חווה מוות קליני.
"אני זוכר שראיתי את סבתא שלי, זיכרונה לברכה, שכבר אז לא הייתה בין החיים", הוא מספר. "היה אור גדול מסביבה, אור שאנחנו לא מכירים פה בעולם הזה. היא חייכה אליי".
אבל זה לא היה הדבר היחיד שלדבריו ראה.
"ראיתי את המשפחה מחוץ לחדר. את כל מי שהיה מחוץ לחדר. וכשהתעוררתי וחזרתי להכרה, אמרתי להם בדיוק מי היה שם ומה לבש".
לדבריו, בני המשפחה אף ניסו לבדוק אותו. "ניסו לבלבל אותי ולהוסיף שמות, אבל ידעתי בדיוק מי היה שם".
צדיק אינו טוען שהוא זוכר את כל מה שהתרחש בזמן המוות הקליני. להפך. לדבריו, יש חלקים שאינם נגישים לו כיום.
"אני כן מרגיש שהשכיחו ממני משום מה", הוא אומר.
"אהבה שלא ניתן לתאר במילים"
מה שהוא כן זוכר בבירור הוא התחושה.
"בזמן המוות הקליני אני זוכר שהרגשתי אהבה כל כך גדולה לקדוש ברוך הוא, שאנחנו באמת לא מכירים אהבה כזאת כאן בעולם הזה", הוא מספר.
לדבריו, אפילו האהבה הגדולה ביותר שאדם מכיר בחייו אינה משתווה למה שהרגיש באותם רגעים. "גם לילדים שלך, כמה שאתה אוהב אותם, ושלא ניתן לתאר במילים את האהבה לילדים או להורים - זה לא משתווה לאהבה שהרגשתי לקדוש ברוך הוא".
לצד אותה אהבה הוא מתאר גם תחושה הפוכה כמעט - פחד עמוק.
"הרגשתי פחד של דין וחשבון על כל דבר, לא רק על מעשה, אלא על כל מחשבה הכי קטנה שעברה אי פעם בראש. זה היה פחד נוראי. כשהוא התחבר יחד עם האהבה, זו הרגשה שלא מכירים אותה".
גם לאחר שהתעורר, לדבריו, משהו נשאר איתו. "התעוררתי עם אהבה חזקה מאוד לקדוש ברוך הוא. תמיד אהבתי את הקדוש ברוך הוא, אבל זאת אהבה מסוג אחר. כמות אחרת".
"עוד שבועיים חיים בבית"
באותם ימים הייתה אחותו של צדיק שכנתו של הרב יורם אברג'ל זצ"ל בנתיבות. לדברי צדיק, הרופאים העריכו כי אם ישרוד, צפויה לו תקופת החלמה ארוכה שכללה חודשים של טיפול נמרץ, אשפוז ושיקום.
אלא שלדבריו, הרב אברג'ל אמר לאחותו: "תגידי לרופאים שחיים עוד שבועיים בבית".
במהלך האשפוז התרחש אירוע נוסף שבו התקשה צדיק לנשום והצוות שקל להחזירו לטיפול נמרץ. אמו ניגשה אליו וביקשה ממנו לומר שלוש פעמים "אלהא דמאיר ענני".
"מיד באותו רגע הכול הסתדר", הוא מספר.
לדבריו, כשבועיים לאחר מכן אכן השתחרר לביתו, וכחודש וחצי אחרי האירוע כבר חזר לעמוד על במה, במסיבת הודיה שנערכה לציון החלמתו.
השיר שהיה חסר באותו לילה שבו התחיל הכול הפך בסופו של דבר לשיר שסגר את האלבום - שיר הודיה לקדוש ברוך הוא.
"זה שקמנו בבוקר לא מובן מאליו"
שנים לאחר אותו אירוע, המסר שצדיק מבקש להעביר פשוט.
"שלא נקבל את כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה בשבילנו כמובן מאליו. זה שקמנו בבוקר, זה לא מובן מאליו".
הוא זוכר היטב את הימים שבהם אפילו שתיית מים הייתה דבר שלא יכול היה לעשות בעצמו. לדבריו, במהלך האשפוז הרטיבו עבורו תחבושת במים כדי שיוכל רק להרגיש מעט את הטעם בפיו. כדי להזיז אותו כמה סנטימטרים במיטה נדרשו כמה אנשים.
"זה שאנחנו יכולים לקום, ללכת, להזיז ידיים ורגליים, לנשום בלי כל הצינורות שהייתי מחובר אליהם - זה לא מובן מאליו", הוא אומר.
וזה גם המסר שלקח איתו מאותו לילה: להסתכל אחרת על הדברים הפשוטים ביותר בחיים, להכיר טובה ולהודות לקדוש ברוך הוא על מה שלפעמים נדמה לנו שמובן מאליו.
עוד בערוץ
"ראיתי את המוות שלה מול העיניים - ובחרתי לראות נס"
"אמרתי לאלוקים: הבן שלי נפגע בראש. אתה תשמור לו על הראש, ואני אכסה את הראש"
לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.
