יותר משנה חלפה מאז שמרדכי שנוולד נפצע קשה במהלך הלחימה בעזה, אבל תהליך השיקום שלו עדיין נמשך. "לפני שבועיים הייתי אצל הרופא והוא אמר לי: יש לך עוד שנה", הוא מספר לישראל מאיר. לדבריו, בתחילת הדרך השיפור מורגש במהירות, אבל בהמשך מתחילים לצוף כאבים ואתגרים חדשים.
שנוולד, בן למשפחה מוכרת בציונות הדתית, עבד לפני המלחמה בהייטק ובמוזיקה והתגורר במשאית שהסב לבית. בשמחת תורה הוא שהה בירושלים. כשהאזעקות החלו והטלפון מהיחידה הגיע, הוא הבין שהוא בדרך למלחמה.
בדרך פגש צעיר חרדי שאמר לו כי הוא רוצה לעזור באמצעות לימוד תורה. "אמרתי לו: אנחנו צמד. אני הולך להילחם ואתה הולך להילחם בלימוד תורה". זמן קצר לאחר מכן הגיע שנוולד ליחידת השריון שבה שירת ונכנס ללחימה.
"הבנתי שאני חי"
כשבוע לאחר תחילת התמרון, במהלך פעילות בעזה, הטנק של הצוות לא הצליח להניע. שנוולד יצא החוצה בניסיון לטפל בתקלה.
"סיימתי לטפל, הנהג מניע, אני מסתכל לשמיים ואומר תודה ה'", הוא משחזר. בדרכו חזרה לטנק נפגע מפיצוץ עוצמתי.
"המחשבה הראשונה הייתה שנפגעתי. השנייה הייתה שכואב לי, זאת אומרת שאני חי, ואמרתי תודה ה'".
שנוולד נפצע בחזה, בראש ובאגן ופונה לבית החולים ברזילי. במשך זמן רב, לדבריו, הוא כלל לא הבין עד כמה מצבו חמור. רק מאוחר יותר, כשביקש לצאת להלוויית חברו נערן שנהרג במלחמה, הסביר לו הרופא שמצבו עדיין מסכן חיים.
"ברגע שהרופא אמר לי שזה עניין של שלוש דקות, הבנתי שאני בסיפור אחר לגמרי".
לאחר כשבועיים בטיפול נמרץ הוא הועבר לשיבא, שם עבר ניתוח נוסף, ובהמשך החל השיקום הארוך.
הגיטרה ששינתה את התיק הרפואי
אחד הרגעים החריגים התרחש כבר בטיפול הנמרץ. אדם שנכנס למחלקה הביא איתו גיטרה והציע לשנוולד לנגן.
למרות הפציעה הקשה, הצינורות והחמצן, הוא לקח את הגיטרה והחל לנגן את "קה אכסוף", הניגון המזוהה עם חסידות קרלין.
"הרופאות שהיו במחלקה באו עם טלפונים וצילמו", הוא מספר. "שאלתי אותן מה הדרמה, והן אמרו לי: בגדול, אתה אמור לא לעשות את זה. אתה אמור להיות מורדם".
לדבריו, היכולת לנגן ולשיר השפיעה גם על הדרך שבה הצוות הרפואי התייחס להמשך הטיפול. "זה שינה לי את התיק הרפואי, את החיים שלי".
מאז הפכה הנגינה לחלק מרכזי בשיקום. "אתה מנגן והכאב נעלם", הוא אומר. "שמו שם המון חומרים כדי שאני לא ארגיש כאב, אבל זה לא עזר. הרגשתי כאב. אני מנגן, והכאב נעלם".
"כולם באים לעבוד"
שנוולד מתאר את מחלקת השיקום כמקום בעל אנרגיה שונה לחלוטין. "אתה מגיע לשיקום וכולם באים לעבוד, כולם נלחמים ביחד. כל יום קורה משהו קטן".
לצד הטיפול הגופני הוא החל להתמודד גם עם הצד הנפשי. לראשונה בחייו פנה לפסיכולוגית, צעד שלדבריו סייע לו מאוד. גם כיום, יותר משנה לאחר הפציעה, יכולים לצוץ לפתע חרדה, כאב או תגובה גופנית שמחזירים אותו אל מה שעבר.
אבל לצד השיקום, שנוולד בחר גם לצאת לשליחויות ולספר את סיפורו בארץ ובעולם. לאחר מות חברו נערן, שאותו זכר כאדם של שליחות, החליט לקחת את המושג הזה גם לחייו.
והנגינה ממשיכה ללוות אותו. מבחינתו היא כבר הרבה יותר ממשכך כאבים. "זה לא רק בגוף שלי, אלא בגוף שלנו כעם", הוא אומר. "בחיבור שלנו לאמונה ובשאיפה שלנו כעם לימים שקטים".
עוד בערוץ
"שלושה מילדיי נפצעו במלחמה, אלקנה איבד את הרגליים, אבל אני מרגישה שזכיתי"
"המלאך של הפצועים": האיש שהפך את הטרגדיה האישית לשליחות
לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.