תקופות של התחדשות מעוררות אצל רבים רצון לעשות "ריסטארט": לפתוח דף חדש, להשאיר מאחור טעויות, כאבים והרגלים ישנים ולהפוך לאדם אחר. אבל אולי הדרך הנכונה אינה למחוק את מה שהיה, אלא דווקא לקחת איתנו את כל מה שעברנו ולהמשיך ממנו קדימה.
בשיחה בין הרבנית צילה אלחנתי לרבנית פרי כהן עולה האפשרות שהעבר, גם כשהוא קשה, הוא חלק בלתי נפרד מהאדם שאנחנו היום.
"אתה לא יכול למחוק את מי שאתה", אומרת הרבנית כהן. לדבריה, הרצון להיות נקיים מהעבר מובן, אבל החוויות שעברנו הן גם אלה שבנו אותנו.
לא למחוק, אלא להפוך
הרבנית כהן מביאה את פרשת הביכורים, שבה האדם שמגיע עם ביכוריו מספר את הסיפור שהוביל אותו עד לאותו רגע: "ארמי אובד אבי", הירידה למצרים והדרך אל הארץ.
למה להזכיר את כל מה שהיה? משום שבלי הדרך לא ניתן להבין באמת את משמעות המקום שאליו הגענו.
כך גם בחיים. תקופות של קושי, טעויות ומשברים יכולות לקבל משמעות חדשה כשמסתכלים עליהן מתוך המקום שאליו הגענו. "זה הופך להיות נקודת הזינוק שלך במקום נקודת הנפילה", מסבירה הרבנית כהן.
לדבריה, זהו גם אחד הרעיונות העמוקים של התשובה: בתשובה מאהבה, הזדונות יכולים להפוך לזכויות. העבר אינו נמחק כאילו מעולם לא התרחש, אלא מקבל משמעות אחרת בתוך התהליך שהאדם עבר.
האמונה כעוגן
אחד הכוחות המרכזיים שמאפשרים להמשיך קדימה הוא האמונה. גם כשאדם עדיין נמצא בתוך תקופה קשה, הוא יכול להחזיק בתמונה של עתיד טוב יותר.
הרבנית אלחנתי מתארת זאת כיכולת "להשאיל מהעתיד" את התקווה שאנחנו צריכים בהווה. כשיש לאדם חזון, הוא מסוגל להתמודד גם עם מציאות שעדיין רחוקה ממנו.
האמונה, לדבריהן, אינה נועדה רק לעולם הרוחני. היא יכולה לתת לנפש תחושת ביטחון, רוגע ויכולת להישען על הקב"ה גם כשלא הכול בשליטתנו.
שינוי אמיתי לוקח זמן
אבל גם אחרי שהחלטנו להשתנות, הסביבה לא תמיד משתנה איתנו מיד.
אחת הצופות מספרת כי במשך שנים הייתה אם ביקורתית, וכעת, כשהיא עובדת על עצמה, ילדיה עדיין מגיבים אליה כאילו היא אותה אם שהכירו בעבר.
הרבניות מסבירות שזה טבעי. ילד שהתרגל לביקורת למד להתגונן מפניה. גם כשהביקורת מפסיקה, דרוש זמן עד שהנפש מבינה שהמציאות השתנתה.
לכן שינוי דורש עקביות. לא מספיק להחליט להיות אחרת ולצפות מיד שכולם יאמינו. לפעמים דווקא הציפייה לקבל מחמאות על השינוי יכולה להחזיר את האדם להרגל הישן.
במקום זאת, צריך להמשיך. יום אחרי יום, עד שגם הסביבה מתחילה להרגיש שהשינוי אמיתי.
להפסיק לחיות לפי הציפיות
שאלה נוספת נוגעת לנשים שמגלות כי במשך שנים קיבלו החלטות לפי מה שציפו מהן המשפחה, החברה או הסביבה, וכעת הן רוצות להבין מה הן באמת רוצות.
הרבנית כהן מציעה לא להפוך גם את היציאה מהריצוי למאבק חדש. "לא צריך לחפש לצאת מהריצוי", היא מסבירה. השאלה המרכזית צריכה להיות פשוטה יותר: האם הדבר נכון לי? האם הוא נעים לי? האם אני באמת בוחרת בו?
לדבריה, בתוך המסגרת המשפחתית, הזוגית והתורנית עדיין נשאר מרחב גדול של בחירה אישית.
בסופו של דבר, התחלה חדשה אינה מחייבת למחוק את כל מה שהיה. לפעמים היא דווקא הרגע שבו מפסיקים לברוח מהעבר, מבינים מה הוא לימד אותנו ובוחרים מאותו מקום את הצעד הבא.
עוד ב"משיבת נפש"
למה אתם חייבים להפסיק להדחיק את העבר שלכם ומה יקרה אם תעשו את זה?
לתכנים נוספים כנסו להידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. חפשו אותנו גם ביוטיוב, באינסטגרם, בטיקטוק ועוד.